ת ו ס פ ת א

ס ד ר   נ ש י ם

מסכת יבמות פרק א

א,א  אימתי אמרו אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות בחיי הבעל אבל לאחר מיתת הבעל צרותיהן אסורות מיאנו בחיי הבעל צרותיהן מותרות לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולא מתיבמות וכולן שנמצאו איילונית או שהיו נשואות לאחרים בין בחיי הבעל ובין לאחר מיתת הבעל צרותיהן מותרות [כל היכולה למאן ולא מיאנה ומת צרתה חולצת ולא מתיבמת] כיצד אם מתו הן צרותיהן מותרות היתה בתו או אחת מכל העריות הללו [נשואה] לאחיו ולו אשה אחרת מתה בתו ואחר כך מת אחיו צרתה מותרת מת אחיו ואח"כ מתה [בתו] צרתה אסורה הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת מת אחיו ואח"כ צרתה אע"פ שבתו קיימת צרת צרתה מותרת מתה צרת צרתה ואח"כ מת אחיו אע"פ שבתו קיימת צרתה אסורה אפילו הן מאה נמצאת אומר כל זמן שאחין מרובין צרות מרובות אחין מועטין צרות מועטות כשם שאם מתו או מיאנו או נתגרשו או נמצאו איילונית או שהיו נשואות לאחרים צרותיהן מותרות כך צרת צרותיהן שמתו או שמיאנו או [נתגרשו] או שנמצאו איילונית או שהיו נשואות לאחרים צרותיהן מותרות כשם שפוטרות מן הנשואין כך פוטרות מן האירוסין בד"א באשה שאין לה בה קידושין אבל באשה שיש לה בה קדושין צרותיהן חולצות ולא מתיבמות דברי ב"ה ב"ש מתירין את הצרות לאחין.

א,ב  שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו שאין צרה אלא מאח נישאו לאחין שלא בעבירה צרותיהן פטורות הלכו צרות אלו ונשאו ב"ש אומרים הן פסולות והולד פסול וב"ה אומרים הן כשירות והולד כשר נתיבמו ב"ש אומרים הן כשירות והולד כשר וב"ה אומרים הן פסולות והולד ממזר א"ר יוחנן בן נורי בא וראה היאך הלכה זו רווחת בישראל [לקיים] כדברי ב"ש הולד ממזר [כדברי] ב"ה [אם לקיים] כדברי ב"ה הולד פגום [כדברי] ב"ש אלא בואו [נתקן] שיהו הצרות חולצות ולא מתיבמות [ולא הספיק] לגמור את הדבר עד שנטרפה [שעה] אמר רשב"ג מה נעשה לצרות הראשונות שאלו את רבי יהושע [בני צרות מה הן אמר להם למה] אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים [בין] ב"ש [ובין ב"ה] שירוצו את ראשי אלא מעיד אני על משפחת בית עלובאי מבית [צבאים] [ועל משפחת] בית קופאי מבית מקושש [שהן] בני צרות ומהם כהנים והיו מקריבין [לגבי מזבח] א"ר טרפון תאב אני שיהא לי צרת הבת ואשיאנה לכהונה א"ר אליעזר אע"פ שנחלקו בית שמאי [כנגד ב"ה] בצרות מודים שאין הולד ממזר [שאין ממזר] אלא [מן האשה שאסורה] איסור ערוה [וחייבין עליה] כרת.

א,ג  אע"פ שנחלקו ב"ש [כנגד ב"ה] בצרות [ואחיות] ובספק אשת איש ובגט ישן [והמקדש את האשה] בשוה פרוטה [והמגרש] את אשתו ולנה עמו בפונדק לא נמנעו ב"ש לישא [נשים] מב"ה ולא ב"ה מב"ש אלא נהגו האמת והשלום ביניהן שנא' (זכריה ח) האמת והשלום אהבו.  אע"פ שאלו אוסרין ואלו מתירין לא נמנעו עושין טהרות אלו ע"ג אלו לקיים מה שנא' (משלי כא) כל דרך איש זך בעיניו ותוכן לבות ה' רש"א מן הספק לא היו נמנעין אלא מן הודאי לעולם הלכה [כדברי ב"ה הרוצה] להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה [על זה נאמר] (קוהלת ב) הכסיל בחושך הולך התופס קולי ב"ש וקולי ב"ה רשע [אלא] אם כדברי ב"ש כקוליהן וכחומריהן [אם] כדברי ב"ה כקוליהן וכחומריהן.

 

מסכת יבמות פרק ב

ב,א  כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו.  שני אחים בעולם [אחד] ומת אחד מהם בלא ולד ועמד השני ולא הספיק לעשות מאמר [ביבמתו עד שנולד להן אח ואח"כ מת] הראשונה [יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו [שניה] או חולצת או מתיבמת עשה מאמר ולא הספיק לכונסה עד שנולד להם אח ואח"כ מת או שנולד להם אח ועשה בה מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמת הראשון [שניה תצא] משום אשת אחיו שלא היה בעולמו [והראשונה] חולצת ולא מתיבמת ר"ש אומר ביאתה או [חליצה] של אחת מהן פוטרת צרתה [אם] חלץ לבעלת מאמר [חולץ לראשונה] כנסה ומת [ונולד להן] אח ואח"כ כנסה ומת שתיהן פטורות מן החליצה ומן היבום דברי ר"מ ר"ש אומר הואיל [ולא נאסרה אחת מהן עליו ובא ומצא שתיהן בהיתר ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה].

ב,ב  איזו הוא מאמר הרי את מקודשת לי בכסף בשוה כסף ובשטר איזהו שטר אני פב"פ מקבל אני עלי פלונית יבמתי לזון ולפרנס כראוי ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון כשם שהקדושין אין קונין באשה אלא מדעת שניהם כך מאמר אין קונה ביבמה אלא מדעת שניהם מה בין קדושין למאמר שהקדושין גומרין [מאמר] אין גומר.

ב,ג  העריות שאמרו אינן כאשתו לכל דבר אין להם כתובה לא פירות לא מזונות לא בלאות ואין זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה אין יורשה ואין מטמא לה אין לו בה קדושין ואין צריכה הימנו גט היא פסולה והולד ממזר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הרי הן כאשתו לכל דבר ויש לה כתובה ופירות מזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה יורשה ואין מטמא לה יש בה קדושין וצריכה הימנו גט היא פסולה והולד פסול שניות מד"ס [אינו] כאשתו לכל דבר אין [להם] כתובה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואין זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה יורשה ומטמא לה יש לו בה קדושין וצריכה [ממנו] גט [היא] כשירה [והולד] כשר וכופין אותו להוציא ר' יהודה אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט איסור מצוה שניות מד"ס איסור קדושה אין [לה] קדושין אמר רשב"א [ומפני] מה אמרו אלמנה לכה"ג יש לה כתובה מפני שהוא כשר והיא פסולה וכל מקום שהוא כשר והיא פסולה קנסו אותו ליתן לה כתובה [מפני] מה אמרו שניות מד"ס אין [לה] כתובה מפני שהוא כשר והיא כשרה קנסו אותה כתובה כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה ר' יוסי אומר [זו] ד"ת וד"ת אין צריכין חיזוק [וזו מד"ס] וד"ס צריכין חיזוק ד"א זו [היא] הרגילה להנשא לו וזו הרגילה את עצמה שתנשא לו.

ב,ד  יש חולצות או מתיבמות מתיבמות ולא חולצות חולצות ולא מתיבמות לא חולצות ולא מתיבמות העריות שאמרנו לא חולצות ולא מתיבמות מוסיף עליהן אשת סריס חמה ואשת אח מאם ואשת גר ואשת עבד משוחרר ואיילונית לא חולצות ולא מתיבמות החרשת והשוטה מתיבמות ולא חולצות איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות עקרה וזקנה ושאר כל הנשים או חולצות או מתיבמות [י"א] או חולצין או מיבמין מיבמין ולא חולצין חולצין ולא מיבמין לא מיבמין ולא חולצין העריות שאמרנו לא מיבמין ולא חולצין מוסיף עליהן סריס חמה ואנדרוגינוס ואח מאם וגר ועבד משוחרר לא חולצין ולא מיבמין החרש והשוטה מיבמין ולא חולצין פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם וזקן חולצין ולא מיבמין ושאר כל אדם או חולצין או מיבמין.

 

מסכת יבמות פרק ג

ג,א  שניות מד"ס אם אמו ואם אביו אשת אבי אביו ואשת אבי אמו [אשת אחי אמו מאביו ואשת אחי אביו מאמו ואשת בן] בנו [ואשת בן] בתו מותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו ואסור בבת חורגו [וחורגו] מותר באשתו [ובבתו] זאת אומרת אני מותרת ובתי אסורה לך.

ג,ב  אחותה [שהיא] יבמתה או חולצת או מתיבמת כיצד בתו מאנוסתו נשואה לאחיו ולה אחות מאם ומאיש אחר נשואה לאחיו השני ומת בלא ולד או חולצת או מתיבמת בת בתו נשואה לאחיו ובת אשתו נשואה לאחיו [ובת בת אשתו נשואה לאחיו] ולה אחות מאב [ומאשה אחרת] נשואה לאחיו השני ומת בלא ולד או חולצת או מתיבמת בת בנו נשואה לאחיו ולה אחות מאם ומאיש אחר נשואה לאחיו השני ומת בלא ולד או חולצת או מתיבמת חמותו ואם חמותו ואם חמיו נשואה לאחיו ולה אחות בין מאב בין מאם נשואה לאחיו השני ומת בלא ולד או חולצות או מתיבמת אחותו מאמו אחות אמה מאמה ואחות אשתו מאמה נשואה לאחיו ולה אחות מאב ומאשה אחרת נשואה לאחיו השני ומת בלא ולד או חולצת או מתיבמת אחות אמו מאביה ואחות אשתו מאביה נשואה לאחיו ולה אחות מאם ומאיש אחר נשואה לאחיו השני ומת בלא ולד או חולצת או מתיבמת אשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו נשואה לאחיו ולה אחות בין מן האב ובין מן האם נשואה לאחיו השני ומת בלא ולד או חולצת או מתיבמת.

ג,ג  שאלו את ר"א ממזר מהו לירש אמר להם מהו לחלוץ ומהו לחלוץ א"ל מהו לירש אמרו [לו] מהו לסוד את ביתו אמר להם מהו לסוד את קברו [אמרו לו מהו לסוד את קברו] אמר להם מהו לסוד את ביתו אמרו לו מהו לגדל כלבים א"ל מהו לגדל חזירים מהו לגדל חזירים אמר להם מהו לגדל תרנגולים מהו לגדל תרנגולים א"ל מהו לגדל בהמה דקה מהו לגדל בהמה דקה אמר להם מה להציל את הרועה מיד הזאב [מה הוא] להציל את הרועה מיד הזאב א"ל דומה שלא שאלתם אלא על הכבשה ואת הכבשה מהו להציל אמר להן דומה שלא שאלתם אלא על הרועה פלוני מהו לעוה"ב ופלוני מהו לעוה"ב אמר להם דומה שלא שאלתם אלא על פלוני ופלוני [מהו לעוה"ב] ולא שהיה ר"א מפליגן אלא שלא אמר דבר שלא שמע מימיו.

 

מסכת יבמות פרק ד

ד,א  שני נכרים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע לאיזו קידש וזה אינו יודע לאיזו קידש זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין מת אחד מהן השני אסור בשתיהן מתה אחת מהן שניהן אסורין בשניה מתו ולהן אח אחד חולץ את שתיהן שני אחין חולצין את שתיהן אם קדמו וכנסו יוציאו מי שקידש אחת משתי נכריות ואין ידוע איזו קידש כונס את שתיהן מת ולו אח אחד כונס את שתיהן שני אחין כונסין את שתיהן שני אחים שקדשו שתי אחיות זה [אין] יודע [איזה] קדש וזה [אין] יודע [איזה] קדש זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין מת אחד מהם השני אסור בשתיהן מתה אחת מהן שניהן אסורין בשניה מתו ולהן אח אחד חולץ [לשתיהן] שני אחין [חולצין לשתיהן] ואם קדמו וכנסו יוציאו שני נכרים שקדשו שתי נכריות זה אין יודע לאיזו קידש וזה אינו יודע לאיזו קידש זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין מת אחד מהם השני מותר בשתיהן מתה אחת מהן שניהן מותרין בשניה כיצד יעשו אחד נותן גט ואחד כונס מתו לזה אח ולזה אח זה חולץ לזו והלז מיבם וזה חולץ לזו והלז מיבם אם קדמו וכנסו יוציאו מצוה בגדול ליבם ולא [בגדולה] להתיבם אלא מיבם [לאיזו שירצו].

ד,ב  בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון אם קדם שני ומלא ה"ז זריז ונשכר קדם זה והעביר אמת המים על גבי בורו של חבירו ה"ז זריז ונשכר.

ד,ג  האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית הלך וקדשה לעצמו צא וקח לי [מקח פלוני] והלך ולקח לעצמו מה שעשה עשוי אלא שנהג דרך רמיות [הפודה את השבויה מותר לישא אותה המעיד על השבויה ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא].

ד,ד  המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב בפני נחתם לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר' יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו אמרו לו מעשה בלסטים אחד שנתפס בקפוטקיא והיה יוצא ליהרג ואמר צאו ואמרו לאשתו של שמעון בר כהנא אני הרגתיו בכניסתו ללוד ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו אמר להם משם ראיה שלא אמר אלא הרגנוהו.

ד,ה  [הנטען מאשת איש ונתגרשה ע"י אחר ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא] הנטען מן האשה לא ישא אמה ובתה ואחותה אם כנס לא יוציא [גר] ועובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שחזרו עובד כוכבים ונתגייר עבד ונשתחרר ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא ישראל הבא על השפחה ועל העובדת כוכבים אע"פ שחזרה שפחה ונשתחררה עובדת כוכבים ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס לא יוציא.

ד,ו  חכם שאסר האשה [בנדר] על בעלה ה"ז לא ישאנה א"ר יהודה בד"א בזמן שלא היתה לו אשה או [שהיתה] לו וגרשה מפני [זו] אבל אם [היתה] לו אשה ומתה מותר לישאנה [וכולן שנישאו לאחרים ומתו מותרות לינשא להן וכולן שהיה להם נשים ומתו מותרין לינשא להן] רבי אליעזר אומר כולם שנישאו לאחיהם ומתו מותרות להתיבם [להן אבל החותם על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו להם חכמים].

ד,ז  חכם שדן את הדין טימא וטיהר אסר והתיר וכן העדים שהעידו הרי אלו מותרין [ליקח] אבל אמרו חכמים [רחק] מן הכיעור ומן הדומה לכיעור יש זריז ונשכר [יש] זריז ונפסד שפל ונשכר שפל ונפסד שפל לערב שבת [לשבת] למוצאי שבת לערב שביעית [לשביעית] למוצאי שביעית לימי חולי של מועד וכ"מ שיש בו נדנוד עבירה ה"ז שפל ונשכר.

 

מסכת יבמות פרק ה

ה,א  ארבעה אחין שנים [מהן] נשואין שתי אחיות [ומתו הנשואין את האחיות] הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו ר' אליעזר אומר ב"ש אומרים יקיימו ובה"א יוציאו ר"ש אומר יקיימו אבא שאול אומר קל להם לב"ה בדבר זה היתה אחת חמות לאחד מהן אסור בה ומותר באחותה והשני אסור בשתיהן נמצא האסור מותר והמותר אסור היתה אחת מהן חמות לזה [ושניה] חמות לזה זה אסור בחמותו ומותר בחמות אחיו וזה אסור בחמותו ומותר בחמות אחיו [זה הוא] שאמרו [אסור] לזה מותר לזה [והאסור] לזה [מותר] לזה היתה אחת מהן חמות [שניהם] זה אסור בה ומותר באחותה וזה אסור בה ומותר באחותה היו שתיהן חמות [לאחת] מהן השני מותר בשתיהן זה הכלל כל זמן [שראויות] לו אסורות [עליו] משום (ויקרא יח) ואשה אל אחותה אם היו אסורות [עליו] משום איסור ערוה אחרת אסור בה ומותר [בחמותה].

ה,ב  ג' אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בנה או אשה ובת בתה הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ור"ש פוטר את שתיהן מן החליצה ומן היבום.

ה,ג  ג' אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד פנוי מת אחד מבעלי אחיות ועמד [פנוי] הזה וכנסה ואח"כ מת אחיו השני אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה.  ג' אחים שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד פנוי מת אחד מבעלי אחיות עמד פנוי הזה ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמתה אשתו של קיים ואח"כ מת עשה בה מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמתה אשתו של קיים ואח"כ מת כנסה ומתה אשתו של קיים ואח"כ מת ה"ז פטורה מן החליצה ומן היבום שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות עמד נשוי נכרית ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמת.  נכרית זו או חולצת או מתיבמת עשה בה מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמת נכרית זו חולצת ולא מתיבמת כנסה ואחר כך מת נכרית זו פטורה מן החליצה ומן היבום מת נשוי נכרית עמד אחד מבעלי אחיות ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמת נכרית זו או חולצת או מתיבמת עשה בה מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמת נכרית זו חולצת ולא מתיבמת כנסה ואחר כך מת נכרית זו פטורה מן החליצה ומן היבום שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות עמד נשוי נכרית ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמתה אשתו של קיים ואחר כך מת נכרית זו או חולצת או מתיבמת עשה בה מאמר ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמתה אשתו של קיים ואחר כך מת נכרית זו חולצת ולא מתיבמת כנסה ומתה אשתו של קיים ואח"כ מת שתיהן פטורות מן החליצה ומן היבום מת נשוי נכרית עמד אחד מבעלי אחיות ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמתה אשתו של קיים ואחר כך מת שתיהן [או] חולצות או מתיבמות עשה בה מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמתה אשתו של קיים ואח"כ מת שתיהן חולצות ולא מתיבמות כנסה ומתה אשתו של קיים ואח"כ מת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.  איזהו ספק קדושין קדשה בדבר ספק יש בו שוה פרוטה ספק אין בו.

ה,ד  שלשה אחין נשואין שלש נשים נכרית ומת אחד מהם ועשה בה שני מאמר ומת [הרי אלו חולצות ולא מתיבמות] זו היא צרת אשת אח מאב שחולצת ולא מתיבמת דברי ר"י ר' אליעזר בר"ש אומר מיבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה ובלבד שתקדים ביאה לחליצה כנסה ואח"כ מת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.

ה,ה  שני אחים נשואין שתי אחיות ומת אחד מהן ואח"כ מתה אשתו של שני הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת אם בא עליה חייב [עליה] משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי ר' מאיר ר' יוסי ור' שמעון אומרים אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד.

ה,ו  זר ששמש בשבת במקדש ובעל מום ששמש בטומאה חייב משום זרות ומשום שבת [משום בעל מום] ומשום טומאה דברי ר' יוסי ר' שמעון אומר אינו חייב אלא משום זרות ומשום בעל מום בלבד.

ה,ז  שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתם לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה הרי אלו חייבין שש עשרה חטאות משום אחים ומשום אחיות ומשום נדות ומשום אשת איש אם אינן אחים חייבין י"ב אם אינן אחיות חייבין ח' אם אינן נדות חייבין ד' היו הן גדולים והן קטנות הן חייבין ב' הם גדולות והן קטנים [הן] חייבות ד' אם השיאן אביהן חייבין שמונה היה א' גדול וא' קטן הנבעלת לקטן חייבת שהיא אשתו של גדול והנבעלת לגדול פטורה שהיא אשתו של קטן.

 

מסכת יבמות פרק ו

ו,א  העושה מאמר ביבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא אין מאמרו מאמר הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה אין הולד של קיימא מאמרו מאמר הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה.  הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא יוציא וחייבין בקרבן אין הולד של קיימא יקיים ספק שהוא בן קיימא ספק שאינו בן קיימא מטילין עליו שני חומרין ספק בן תשעה לראשון [ובן] שבעה לאחרון הולד הראשון כשר לעשות כהן גדול [השני] ממזר בספק [ר"א בן יעקב אומר אין ממזר בספק] העושה מאמר ביבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה עד שיודע שהוא עובר של קיימא שאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם.

ו,ב  שומרת יבם שמתה מותר באמה מה היא למזונות כל זמן שנתחייב הבעל היבמין חייבין לא נתחייב הבעל אין היבמין חייבין.  הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו ר' יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב הנכסין של אב אם אין שם אב [נכסין] של אחין.

ו,ג  ד' חייבין מן התורה וד' שניה להן אביו ובנו אחיו ובן אחיו הרי אלו חייבין עליה אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו הרי אלו שניה להן חומר בגרושה שאין בחלוצה [ובחלוצה] שאין בגרושה גרושה מותרת לחזור למגרש לפיכך חייב על קרובותיה חלוצה אסורה לחזור [לחולץ] לפיכך פטור על קרובותיה.

ו,ד  שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה או שקדשה היא את עצמה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו [אומרין] לו המתן עד שיעשה מעשה או עד שתחלץ או עד שתתיבם מת המקדש המיבם חולץ שתיהן מת המיבם המקדש מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה משום ר"א אמרו [מתה] אשתו חולץ ליבמתו מתה יבמתו כונס את אשתו.

ו,ה  מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת את צרתה היתה אחת מהן אסורה לאחד מן האחים איסור ערוה וחלץ לה לא עשה כלום ולא פטר את צרתה אלא היא או צרתה מתיבמת לשאר אחים היתה איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה או בא עליה נפטרה צרתה.

ו,ו  המחזיר את גרושתו משנשאת הנושא את חלוצתו והנושא את קרובת חלוצתו אין לו בה קידושין ואין צריכה הימנו גט היא פסולה והולד פסול דברי ר"ע וחכ"א יש לו בה קדושין וצריכה הימנו גט היא כשרה והולד כשר כופין אותו להוציא.

ו,ז  הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס מבעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים המפלת לאחר מיתת בעלה עקרה זקנה איילונית וקטנה שאינה ראויה לילד [צריכות] להמתין ג' חדשים דברי ר"מ ר' יהודה [מתיר] להתארס ולהנשא מיד אמר ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אני שמעתי בכרם ביבנה שכל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן ג' חדשים.  הגיורת והשבויה והמשוחררת צריכה להמתין ג' חדשים דברי ר"י ר' יוסי מתיר לינשא מיד וכן היה ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מאלמנה ל' יום מפני האיבול וכולן לא ינשאו עד שיהו להן ג' חדשים היבמה [שחלץ לה יבמה] בתוך ג' חדשים צריכה להמתין ג' חדשים.  ג' חדשים שאמרו לאחר מיתת בעלה ולא לאחר חליצת יבמה.

ו,ח  המשליש גט לאשתו ואמר [לו] אל תתנהו לה אלא לאחר ג' חדשים כיון שהגיע גט לידה מותרת לינשא מיד ואינו חושש שמא גט ישן הוא בת כהן שנשאת לישראל ומת בעלה אוכלת בתרומה לערב ואינה חוששת שמא מעוברת היא.

ו,ט  יבמה כל שלשה חדשים הראשונים ניזונית משל בעלה לאחר ג' חדשים אינה ניזונית לא משל בעלה ולא משל [יבמה] אם עמד יבמה בב"ד וברח הרי זו ניזונית מנכסיו מעשה באחד שבא לפני ר' יוסי אמר לו ר' מהו לחלוץ בתוך ג' חדשים קרא עליו מקרא [זה] (דברים כה) ואם לא יחפוץ האיש לקחת וגו' [ראויה] ליבום ראויה לחליצה בתוך ג' חדשים הואיל ואין [ראויה] ליבום [לא תהיה] ראויה לחליצה היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה ג' חדשים וכשם שאין אומרים לו ליבם כך אין אומרים לו לחלוץ [מעשה בחופה] בא' שהלך [בעלה] למדה"י והיה לו שומרת יבם ולו אח קטן משום ר"א בר' צדוק אמרו תחלוץ שמא יארע בו דבר ונמצאת זקוקה לקטן וחכ"א כשם שאין אומרים לו ליבם כך אין אומרים לו לחלוץ יפת תואר התורה נתנה לה ל' יום אבל אמרו חכמים צריכה להמתין ג' חדשים מפני תיקון הולד ר"ש בן אלעזר היה מביאו מן המקרא שנא' (דברים כא) ירח ימים ואח"כ וגו'.

ו,י  הבא על יבמתו לשם נוי לשם נכסים רואין אותו כאילו פגע בערוה וקרוב הולד להיות ממזר היה ר"מ אומר לא יבא אדם על יבמתו עד שתגיע לפרקה וכן צרות וכן עריות לא ינשאו ולא יתארסו עד שיגיעו לפרקן שמא נמצאו אלו איילונית ונמצאו אלו פסולות וחכ"א הרי הן בחזקתן וכשרות מודה ר' עקיבה באלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שאע"פ שהיא בלא יבא אין הולד ממזר שאין ממזר אלא משאר בשר מודה ר' שמעון התימני בהבא על אשתו נדה שאע"פ שיש בה כרת שאין הולד ממזר שאין ממזר אלא משאר בשר.

 

מסכת יבמות פרק ז

ז,א  העושה מאמר ביבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת רבי שמעון אומר או חולצת או מתיבמת שאם מאמרו מאמר תתיבם שהיא אשתו של ראשון.  כיצד מצות יבום עושה בה מאמר ואח"כ [כונס] כנסה עד שלא עשה מאמר קנה העושה מאמר ביבמתו קנאה לעצמו ופסלה ע"י אחים באו עליה אחים ועשו בה מאמר נתנו גט וחלצו פוסלים על ידו העושה מאמר ביבמתו נפטרה צרתה הנותן גט ליבמתו נפטרה היא וצרתה חלץ לה נפטרה צרתה וחכ"א יש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר מודה ר' גמליאל לחכמים שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט גט אחר ביאת מאמר [ומאמר] אחר [ביאת] גט כיצד היה ר"ג אומר אין גט אחר גט שתי יבמות [ליבם] אחד [נתן] גט לזו [וחזר ונתן גט] לזו ר"ג אומר חולץ לראשונה ומותר בקרובות שניה וחכ"א אסור בקרובות שתיהן וצריכות שני גיטין וחליצה לאחת מהן וכן [שני] יבמין ויבמה אחת בעל את זו ובעל את זו.  בעל את זו ועשה מאמר לזו בעל את זו ונתן גט לזו בעל את זו וחלץ לזו אין אחר חליצה כלום חלץ לזו וחלץ לזו ועשה מאמר בזו חלץ לזו ונתן גט לזו חלץ לזו ובעל את זו אין אחר בעילה כלום אע"פ שאמרו אין אחר בעילה כלום חליצה אחר בעילה פוסלת בכהונה כיצד ג' יבמות ויבם אחד עשה מאמר בזו ובעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו רבי נחמיה אומר ראשונה צריכה גט ואין אחר בעילה כלום מק"ו ומה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר בעילה אין אחריה כלום בעילה שאין פוסלת בכהונה [בעילה אחר חליצה] אינו דין שלא יהא אחריה כלום וחכ"א צריכות שלשה גיטין וחליצה [אחת] מהן אימתי אמרו אין אחר בעילה כלום בזמן שהיא בתחלה אינה בתחלה הרי היא כמאמר.

 

מסכת יבמות פרק ח

ח,א  בן תשע שנים ויום אחד עמוני ומואבי מצרי ואדומי ועובד כוכבים נתין וממזר שבא על בת כהן ועל בת לוי ועל בת ישראל פסלה מן הכהונה ר' יוסי אומר כל שזרעו כשר היא כשרה וכל שזרעו פסול היא פסולה רשב"ג אומר כל שאתה מותר לישא בתו אתה מותר לישא אלמנתו וכל שאי אתה מותר לישא בתו אי אתה מותר לישא אלמנתו לויה שנשבית בתה כשרה לכהונה לוים המזוהמין באמן לא חששו להם חכמים לויה שנשבית ושנבעלה בעילת זנות נותנין לה את המעשר בת לוי מן הנתינה ומן הממזרת אין נותנין לה את המעשר כהן הדיוט שנשא [את] איילונית הרי זה מאכילה בתרומה כהן גדול לא ישא אנוסתו ומפותתו אבל נושא הוא את הממאנת כה"ג שמת אחיו חולץ אם יש שם אחין אין חולץ [מפני] מה אמרו כהן גדול שעשה מאמר ביבמתו לא יכנוס שאין מאמר קונה קנין גמור.

ח,ב  לא יבטל אדם מפריה ורביה אא"כ יש לו בנים בני בנים הרי הן כבנים מת אחד מהן או שנעשה א' מהן סריס אין רשאי לבטל [האיש אין] רשאי לישב שלא באשה [ואשה] רשאי לישב שלא באיש האיש אין רשאי לשתות עקרין שלא יוליד והאשה רשאה לשתות עקרין שלא תלד.

ח,ג  [איש] אין רשאי לישא עקרה וזקנה איילונית קטנה ושאינה ראויה לילד האשה רשאה להנשא אפי' לסריס ר' יהודה אומר המסרס את הזכרים חייב ואת הנקבות פטור ר' נתן אומר ב"ש אומרים שני בנים כבניו של משה שנאמר (דברי הימים א כג) ובני משה גרשום ואליעזר בית הלל אומרים זכר ונקבה שנאמר (בראשית ה) זכר ונקבה בראם ר' נתן אומר ב"ש אומרים זכר ונקבה וב"ה אומרים או זכר או נקבה.

ח,ד  נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל אלא יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר [שנאמר] (בראשית טז) מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען [לפי דרכנו] למדנו שאין ישיבת חוצה לארץ [עולה] מן המנין.

ח,ה  מי שהיה בעלה זקן או חולה או [שהיה בעלה] חבוש בבית האסורים או שהלך [בעלה] למדינת הים אין עולין [להם] מן המנין גרשה תלך ותנשא לאחר שמא לא זכתה ליבנות ממנו ועד כמה מותרת להנשא עד ג' יתר על כן לא תנשא אלא למי שיש לו אשה ובנים נשאת למי שאין לו אשה ובנים תצא שלא בכתובה מפני שנישואיה נשואי טעות ר"ע אומר כל השופך דמים ה"ז מבטל את הדמות שנא' (בראשית ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך ר"א בן עזריה אומר כל שאינו עוסק בפריה ורביה ה"ז שופך דמים [ומבטל] את הדמות [שנאמר (שם) כי בצלם אלהים עשה את האדם ואתם פרו ורבו בן עזאי אומר כל מי שאינו עוסק בפ"ו הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות] שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב ואתם פרו ורבו וגו'.  אמר לו ר"א בן עזריה נאין דברים כשהן יוצאין מפי עושיהן יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש בן עזאי נאה דורש ואין נאה מקיים אמר לו מה אעשה חשקה נפשי בתורה ויתקיים העולם באחרים.

 

מסכת יבמות פרק ט

ט,א  בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי מלוג אוכלין משלה ועבדי צאן ברזל אוכלין משלו אלו הן עבדי מלוג פחתו או הותירו הרי הן שלה ואלו הן עבדי צאן ברזל אם פחתו או הותירו הרי הן שלו הכניסתן בדמים נוטלתן בדמים ילדים נוטלתן נערים נערים נוטלתן זקנים אלו ואלו פירותיהן לבעל אלו ואלו הבעל חייב במזונותיהן וזה וזה אין יכולין למכור האיש אין יכול למכור מפני שמשועבדים לאשה ואשה אינה יכולה למכור מפני שפירותיהן לבעל.

ט,ב  מת והניחה כמו שהיא עבדי מלוג אינן אוכלין כדרך שאינה אוכלת עבדי צאן ברזל אוכלין מפני שהן בחזקת היורשין עד שעה שינתנו לה הניח לה בנים אלו ואלו אוכלין הניחה מעוברת אלו ואלו אין אוכלין הניח לה בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלין כדרך שהיא אוכלת עבדי צאן ברזל [אין אוכלין] מפני [שחלקו] של עובר [בהן] ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו הבת מאכלת ואין [היורשין מאכילין] ר"ש אומר [כולם] זכרים יאכלו נקבות לא יאכלו שמא יהא עובר זכר ואין [לבת] במקום הבן.

ט,ג  בת כהן שנשאת לישראל והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל מת והניחה כמו שהיא עבדי מלוג אין אוכלין כדרך שאינה אוכלת עבדי צאן ברזל אוכלין מפני שהן בחזקת היורשין עד שעה שינתנו לה.

ט,ד  חרש שוטה וקטן שקנו עבדים אין אוכלין בתרומה אבל אם קנו להן ב"ד או שמנו ב"ד להן אפוטרופין או שנפלו להם בירושה ממקום אחר הרי אלו אוכלין בתרומה.

ט,ה  כהן שקנה עבד ולישראל אפילו אחד ממאה בו אינו אוכל בתרומה אשת כהן שקנתה עבדים ועבדיה שקנו עבדים הרי אלו אוכלין בתרומה עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה הרי אלו אוכלין בתרומה.  לא יצא הרוצח מחוץ לגבול עיר מקלטו בחזקת שכהן גדול קיים.

ט,ו  העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן ט' שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין אר"ש בזו מדת הדין לוקה שאם יש מעשה לפסול יש מעשה להאכיל אם אין מעשה להאכיל לא יהא מעשה לפסול בתו פקחת הנשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום מק"ו אם נשואי בתה נשואין נישואי צרתה נשואין אין נישואי בתה נשואין לא יהו של צרתה נשואין.

ט,ז  בתו החרשת הנשואה לאחיו פקח צרתה חולצת ולא מתיבמת חרשת שהשיאה אביה הרי היא כפקחת לכל דבר בת ישראל פקחת שנשאת לכהן חרש אין אוכלת בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל נתחתך העובר במעיה תאכל בת ישראל חרשת שנשאת לכהן פקח אינה אוכלת בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל.

ט,ח  בת כהן פקחת שנשאת לישראל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת בתרומה לערב עיברה לא תאכל ילדה לא תאכל כל שיש לה זרע מכהן בין זכרים בין נקבות אפילו זרע מזרע הרי זו אוכלת בתרומה.

ט,ט  היתה בתה מישראל נשואה לכהן אינה אוכלת בתרומה עד שיהא לה זרע מכהן תחלה כהנת שמת עוברה בתוך מעיה הרי זו אוכלת בתרומה האשה שמקשה לילד מחתכין את העובר במעיה ואפילו בשבת ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לו יצא ראשו אפילו ביום השני אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש.

 

מסכת יבמות פרק י

י,א  בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת בתרומה מת והניחה לפני יבם אפילו חרש אוכלת יפה כח היבם להאכיל מכח הבעל [בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרשה אינה אוכלת בתרומה מת והניחה לפני יבם אפילו חרש אוכלת יפה כח היבם להאכיל מכח הבעל] בת ישראל פקחת שנשאת לכהן חרש אין אוכלת מת והניחה לפני יבם פקח אוכלת חרש אינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה לשם נשואין ותבעל לשם אישות בת ישראל חרש שנשאת לכהן פקח אין אוכלת בתרומה מת והניחה לפני פקח אין אוכלת בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ונכנסה לחופה לשם נשואין ולא הספיק לבועלה עד שנעשה פצוע דכא וכרות שפכה ה"ז אוכלת בתרומה הואיל ובאת לכלל היתר אפילו שעה אחת עודה ארוסה ונעשה פצוע דכא וכרות שפכה ה"ז אינה אוכלת אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שנכנסה לחופה לשם נשואין ולא הספיק לבועלה עד שמת כשרה לכהונה וכשרה לאכול בתרומה בא עליה פסלה מן הכהונה ופסלה מלאכול בתרומה.

י,ב  טומטום אין אוכל בתרומה אשתו ועבדיו אוכלין משוך ומי שנולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין בתרומה.  אנדרוגינוס אוכל בתרומה אבל לא בקדשים טומטום אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו אוכל לא בתרומה ולא בקדשים אר"א שמעתי באנדרוגינוס שחייבין על משכבו [סקילה כזכר] בד"א בזמן שבא עליו דרך הזכרות לא בא עליו דרך הזכרות פטור.

י,ג  איזה הוא פצוע דכא כל שנפצעו הבצים שלו שנימוקו שניקבו ושחיסרו א"ר ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה שמעתי בכרם ביבנה מי שאין לו אלא ביצה אחת זהו סריס חמה א"ר יוסי מעשה באחד בכפר מנדון שעלה לראש [זית] ונפל ונפצעו אחת מביציו ובא ובעל את אשתו ומת ובאו ושאלו את ר' יוחנן בן נורי אשתו מה היא שתתיבם אמר להן עד שאתם שואלין אותי מה היא שתתיבם שאלוני מהו שתאכל בתרומה שנפסלה מן הכהונה ופסולה מלאכול בתרומה.

י,ד  איזהו כרות שפכה כל שנכרת הגיד מן העטרה ולפנים אם נשתייר מן עטרה לפנים אפי' כחוט השערה סמוך לראש ומקיף את כולה כשר ניקב מלמטה פסול מפני שהוא שופך נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשירו מעוך וכתות נתוק וכרות כולם בביצים דברי ר' יהודה ר"א בן יעקב אומר כולם בגיד ר' יוסי אומר מעוך וכתות בביצים נתוק וכרות בגיד.

י,ה  איזה הוא סריס חמה כל ששהה עשרים שנה ולא הביא שתי שערות אע"פ שהביא לאחר מכאן הרי הוא כסריס לכל [דבר אלו] הן סימניו כל שאין לו זקן ובשרו מחליק רשב"ג אומר משום ר"י בן יאיר כל שאין [מימי רגליו] מעלין רתיחות ויש אומרים כל [שאין מימי רגליו מחמיצים] וי"א כל שש"ז דוחה וי"א כל [שאינו עושה כיפה] אחרים אומרים כל [שטובל בצונן] בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל רשב"א אומר כל שקולו לקוי ואין ניכר בין [איש לאשה].

י,ו  [איזו] היא איילונית כל [ששהתה] עשרים [שנה] ולא הביאה שתי שערות [אע"פ שהביאה] לאחר מכאן הרי היא כאיילונית לכל דבר אלו הן סימניה כל שאין לה [דדין ושערה לקוי ומקשה] בשעת [בעילה] רשב"ג אומר כל שאין לה שפולי מעים כנשים רשב"א אומר כל שקולה עבה ואין ניכרת בין אשה [בין איש].

 

מסכת יבמות פרק יא

יא,א  טומטום שקידש קדושיו קדושין נתקדש קדושיו קדושין חולץ וחולצין לאשתו אם יש שם אחים אין חולץ ואין מיבם אבל מיבמין את אשתו ר' יוסי בר' יהודה אומר לא חולץ [ולא חולצין] לאשתו [לא ייבם] ולא מייבמין את אשתו שמא יקרע וימצא סריס חמה.

יא,ב  סריס חמה ואנדרוגינוס ואח מאם וגר ועבד משוחרר לא חולצין ולא מיבמין כיצד מתו והניחו נשים ולהם אחים באו אחים ועשו מאמר נתנו גט וחלצו לא עשו כלום בעלו פסלו מן הכהונה וחייבין בקרבן מתו אחים והניחו נשים ולהם אחים באו הם ועשו מאמר נתנו גט או חלצו לא עשו כלום ואם בעלו פסלו מן הכהונה וחייבין בקרבן.

יא,ג  פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם וזקן או חולצין או מיבמין כיצד מתו והניחו נשים ולהם אחים באו אחים ועשו מאמר נתנו גט או חלצו מה שעשו עשוי אם בעלו קנו ופטרו את הצרות מתו אחים והניחו נשים ולהם אחים באו הם ועשו מאמר נתנו גט או חלצו מה שעשו עשוי אם בעלו קנו ופטרו את הצרות ואסורים לקיים שנא' (דברים כג) לא יבא פצוע דכא וגו'.

יא,ד  וזה וזה אינו זכאי בירושתה ר"א אומר הראשון זכאי בירושתה.

יא,ה  האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והורוה ב"ד להנשא הלכה ונשאת אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חייבת קרבן על כל ביאה וביאה דברי ר"א וחכ"א קרבן אחד על הכל מודים חכמים לר"א שאם נשאת לחמשה בני אדם שחייבת קרבן על כל אחד ואחד ר' שמעון אומר [אם] עשו ב"ד הורתן [בזדון האיש] באשה [נשאת ע"פ עצמה] כשגגת איש באשה.

יא,ו  האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים באתה ואמרה מת בעלי נשאת ע"פ עצמה הלכה לה למדינת הים באה ואמרה מת בעלי נשאת על פי עצמה והרי כולן [משמשין] ובאין תצא מכולן ומותרת לראשון ביאתה וחליצתה מאחין של הראשון פוטרת צרותיה מן השני ומן השלישי אין פוטרת צרותיה אם בא עליה שני לשם אישות לאחר מיתת הראשון ביאתה או חליצתה מאחיו של שני פוטרת צרותיה מן הג' מן הד' אין פוטרת צרותיה.

יא,ז  האשה שהלך בעלה ובנה למדה"י באו ואמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך ונתיבמה ואח"כ אמרו [לה] חלוף [היו דברים] לא שהיתה ראויה להתייבם אלא להנשא כל ולדות שילדה הרי אלו ממזרים אמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה חלוף [היו דברים] לא שהיתה ראויה לינשא אלא להתיבם כל ולדות שילדה בחיי יבמה הרי אלו ממזרים דברי ר' מאיר שאמר [משם] ר' עקיבה וחכ"א אין ממזר ביבמה אמרו לה מת בעלך ונשאת ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת הרי זו יוצאת בגט כל ולדות שילדה בחיי בעלה הרי אלו ממזרים לאחר מיתת בעלה כשרים אמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואחר כך אמרו לה קיים היה ומת הרי זו יוצאה בגט וחליצה וכל ולדות שילדה בחיי בעלה ממזרים לאחר מיתת בעלה כשרים אמרו לה מת יבמיך ונשאת ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת לא שהיתה ראויה להנשא אלא להתייבם הרי זו יוצאה בגט וכל ולדות שילדה בחיי יבמה ממזרים דברי ר"מ שאמר [משם] ר' עקיבה וחכ"א אין ממזרים [ביבמה].

יא,ח  מי שהלכה אשתו למדה"י באו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה הרי זה יקיים והולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ר' יוסי אומר כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכל שאין פוסל ע"י אחרים אין פוסל ע"י עצמו אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה והלכה למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה והלכה לה למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה והלכה לה למדה"י והרי כולן [משמשות] ובאות הראשונה אשתו [פוטרת צרותיה] והשאר כולן אינן נשיו [ואם בא על השניה לשם אישות לאחר מיתת הראשונה שניה אשתו פוטרת צרותיה והשאר כולן אין נשיו] אמרו לו בתך מתה תחלה ואח"כ מת אחיך עמד ויבם את צרתה ואח"כ אמרו לו חלוף היו הדברים לא שהיתה ראויה להתיבם כל ולדות שילדה הרי אלו ממזרים אמרו לו אחיך מת תחלה ואח"כ מתה בתך הלכה צרתה ונשאת לאחר ואח"כ אמרו לו חלוף הדברים לא שהיתה ראויה להנשא אלא להתיבם כל ולדות שילדה בחיי יבמה הרי אלו ממזרים דברי ר' מאיר שאמר [משם] ר"ע וחכ"א אין ממזרים ביבמה.

יא,ט  חרש שנחלץ וחרשת שחלצה והחולצת מן השוטה וכן שוטה שחלצה וחולצת מן הקטן תצא היא ושלשה עשר [דבר] בה דברי רבי מאיר שאמר [משם] ר"ע וחכ"א אין ממזרים ביבמה.

יא,י  בן תשע שנים יום א' שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת שביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול ר' שמעון אומר או חולצת או מתיבמת שאם ביאתו ביאה תתיבם שהיא אשתו של ראשון אין ביאתו ביאה תתיבם שהיא אשתו של שני.

יא,יא  בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו פוסל על ידי אחין בדבר אחד והאחין פוסלין על ידו בארבעה דברים הוא פוסל ע"י אחין בביאה והאחין פוסלין על ידו בביאה בגט במאמר ובחליצה וכשם שהוא אין פוסל ע"י אחין במאמר בגט ובחליצה כך האחין לא יפסלו זה ע"י זה בביאה [ובגט] ובמאמר ובחליצה כיצד ב' אחים בני תשע שנים ויום אחד בא זה ועשה מאמר [ובא זה ועשה מאמר] בא זה ונתן גט בא זה ונתן גט [בא זה] וחלץ בא זה וחלץ לא עשה כלום ר"מ אומר חולצת מן הקטן נפסלה מזה ומזה בא זה ובעל בא זה ובעל נפסלה משניהם ר"ש אומר הראשון יקיים והשני יוציא אם ביאת הראשון ביאה אין ביאת השני ביאה שאין ביאה אחר ביאה ואם ביאת הראשון ביאה אין ביאת השני ביאה.

יא,יב  בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו וחזר ובא על צרתה פוסל ע"י עצמו ר"ש אומר לא פסל שאם ביאתו על הראשונה ביאה אין ביאתו על השניה ביאה שאין ביאה אחר ביאה אין ביאתו על הראשונה ביאה אין ביאתו על השניה ביאה בד"א בביאת בן ט' שנים ויום א' אבל חש"ו שבעלו קנו ופטרו את הצרות.

יא,יג  שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אינה ביאה שאין צריכה דעת הרי זו ביאה.

 

מסכת יבמות פרק יב

יב,א  רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו שנאמר (ויקרא יח) ערות אשת אביך לא תגלה [וגו'] ולהלן הוא אומר (דברים כב) לא יקח איש את אשת אביו [ולא יגלה כנף אביו] ואומר (דברים כג) ולו תהיה לאשה [וגו'] הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מיבמין היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן שלא בקדושה ולא חולצין ולא מיבמין ואין חייבין משום אשת אח היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה או חולצין או מיבמין אבל חייבין משום אשת אח היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הם כישראל לכל דבר.

יב,ב  חמשה נשים שנתערבו ולדותיהן והגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו מקצתן אחין ומקצתן אין אחין האחין חולצין שאין אחין מיבמין מקצתן כהנים ומקצתן אין כהנים הכהנים חולצין ושאינם כהנים מיבמין מקצתן אחין ומקצתן כהנים חולצין ולא מיבמין ספק שהיא אמו ספק שהיא בתו ספק שהיא אחותו חולצין ולא מיבמין זה הכלל כל הספקות ביבמה חולצין ולא מיבמין.

יב,ג  כיצד חולץ אדם לאמו מספק אמו ואשה אחרת להן שני זכרים וחזרו וילדו שני זכרים במחבא [עמדו שנים הראשונים זה לקח אמו של זה וזה לקח אמו] של זה ומת בלא [ולד] זה חולץ לשתיהן [וזה חולץ לשתיהן] נמצא [אדם זה] חולץ לאמו מספק כיצד חולץ אדם לאחותו מספק אמו ואשה אחרת [ולהן] שתי נקבות [חזרו וילדו שתי נקבות] במחבא [ונישאו לשני אחים מאב אבל לא מאם ומתו בלא ולד זה חולץ לשתיהן וזה] חולץ לשתיהן נמצא [אדם זה] חולץ לאחותו מספק כיצד חולץ אדם לבתו מספק אשתו ואשה אחרת [ילדו] שתי נקבות במחבא [ונישאו לב' אחין מאב ולא מאם ומתו בלא ולד חולץ לשתיהן נמצא אדם] זה חולץ לבתו מספק.

יב,ד  כהנת שנתערבו [ולדים] בולד שפחתה אין אוכלין במורם מקדשי הקדשים שאין עבדי כהנים אוכלין במורם מקדשי הקדשים אבל אוכלין במורם מקדשי קלים שעבדי כהנים אוכלין מהם שניהם יוצאין לגורן ונוטלין חלק א' שאין נותנין לעבד אא"כ היה רבו עמו ר' יוסי אומר יכול לומר לו אם ברשות רבי כהן אני תן לי ברשות רבי ואם לאו תן לי ברשות עצמי הגדילו התערובות ושחררו זה את זה אינן אוכלין [במורם] מקדשים קלים שאין הזרים אוכלין מהן ר"י אומר מוכר את התרומה ולוקח בדמיה חולין שכל שאינו אוכל קדשי אחרים אינו אוכל קדשי עצמו.

יב,ה  מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בחזקת הראשון הוא הרי הוא בנו של ראשון ואם בחזקת השני הוא הרי הוא בנו של [שני] ספק בן תשעה לראשון [ובן] שבעה לאחרון הכה את זה וחזר והכה את זה קלל את זה וחזר וקלל את זה הרי זה פטור הכה שניהם כאחד [וחזר וקלל] שניהם כאחד חייב ר' יהודה אומר המכה את אביו ואת אחר כאחת פטור המקלל את אביו ואת אחר כאחת חייב היו לה בנים [מראשון] ובנים מן השני הן לא חולצין ולא מיבמין וכן הוא להן לא חולץ ולא מיבם היו לו אחין מן הראשון ואחין מן השני שלא מאותה האם הוא להן חולץ ומיבם והן לו אלו חולצין ואלו מיבמין.

יב,ו  האשה שיצא עליה שם רע ולדות כשרין מפני שהן בחזקת הבעל ר"י אומר שניהן מבית אב אחד נוטלין חלק אחד.

יב,ז  מצות חליצה בשלשה [ובלבד שיהו יודעין לקרות] ר' יהודה אומר בחמשה א"ר אלעזר בר' שמעון מעשה וחלצה לפני ר' ישמעאל ביחידי בלילה.

יב,ח  חלצה בסנדל שנפחת ומקבל את רוב הרגל במנעל שנפרם וחופה את רוב הרגל בסנדל של שעם בסנדל של סיב [ובמוק] ובקב [של קטע בסמיכת] הרגלים באנפליא של עור והחולצת מן הגדול בין עומד בין יושב בין מוטה [החולצת] מן הסומא חליצתה כשרה [בסנדל שנפחת ואין מקבל את רוב הרגל] במנעל [שנפרם ואין] חופה את רוב הרגל [בסמיכת] הידים של בגד [והחולצת] מן הקטן חליצתה פסולה א"ר יהודה אילו ראה ר"א בסנדל של עץ עכשיו היה אומר עליו הרי הוא כסנדל לכל דבר אמר ר' [שמעון] מצאתי זקן אחד מנציבין נמתי לו בקי [היה לך ר'] יהודה בן בתירה אמר לי הן ועל שולחני היה תדיר אמרתי לו [ראיתו] כשהוא חולץ מימיך גם לי הן נמתי לו במה ראיתו במנעל או בסנדל גם לי וכי חולצין במנעל אמרתי לו א"כ מה ראה ר"מ לומר [שחולצין] במנעל ר' יעקב אומר משמו מודה היה ר' מאיר [שאין חולצין] במנעל.

יב,ט  קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל אם לא חלצה חליצתה פסולה דברי ר"א וחכ"א אם לא חלצה חליצתה כשרה נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל חליצתה פסולה אם רצה לחזור לא יחזור חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשירה אם רצה לחזור לא יחזור רקקה ולא קראה ולא חלצה חליצתה פסולה קראה אבל לא רקקה ולא חלצה לא עשה כלום ויכול לחזור.

יב,י  חליצה מוטעת כשירה חלץ לה הוא מתכוון והיא אינה מתכוונת היא מתכוונת והוא אין מתכוון חליצתה פסולה חליצה מעושית בב"ד של ישראל כשרה בב"ד של עובדי כוכבים פסולה בעובדי כוכבים היו חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שרבי פלוני אומר לך.

יב,יא  חולצין לאשה אע"פ שאין מכירין אותה ממאנין לאשה אע"פ שאין מכירין אותה האשה שאמרה חלצתי תביא ראיה לדבריה מאנתי תביא ראיה לדבריה.

יב,יב  בראשונה היו כותבין שטר חליצה קרבת לקדמנא ושרת סיניה מרגליה דימינא ורקת קדמנא רוק דמתחזיה ואמרת (דברים כה) ככה יעשה וגו' ר' שמעון אומר משום ר' עקיבה חליצה מעכבת ואין רקיקה מעכבת רשב"א אומר הואיל ולא רצה <לה> להקים לאחיו שם בישראל יבא ויטול לו השם תחת השם (שם) ונקרא שמו בישראל וגו'.

יב,יג  מצוה בדיינים ולא מצוה בתלמידים ר' יהודה אומר מצוה על כל העומדין לומר חלוץ הנעל [חלוץ הנעל חלוץ הנעל] א"ר יהודה מעשה והיינו יושבין לפני רבי טרפון ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל חלוץ הנעל.

 

מסכת יבמות פרק יג

יג,א  בראשונה היו כותבין שטרי מיאון לא שפיה ליה ולא רעיה ליה ולית היא צביא לאיתנסבא ליה ב"ה אומרים בבית דין ושלא בב"ד ובלבד שיהו שלשה ר' יוסי בר' יהודה ור"א בר' שמעון אומרים אפילו [בפני שנים] כיצד מצות מיאון אומרת אי אפשי בפלוני בעלי אי אפשי בקדושין שקידשני אמא או אחי אפילו היא יושבת באפריון והלכה אצל מי שנתקדשה ואמרה בפניו אי אפשי בפלוני בעלי [זה] אין מיאון גדול מזה [ר' יהודה אומר אפילו נכנסה ליטול חפץ מחנוני ואמרה בפניו אי אפשי בפלוני בעלי אין מיאון גדול מזה יתר על כן א"ר יהודה אפילו אורחין מסובין ואמרה בפניהם אי אפשי בפלוני בעלי אין מיאון גדול מזה] קטנה שקדשה את עצמה והשיאה את עצמה בחיי אביה אין קידושיה קדושין ואין נשואיה נשואין.

יג,ב  הממאנת באיש אין לה כתובה נתן לה גט יש לה כתובה ר"א אומר אין מעשה הקטנה כלום אין זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה [ולא בהפרת] נדריה [אין יורשה ואין מטמא לה ואינה] כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה הימנו במיאון ר' יהושע אומר זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה ומטמא לה [והרי] היא כאשתו לכל דבר [ובלבד שתצא] ממנו במיאון א"ר ישמעאל חזרתי על כל מדת חכמים ולא מצאתי אדם שמדתו שוה בקטנות חוץ מר' אליעזר ורואה אני את דברי ר"א מדברי ר' יהושע שר' אליעזר השוה את [מדתו] ור' יהושע חלק.

יג,ג  הממאנת באיש והחזירה אליו ומת או חולצת או מתיבמת גרשה והחזירה לו או חולצת או מתיבמת ר"א אומר חולצת ולא מתיבמת מפני שנאסרה עליו שעה אחת מודים חכמים לר"א בקטנה שהשיאה אביה וגרשה והחזירה [עליו] ומת שחולצת ולא מתיבמת [הואיל ונאסרה] עליו שעה מפני שגירושיה גירושין גמורים ואין חזרתה חזרה גמורה בד"א בזמן שגרשה קטנה והחזירה קטנה אבל גרשה קטנה והחזירה גדולה או גרשה קטנה והחזירה קטנה וגדלה תחתיו ומת או חולצת או מתיבמת ר"א [אומר] חולצת ולא מתיבמת מפני שנאסרה עליו שעה אחת.

יג,ד  זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו רשב"ג ור' ישמעאל [בר"י] בן ברוקה [ור' יהושע בן קרחה] אומרים בין כך ובין כך הואיל ויצאתה הימנו בגט אסורה לחזור לו מעשה באחת שנשאת יתומה וגרשה והחזירה אליו ומיאנה בו ונשאת לאחר ומת ובאו ושאלו את ר' יהודה בן בבא מהו שתחזור לראשון ואמר להן בין כך ובין כך הואיל ויצאתה הימנו בגט אסורה לחזור לו.

יג,ה  רשב"ג אומר אם מיאנה מיאנה אם לאו תמתין עד שתגדיל ותחלוץ ותצא הלזו משום אחות אשה שני אחין נשואין ב' יתומות קטנה וחרשת מת בעלה של קטנה חרשת יוצאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט וחרשת אסורה לעולם ואם בא עליה יוצאה בגט והותרה.

יג,ו  מי שהיה נשוי ב' יתומות קטנות ומת בא יבם על הראשונה וחזר בא על השניה נאסרו שתיהן עליו וכן שתי חרשות קטנה וחרשת בא יבם על הקטנה וחזר ובא על [חרשת] או שבא אחיו על [חרשת] נאסרו שתיהן עליו חרשת יוצאה בגט וקטנה יוצאה בגט וחליצה.

יג,ז  פקחת וחרשת בא יבם על פקחת וחזר ובא על חרשת או שבא אחיו על חרשת נאסרו שתיהן עליו חרשת יוצאה בגט פקחת יוצאה בגט וחליצה גדולה וקטנה בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה נאסרו שתיהן עליו קטנה יוצאה בגט גדולה יוצאה בגט וחליצה ר' אליעזר אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו.

יג,ח  יבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי בין שאמר בעלתי בין שאמר לא בעלתי כופין אותו שיחלוץ לה אחר שלשים יום מבקשים הימנו שיחלוץ לה היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי ה"ז יוצאה בגט הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי ה"ז יוצאה בגט ר' יהודה אומר נדרה שלא תתיבם אפילו בחיי בעלה מבקשים הימנו שיחלוץ לה.

יג,ט  כיצד מוציא ברמיזה רמז ונתן לה גיטה פקחת לפקח ולו אח פקח פקחת לחרש ולו אח פקח או חולץ או מיבם פקחת לפקח ולו אח חרש כונס ואינו מוציא לעולם פקחת לחרש ולו אח חרש חרשת לפקח ולו אח פקח חרשת לפקח ולו אח חרש חרשת לחרש ולו אח פקח חרשת לחרש ולו אח חרש כונס אם רצה להוציא יוציא אם רצה לקיים יקיים.

יג,י  שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או ב' אחיות אחת פקחת ואחת חרשת וכן ב' אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד פקח וא' חרש וכן ב' אחין אחד פקח וא' חרש נשואין שתי אחיות אחת פקחת וא' חרשת פקחת לפקח וחרשת לחרש אין כאן לא חליצה ולא יבום אלא אשתו עמו [הלזו] תצא משום אחות אשה אם היו נכריות יכנסו אם רצה להוציאה יוציא ואם רצה לקיים יקיים.

 

מסכת יבמות פרק יד

יד,א  האשה שאמרה גרשני בעלי חלץ לי יבמי נתיבמתי ליבמי ומת הרי זו אינה נאמנת כל אלו שאינן נאמנות להעידן [אף היא אינה נאמנת להעידן].

יד,ב  עד אומר מת ועד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא ר' מנחם בר' יוסי אומר עד אומר מת ועד אומר לא מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא אבל בתחלה עד אומר מת ועד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת אע"פ שנשאת תצא אחת אומרת מת ושתים אומרות לא מת הרי שתי נשים כאיש אחד רבי נחמיה אומר כל מקום שהכשירו [חכמים עדות האשה כאיש אחד הכל הולכין אחר הדיעות] שתי נשים לאשה אחת כשני [עדים] לאיש אחד שנים אומרים מת ומאה אומרים לא מת הרי מאה כשני עדים.

יד,ג  קדש אחת מחמש נשים ואין ידוע איזו קדש וכל אחת ואחת אומרת אותי קדש לקח [מקח] מחמשה ואין ידוע מאיזה מהם לקח וכל אחד ואחד אומר ממני לקח [אמר] ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו ר' טרפון ור' עקיבה על שקידש אחת מחמש נשים ואינו ידוע איזו קדש שמניח דמי כתובה ביניהם ומסתלק על מה נחלקו על שבעל ולא [נחלקו] על שלקח מקח מחמשה ואין ידוע מאיזה מהם לקח שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק על מה נחלקו על שגזל מודה ר' טרפון באומר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואין ידוע איזהו או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואין ידוע איזה נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו.

יד,ד  האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והיה לו אח ויבמה ומת ואחר כך בא בעלה אסור בה ומותר בצרתה אסור בה ומותר באשת אחיו.

יד,ה  [האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי היא מותרת וצרתה אסורה ר"א אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם].

יד,ו  שתי נשים לזו עדים ובנים ולזו [אין] עדים ובנים שתיהן מותרות נפל לבור אריות אין מעידין עליו לתוך כבשן האש מעידין עליו [רשב"א אומר יכול הוא ליכוות ולחיות].

יד,ז  נפל [לבור שמלא נחשים ועקרבים] מעידין עליו ר' יהודה בן בתירה אומר [חוששין שמא חבר הוא נפל ליורה של שמן ושל יין] מעידין עליו ר' אחא [אומר] של שמן מעידין עליו ושל יין אין מעידין עליו אליעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא מת פלוני אבד פלוני נהרג פלוני אין פלוני בעולם אין ממנו כלום [תנשא אשתו] אין מעידין עליו.

יד,ח  נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה [דברי ר' מאיר וחכ"א מים שיש להם סוף אשתו מותרת מים שאין להם סוף אשתו אסורה] שמא גל טורד אותו ומעלה אותו ליבשה א"ר עקיבה כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבתוכה וכשבאתי למדינות קפוטקיא [ראיתיו יושב ושואל] לפני בהלכה נמתי לו בני היאך עלית מן הים גם לי טרדני גל לחבירו וחבירו לחבירו עד שהגעתי ליבשה אמרתי כמה גדולים דברי חכמים [שהיו אומרים] מים שיש להם סוף אשתו מותרת מים שאין להם סוף אשתו אסורה.

יד,ט  א"ר מעשה [בשנים שהיו מכמרים מכמורות] בירדן ונכנס אחד מהם למחילה של דגים ושהה חבירו [עליו] כדי שתצא נפשו ובא [וסח] בתוך ביתו לשחרית זרחה חמה והכיר פתחה של [מערה] ובא ומצא הספד קשור בתוך ביתו אמר ר"מ מעשה באחד שנפל לבור [הגדול] ועלה לאחר שלשה ימים אמרו לו אין מזכירין מעשה ניסים.

יד,י  אפילו שמע קול מקוננת שמזכרתו בין המתים אין עדות גדולה מזו שמע ב"ד של ישראל שהיו אומרים פלוני בן פלוני מת או נהרג תנשא אשתו שמע בקונטרסין של מלכים שהיו [אומר] פלוני בן פלוני מת או נהרג לא תנשא אשתו [ומשיאין] ע"פ בת קול מעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת הלכו [ומצאוהו] שתפחו עיניו והשיאו את אשתו ובעובד כוכבים אם היה מתכוון להעיד אין עדותו עדות אבא יודן איש צידון אומר מעשה [בעובד כוכבים וישראל אחד] שהיו מהלכין בדרך [אמר אותו עובד כוכבים הוי וחבל על ישראל אחד שמת כאן וספדתיו וקברתיו ובא מעשה לפני חכמים] והשיאו את אשתו אמר רשב"ג מעשה בקולר של בני אדם שהלכו לאנטוכיא ובחזירתן אמרו נהרג ממנו איש פלוני יהודי ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו ושוב מעשה בששים [בני אדם] שירדו לכרכום ביתר ולא עלה אחד מהם ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את נשיהם.

יד,יא  אין מעידין עליו עד שיהיו מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו אבל אמר אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו מעשה בשנים שהיו רצים אחר העובד כוכבים ונתלה אחד בזית ופשחו ורדף את העובד כוכבים ואמר לו חבירו יישר כוחך [אריה] א"ל מנין אתה מכיר בי [שאני אריה] כך אני נקרא בעירי יוחנן בן יונתן [אריה] דמכפר [שיחרא לאחר שלשה ימים] חלה ומת [והשיאו] את אשתו.

יד,יב  אין בודקין [לעדי] נשים בדרישה ובחקירה [רבי טרפון ור"ע אומרים] בודקין [לעידי נשים בדרישה ובחקירה] מעשה באחד שבא לפני ר' טרפון [להעיד לאשה שתנשא אמר] בני היאך אתה יודע [לאשה זו] עדות אמר לו [רבי עמנו היה בשיירה ונפלו עלינו עובדי כוכבים ונתלה הוא ביחור של תאנה ופשחו והחזיר את העובד כוכבים לאחוריו] אמרתי לו משבחך אני [אריה] אמר לי יפה [אמרת] כוונת לשמי [כך אני נקרא] בעירי יוחנן בן יונתן [אריה דמכפר שחרא] אמר לי לאו רבי יונתן בן יוחנן אריה דמכפר שחרא אלא יוחנן בן יונתן [אריה דמכפר שחרא] בדק ר' טרפון לעדותו שלשה פעמים [ונמצאת] מכוונת והשיא את [האשה על פיו] מכאן ואילך הנהיגו שיהו בודקים לעידי [נשים] בדרישה [ובחקירה] אמר להם ר"ע לכשתהא פונדקית תהא נאמנת.

 

---

 

מסכת כתובות פרק א

א,א  מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד א"כ תנשא באחד בשבת אלא מפני [שמתקן] צרכיו [כל ימות השבת] התקינו שיהא נושא אותה ברביעי [מן הסכנה ואילך התקינו שיהא נושא בשלישי] ולא מיחו בידם חכמים רצה [לישא] בשני אין שומעין לו אם [מחמת אונס הרי זה מותר מפני מה מפרישין] את החתן מן הכלה לילי שבת תחלה מפני שהוא עושה חבורה מפני מה אמרו אלמנה [ליום החמישי] שאם נושא אותה באחד מכל ימות השבת מניחה והולך למלאכתו התקינו שיהא נושא אותה בחמישי שיהא בטל שלשה ימים חמישי וערב שבת ושבת [שלשה ימי בטלה] נמצא שמח עמה ג' ימים.

א,ב  גדול הבא על הקטנה וקטן שבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתה מאתים משום ר' יהודה בן אגרא [אומר איזה קטן ואי זו היא קטנה] קטן פחות מבן תשע שנים ויום א' קטנה פחותה מבת שלש שנים ויום א' [הנושא ונותן בכהונה והנותן בה תקנה שהתקינו בית דין בת ישראל לכהן בת כהן לישראל נותן ארבע מאות זוז].

א,ג  פקח שנשא חרשת או שוטה כתובתן מאתים מפני שרוצה להחזיק להם את הנכסים חרש ושוטה שנשאו פקחות אע"פ שחזר חרש ונתפקח שוטה ונשתפה אין להם כתובה רצו לקיים נותנין כתובה מנה עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שחזר העובד כוכבים ונתגייר [עבד] ונשתחרר אין להן כתובה רצו לקיים נותנין כתובה מנה.  [ישראל] הבא על השפחה ועל בת עובד כוכבים אע"פ שחזרה [שפחה] ונשתחררה בת עובדי כוכבים ונתגיירה אין להם כתובה רצה לקיים נותן כתובה מנה.

א,ד  בוגרת ואיילונית כתובתן מאתים נשאת בחזקת שהיא כשירה ונמצאת איילונית אין לה כתובה רצה לקיים נותן כתובה מנה.

א,ה  הבא על החרשת ועל השוטה ועל הבוגרת [ועל מוכת עץ] אין להן טענת בתולין סומא ואיילונית יש להן טענת בתולין סומכוס אמר משום ר' מאיר סומא אין לה טענת בתולין.

א,ו  אמר ר' יהודה ביהודה בראשונה היו מפשפשין את החתן ואת הכלה ג' ימים קודם לחופה ובגליל לא נהגו כן ביהודה בראשונה היו מיחדים את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם לחופה כדי שיהא לבו גס בה ובגליל לא נהגו כן ביהודה בראשונה היו מעמידין שני שושבינן אחד משל בית חתן ואחד משל בית כלה ואע"פ כן לא היו מעמידין אלא לנשואין ובגליל [לא נהגו כן] ביהודה בראשונה היו שושבינן ישנין במקום שחתן וכלה ישנין ובגליל [לא נהגו כן כל שאינו נוהג כמנהג זה] אינו יכול לטעון טענת בתולין.

א,ז  [בספר אחר] [כנסה הראשון לשם נשואין אע"פ שלא נסתרה אם יש עדים שנתיחדה עמו כדי בעילה כנסה בחזקת שהיא כשירה ונמצאת איילונית אע"פ שלא נסתרה ויש עדים שלא נתיחדה עמו כדי בעילה] אין השני יכול לטעון טענת בתולין לפיכך אין כתובתה אלא מנה טענת בתולין כל שלשים יום דברי ר' מאיר [ר' אומר] אם נסתרה מיד לא נסתרה אפילו לאחר שלשים.

א,ח  המוציא שם רע ונמצאו עדיו זוממין הוא לוקה ונותן ד' מאות זוז והזוממין מקדימין לבית הסקילה ואם היתה יתומה הוא לוקה וכתובתה קיימת ונותן ד' מאות זוז והזוממין מקדימין לבית הסקילה לא אמר לעדים שיעידו אלא [הם] באו מאליהן והעידו הוא אין לוקה ואין נותן ד' מאות זוז והזוממין מקדימין לבית הסקילה [זינתה כשהיא נערה ומשבגרה הוציא עליה שם רע הוא אין לוקה ואין נותן ד' מאות זוז והיא וזוממין מקדימין לבית הסקילה].

א,ט  היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני כהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת [שהוא] עדות שהאשה כשרה לה ר' יהושע אומר אינה נאמנת אמר להם ר' יהושע אי אתם מודים בשבויה שנישבית והיא אומרת טהורה אני שאינה נאמנת אמרו לו [לא] אם אמרת בשבויה [שנשבית לבין העובדי כוכבים] שיש לה עדים תאמר בזו שאין לה עדים אמר להם וכי מה עדות גדולה מזו שהרי כריסה בין שיניה אמרו לו [מפני שהעובדי כוכבים חשודין על העריות] אמר להם אין אפוטרופוס לעריות [במה דברים אמורים בעדות שבגופה אבל בולד הכל מודים שהוא שתוקי].

 

מסכת כתובות פרק ב

ב,א  עדים שאמרו מעידין אנחנו בפלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה עובד כוכבים נתין וממזר עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו בדאין אנו הרי אלו נאמנין משנחקרה עדותן בב"ד אמרו בדאין אנו אין נאמנים [זהו] כללו של דבר עדים שהעידו לטמא לטהר לרחק ולקרב לאסור ולהתיר לפטור [ולחייב] עד שלא נחקר עדותן בב"ד אמרו בדאין אנו הרי אלו נאמנין משנחקרה עדותן בב"ד אמרו בדאין אנו אין נאמנין.

ב,ב  יפה כח שטר מכח עדים [וכח עדים] מכח שטר יפה כח שטר שהשטר מוציא אשה מבעלה מה שאין כן בעדים יפה כח עדים שהעדים שאמרו מת פלוני תנשא אשתו כתוב בשטר מת פלוני לא תנשא אשתו אם אמרו מה שכתוב בשטר זה שמענו ושכחנו תנשא אשתו כותב אדם עדותו בשטר ומעיד עליה אפילו לאחר מאה [שנה].

ב,ג  יפה כח שטר מכח כסף [וכח כסף] מכח שטר שהשטר גובה מנכסים משועבדים מה שאין כן בכסף יפה [כח הכסף] שהכסף פודה את הערכין ואת החרמין ואת ההקדשות ואת מעשר שני מה שאין כן בשטר יפה כח שטר וכסף מכח חזקה [וכח חזקה מכח שטר וכסף יפה כח שטר וכסף] ששטר וכסף קונים עבד עברי מה שאין כן בחזקה יפה כח חזקה שאם מכר עשר שדות כיון שהחזיק באחד מהם [קנה] את כולם אבל לא נתן לו אלא דמי אחת מהן או לא כתב לו אלא על אחת מהן לא קנה אלא אותה שדה בלבד.

ב,ד  מאתים לבתולה ומנה לאלמנה נזק [חצי] נזק תשלומי כפל תשלומי ארבעה וחמשה כולן אע"פ שאין כתובין בשטר גובים מנכסים משועבדין.

ב,ה  האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה איני אשת איש נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אמרה [נשבית] וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרין [נמתין] עד שיבואו עדים ויתירוה אלא מתירין אותה מיד אם משהותרה באו עדים ואמרו נשבית היא הרי זו לא תנשא נשבית וטמאה היא אע"פ שיש לה בנים תצא עד אומר נשבית וטמאה היא ועד אומר נשבית וטהורה היא [אשה אומרת נשבית וטמאה היא ואשה אומרת נשבית וטהורה היא] הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא.

ב,ו  שתי נשים שנשבו זאת אומרת אני טמאה וחברתי טהורה נאמנת אני טהורה וחברתי טמאה אינה נאמנת אני וחברתי טמאות נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה אני וחברתי טהורות נאמנת על חברתה ואינה נאמנת על עצמה.

ב,ז  וכן שני אנשים שנשבו זה אומר חברי כהן וזה אומר חברי כהן נותנין להן אבל לחזקה אין נאמנין עד שיהו שלשה כדי שיהיו שנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה [ר' יהודה אומר אף אין נותנין להן עד שיהיו שלשה כדי שיהיו שנים מעידין לזה ושנים מעידין לזה] מעלין לכהונה לויה וישראלים ע"פ עד אחד אבל אין [מורידין] אלא ע"פ שנים [ר' יהודה אומר כשם שאין מורידין אלא ע"פ שנים כך אין מעלין אלא ע"פ שנים].

ב,ח  אמר רבי אליעזר אימתי בזמן שיש עוררין אבל בזמן שאין עוררין מעלין לכהונה ע"פ אחד איזהו ערער אמרו האיך קפץ פלוני לכהונה שלא נשא כפיו מימיו שלא נטל כפיו מימיו אין זה ערער שהוא בן גרושה או בן חלוצה [עובד כוכבים] נתין וממזר ה"ז ערער [רבה] העלה לכהונה ע"פ ע"א ר' יוסי העלה לכהונה ע"פ עד א'.

ב,ט  [נפלה חלזה בעיר אמר ר' יוסי אין חלזה ראיה] אלא כל שיש לו ערער יבא ויאמר רשב"ג אמר משם ר' שמעון בן הסגן מעלין לכהונה ע"פ עד אחד ולא ע"פ עד אחד [אלא ע"פ] אשה לא כשתבא אשה לבית דין אלא לכשתאמר יתנו לו.

 

מסכת כתובות פרק ג

ג,א  שתי חזקות לכהונה בארץ ישראל נשיאות כפים וחילוק גרנות ובסוריא ועד מקום ששלוחי ר"ח מגיעים נשיאות כפים אבל לא חילוק גרנות ובבל כסוריא [ר' שמעון בן אלעזר אומר אף באלכסנדריא בראשונה מפני שהיה ב"ד שם רבן שמעון בן גמליאל אומר] כשם שהתרומה חזקה לכהונה בחילוק גרנות כך מעשר ראשון חזקה ללויה בחילוק גרנות והחולק בב"ד אין לו חזקה לכהונה.

ג,ב  הכל נאמנים להעידה אפילו בנה אפי' בתה חוץ [ממנה] ומבעלה שאין אדם מעיד על ידי עצמו א"ר זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו ואעפ"כ יחד לה בית [בפני עצמה היתה] נזונת מנכסיו [לא נתיחדה עמו אלא ע"פ בניה].

ג,ג  נאמן אדם לומר [שאמר] לי אבא משפחה זו טמאה ומשפחה זו טהורה שאכלנו [בקציצה של פלונית] ושאמר לו רבו לפלוני צא וטבול לתרומתך ושהיינו מוליכין [תרומות ומעשרות לפלוני נאמנין ליתן לו אבל לא להחזיקו לכהונה או שהיו אחרים מוליכים לו נאמנים אבל אם היה] עובד כוכבים ונתגייר עבד ונשתחרר הרי אלו אין נאמנים לומר זכור הייתי בפלוני שחייב לפלוני מנה ודרך פלונית עוברת בשדה פלוני מפני שהוא כממון ר' יוחנן בן ברוקה אומר נאמנין.

ג,ד  אמר ר' יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה במה דברים אמורים בזמן שהעידו על מעמדן אבל אם יצאו וחזרו אין נאמנין שלא אמרו אלא מתוך [הפתוי] ומתוך היראה אחד אנשים ואחד נשים אחד עבדים ואחד קטנים נאמנין לומר מקום זה טמא ומקום זה טהור.

ג,ה  ר' יהודה אומר קטנה בת ישראל שנשבית אפי' היא בת עשר שנים הרי היא בקדושתה וכתובתה [קיימת] הבא על החרשת ועל השוטה ועל [בוגרת] ועל מוכת עץ אין להן קנס סומא ואיילונית יש להן קנס.

ג,ו  ר' נחוניא בן הקנה אומר הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה אין להן קנס וכן היה ר' נחוניא בן הקנה אומר יה"כ הרי הוא כשבת לתשלומין.

ג,ז  אחד האונס ואחד המפתה מה בין אונס למפתה אונס נותן את הצער [מפתה] אינו נותן את הצער ר"ש אומר זה וזה אין נותנין הצער [מפני שסופו לכך] אמרו לו אין דומה נבעלת ברצון לנבעלת שלא ברצון.

ג,ח  אע"פ שאמרו אונס נותן מיד לכשיוציא אין נותן כלום ר' יוסי בר' יהודה אומר נותן כתובה מנה אע"פ שאמרו מפתה לכשיוציא נותן אבל בושתה ופגמה נותן מיד מה בין נותן מיד לנותן לאחר זמן נותן מיד אם מתה אביה יורשה נותן לאחר זמן אם מתה בעלה יורשה.

ג,ט  א' האונס וא' המוציא שם רע שגרשו כופין אותו להחזיר אם היו כהנים לוקים מ' א' האונס וא' המפתה בין היא בין אביה יכולין לעכב שנא' (שמות כב) אם מאן ימאן אביה וגו' ואומר (דברים כב) ולו תהיה לאשה [לו] אתה כופה ואי אתה כופה ליבם.

ג,י  קטנה מבת יום אחד ועד שתביא ב' שערות יש לה מכר ואין לה קנס משתביא שתי שערות ועד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר דברי ר"מ שהיה ר"מ אומר כל מקום שיש קנס אין מכר וכל מקום שיש מכר אין קנס וחכ"א קטנה מבת ג' שנים ויום אחד ועד שתבגור יש לה קנס.

 

מסכת כתובות פרק ד

ד,א  יפה כח הבעל מכח האב וכח האב מכח הבעל יפה כח הבעל שהבעל אוכל פירות בחייה מה שאין כן באב יפה כח האב שהבעל חייב במזונותיה בפרקונה ובקבורתה מקום שנהגו להספיד מספיד מה שאין כן באב.

ד,ב  יפה כח אשה מכח יבמה [וכח] יבמה מכח אשה יפה כח אשה שהאשה אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה משא"כ ביבמה יפה כח יבמה שהבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אפילו בבית אביה קנה משא"כ באשה.

ד,ג  הלך האב [עם שלוחיה או] עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל [היתה] לה חצר בדרך [נכנסה] ולנה בתוכה או שנכנסה לחופה שלא לשם נשואין ומתה אע"פ שכתובתה אצל בעלה אביה יורשה מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל [היתה] לה חצר בדרך ונכנסה ולנה בתוכה או שנכנסה לחופה לשם נשואין [ומתה] אע"פ שכתובתה אצל אביה בעלה יורשה במה ד"א בכתובתה אבל בתרומה אין אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה.

ד,ד  נשבית אין חייב לפדותה בד"א בשבוית מלכות אבל בשבוית [ליסטות] פודה אם רצה לקיים יקיים ואם לאו יוציא ויתן כתובה [מנה] נשבית לאחר מיתת בעלה אין [יבמין] חייבין לפדותה ולא עוד אלא אפילו נשבית בחיי בעלה ולאחר כן מת בעלה אין [יבמין] חייבין לפדותה.

ד,ה  היתה ניזונית מנכסיו וצריכה רפואה הרי היא כמזונות רשב"ג אומר רפואה שיש לה קצבה [נתרפא מכתובתה ושאין לה] קצבה הרי היא כמזונות היו שני בצורת ואמר לה טלי גיטיך וכתובתיך צאי ופרנסי את עצמיך הרשות בידו.

ד,ו  לא כתב לה בנין דכרין דיהויין לך מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתיר על חולקיהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי ב"ד כל הארצות כותבין כאנשי ירושלים.

ד,ז  נושא אדם אשה ופוסק עמה על מנת שלא לזון על מנת שלא לפרנס ולא עוד אלא שפוסק [עמה] ע"מ שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה מעשה ביהושע בנו של ר"ע שנשא אשה ופסק עמה ע"מ שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה [היו] שני בצורות [עמדו וחלקו] התחילה קובלת עליו לחכמים וכשבא לבית דין אמר להם היא נאמנת עלי יתר מכל אדם אמרה להם ודאי כך התנה עמי אמרו לה חכמים אין כלום אחר הקיצה.

ד,ח  מצוה לזון את הבנות ואין צריך לומר את הבנים ר' יוחנן בן ברוקה אומר חובה לזון את הבנות.

ד,ט  [דרש הלל הזקן לשון הדיוט כשהיו בני אלכסנדריא מקדשין נשים אחד בא וחוטפה מן השוק ובא מעשה לפני חכמים בקשו לעשות בניהן ממזרין אמר להם הלל הזקן הוציאו לי כתובת אמותיכן הוציאו לו וכתוב בה משתכנסי לביתי תיהוי לי לאנתו כדת משה וישראל].

ד,י  [דרש ר' מאיר] המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה שמין [אותה] כמה היא ראויה לעשות ונותן לו שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא.

ד,יא  דרש ר' יהושע מביא אדם על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת אפי' אכלה את החלב ואפילו חללה את השבת שכך כותב לה ואחרי דאיתאי ליך עלאי] מן קדמת דנא.  שברה לו מקצת כתובתה שברה לו את כולה שכך היא כותבת לו [אחרי דאיתאי ליך עלאי] מן קדמת דנא.

ד,יב  [דרש ר' יהושע בן קרחה] המלוה את חבירו לא ימשכנו יותר מחובו שכך כותב לו [תשלמתא מנכסיא דאית לי מנכסיא דקניתי מן קדמת דנא].

ד,יג  [דרש ר' יוסי הגלילי מקום שגובין כתובה מלוה גובין אותה מלוה ואין גובין את הכתובה מקום שכופלין את הכתובה] אין גובין אלא מחצה.

ד,יד  אבי הבן שנעשה ערב לכתובת כלתו אם יש נכסים לבן גובין משל בן ואם לאו גובין משל אב עשה האב בית או שדה אפותיקי לכתובת כלתו בין כך ובין כך גובין מהן.

ד,טו  מי שיצא למדינת הים [ואמרו לו מת בנך] ועמד וכתב כל נכסיו [במתנה] ואח"כ נודע שבנו קיים מתנתו [קיימת] ר' שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו [קיימת] שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה [נותן] היה חולה ומוטל במטה אמרו לו נכסים למי אמר להם דמיתי שיש לי בן עכשיו שאין לי בן נכסי לפלוני ואח"כ נודע שיש לו בן לא אמר כלום היה חולה ומוטל במטה אמרו לו נכסיך למי אמר להם דמיתי שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני ואח"כ נודע שאשתו מעוברת לא אמר כלום.

ד,טז  גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו ואח"כ נודע שיש לו בנים במדה"י [ושאשתו] מעוברת כולם חייבין להחזיר החזירו הכל ומתו בניו [והפילה] אשתו מחזיק בשניה זכה בראשונה לא זכה.

ד,יז  הבנות בין שנישאו עד שלא בגרו ובין בגרו עד שלא נישאו אבדו מזונותיהן ולא אבדו פרנסתן ר' שמעון בן אלעזר אומר אף אבדו פרנסתן כיצד עושות שוכרות להן בעלים [וגובין] להן פרנסתן.

ד,יח  אחד נכסים שיש להן אחריות וא' נכסים שאין להן אחריות [נפרעין מהן למזון האשה והבנות דברי ר' יוסי ר' אלעזר בר' שמעון אומר נכסים שיש להן אחריות בנים מוציאין מידי בנים ובנות מידי בנות ובנות מידי בנים אבל לא בנים מידי בנות נכסים שאין להם אחריות בנים מוציאין מידי בנים ובנות מידי בנות ובנים מידי בנות אבל לא בנות מידי בנים] בין ששעבד האב בחייו בין ששעבדו [יורשין] אחר מיתת אביהן אין נפרעין מהן לענין כתובה אבל לפרנסה גובין מהן.

 

מסכת כתובות פרק ה

ה,א  הבוגרת [בתביעה נותנים] לה שנים עשר חודש אם היתה קטנה בין היא בין אביה יכולין לעכב ר"ט אומר נותנין לה הכל תרומה בד"א מן האירוסין אבל מן הנישואין מודה ר"ט שנותנין לה מחצה חולין ומחצה תרומה במה ד"א בבת כהן לכהן אבל בת ישראל לכהן [הכל מודים שמעלין לה כל מזונותיה מן החולין] ר' יהודה בן בתירה אומר שתי ידות תרומה ואחד חולין ר' יהודה אומר [מוכרת את התרומה ולוקחת בדמיה חולין] רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שהוזכרו [שם] תרומה נותנין [כפול] חולין.  זו משנה ראשונה רבותינו אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה והיבמה עד שתבעל ואם מתה בעלה יורשה אמר ר' מנחם בן נפח [משם] ר' אליעזר הקפר מעשה בר' טרפון שקדש ג' מאות נשים להאכילן בתרומה שהיו שני בצורת וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בן בתירה לנציבים אמר לו שמעתי עליך שאתה אומר בת ישראל המאורסת לכהן אוכלת בתרומה שלח לו [ואמר לו] מוחזק הייתי בך שאתה בקי בחדרי תורה לדון קל וחומר אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה קונה אותה לאכול בתרומה [כסף] קונה אותה להאכילה בתרומה בת ישראל שהביאה קונה אותה להאכילה בתרומה אינו דין שיהא כסף קונה אותה להאכילה בתרומה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה [אם] מתה בעלה יורשה.

ה,ב  יבמה מה היא למזונות כל זמן שנתחייב הבעל יבמין חייבין לא נתחייב הבעל אין [יבמין] חייבין מעשה ידיה של מי אם [היתה] ניזונת משלהן הרי הן שלהן ואם לאו הרי הן של עצמה בין כך ובין כך של עצמה המקדיש [מעשה] ידי אשתו הרי זה מעלה לה פרנסה מתוכן והשאר הקדש.

ה,ג  מלאכות שהאשה עושה לבעלה שבעה גופי [מלאכה] מנו ושאר לא הוצרכו לימנות [כופה לעשות לבנו ולבתה לאחיו ולאחיה ולהטיל לפני בהמתו] מקום שלא נהגו [א' מכל אלו] אינו יכול לכופה ר' יהודה אומר אף אין כופה לעשות [פשתן מפני שמסריח את הפה] ומשרביט את השפתים נדרה שלא להניק את בנה ב"ש אומרים שומטת [את דדיה] ובית הלל אומרים כופה [אותה] נתגרשה אין כופין אותה להניק אם היה בנה מכירה נותנין לה [שכר] ומניקתו מפני הסכנה.  אין האיש כופה את אשתו שתניק את בן חבירו ואין האשה כופה את בעלה שתניק את בן חברתה.

ה,ד  המדיר את אשתו מתשמיש המטה בש"א שתי שבתות [כלידת] נקבה בה"א שבת אחד [כלידת] זכר וכימי נדתה יתר על כן יוציא ויתן כתובה.

ה,ה  הפועלים שתים בשבת [אם היו] עושין מלאכה בעיר אחרת [פעם] אחת בשבת החמרים אחת לשתי שבתות הגמלין אחת לשלשים יום הספנין אחת לששה חדשים.

ה,ו  המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת ר' יהודה אומר שבעה טרפעקים זו משנה ראשונה רבותינו התקינו שיהו [מתרין בה] ארבע וחמשה שבתות זו אחר זו פעמים בשבת [יתר על כן אפי' כתובתה מאה מנה אבדה הכל] אחת ארוסה ואחת נשואה ואחת שומרת יבם אפי' נדה [ואפי'] חולה.

ה,ז  המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מקביים חטין או מארבע קבין שעורים וכולם [במדה האיטלקי אפילו] נדה ואפי' חולה ואפילו שומרת יבם נותן כוס חבית וקדרה [פך] נר ופתילה יין אין לה שאין נשותיהן של עניים שותות יין כר אין לה שאין נשותיהן של עניים ישנות על כר.

ה,ח  מותר מזונות [שלו] ומותר בלאות [שלה] העשיר [עולה] עמו העני אין יורדת עמו מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים חמש מאות דינרי זהב בכל יום לקופת בשמים ולא [היה] אלא שומרת יבם אף היא קללה אותם אמרה להם כך [תתנו] לבנותיכם אמר ר' אלעזר ב"ר צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה שמלקטת שעורים [מתחת] טלפי סוסים בעכו קראתי עליה מקרא [הזה] (שיר השירים א) אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'.

 

מסכת כתובות פרק ו

ו,א  מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים ירשו והבנות ניזונות [ומתפרנסים] כיצד הבנים ירשו אין אומרים אילו היה אביהם קיים נותן להם כך וכך אלא רואים את א' כאילו הוא אביהם ונותנים להם כיצד הבנות ניזונות ומתפרנסות אין אומרים אילו היה אביהן קיים היה נותן להן כך וכך אלא רואין שכנגדן היאך מתפרנסות ונותנין להן רבי אומר כל אחת ואחת נוטלת עישור נכסים רבי יהודה אומר אם השיא את בת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה אמרו לו יש שמשיא את בתו ונוטל מעותיו [שמשיא] את בתו ונותן אחריה מעות וכן היה ר' יהודה אומר המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מחמש סלעים שבראשונה היה לוקח [בה] כל צרכה.

ו,ב  פסקה להכניס לו ב' סלעים נעשו ששה דנרים מה שחתן פוסק [פוסק] פחות חומש חוץ ממאתים לבתולה ומנה לאלמנה פסקה להכניס לו זהב הרי [זהב] ככלים דינרי זהב הרי הן ככספים [אמר רבן שב"ג וכן הוא דבר מקום שנהגו שלא לפרוט דינרי זהב מניחין כמות שהן] והזהב הרי הוא ככלים.

ו,ג  הכניסה לו בין שום בין כספים ונתן עיניו לגרשה היא לא תאמר לו תן שומי והוא לא יאמר לה טלי כספך אלא נוטלת מה שכתב לה בכתובתה.

ו,ד  פסקה להכניס לו כספים [סלעים] נעשה ששה דנרים חתן מקבל עליו י' דנרים למנה לקופת בשמים אמר ר' יוסי וכן כל מקום שנהגו שלא לפחות מן השום ושלא להוסיף על הכספים אין משנין ממנהג המדינה.

ו,ה  פסקה להכניס לו חמש מאות דינר שום וכתב לה אלף דינר בכתובתה אם עשתה קיצתה נוטלת מה שכתוב לה ואם לאו גורע כנגדן [שלשה] דנרין לכל סלע וסלע פסקה להכניס לו חמש מאות [דינר כספים כתב] לה אלף דינר בכתובתה אם עשתה קיצתה נוטלת מה שכתוב לה [אם] לאו גורעת כנגדן חמשה דנרין לכל סלע וסלע הכניסה לו אלף דינר בכתובתה וכתב לה שום מי"ב מנה אם עשתה קיצתה נוטלת מה שכתוב לה ואם לאו לא יפחות לבתולה ממאתים [ומנה לאלמנה].

ו,ו  המשיא את בתו ופסק עם חתנו שיעמוד ערום [וילבישנה] אין אומרים יעמוד ערום [וילבישנה] אלא מכסה את הראוי לה וכן המשיאין את היתומה לא יפחתו לה מחמשים [זוז] ואם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה.

ו,ז  יתומה [שהשיאתה] אמה או אחיה וכתבו לה מאה או חמשים זוז אע"פ שכתב [להן] הבעל דין ודברים אין לי עמהם יכולה היא כשתגדיל להוציא מידם מה שראוי להנתן לה האיש פוסק ע"י בתו ואין האשה פוסקת ע"י בתה.

ו,ח  יתום ויתומה שמבקשין להתפרנס מפרנסין את היתומה ואח"כ מפרנסין את היתום מפני [שהיתום יכול לחזור בכל מקום ואין יתומה יכולה לחזור בכל מקום].

ו,ט  יתום ויתומה שמבקשין [לישא] משיאין את היתומה [תחלה] ואח"כ משיאין את היתום מפני שבושתה של אשה מרובה [יתר מבושתו של האיש] יתום שמבקש לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה ואחר כך משיאין לו אשה שנאמר (דברים טו) די מחסורו אשר יחסר לו [אפילו עבד אפילו סוס] לו זו אשה שנאמר להלן (בראשית ב) אעשה לו עזר כנגדו מה לו האמור להלן אשה אף לו האמור כאן אשה.

ו,י  המשליש מעות לחתנו ליקח בהן שדה לבתו והיא אומרת [ינתנו לו] מן האירוסין יעשה [שליש] מה שהושלש בידו מן הנשואין הרשות בידה דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר אם היתה קטנה [בין מן האירוסין] בין מן הנשואין [יעשה שליש שלישותו אם היתה גדולה מן האירוסין יעשה שליש שלישותו מן הנשואין הרשות בידה].

ו,יא  האומר תנו שקל [מנכסי] לבני בשבת [והן ראוין ליטול] סלע נותנין להם סלע אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין אלא שקל אם אמר אם מתי [ירשוני אחרים] בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל למזון אשה ובנות בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנין להן סלע רבן שמעון בן גמליאל אומר רבי מאיר [היה אומר] האומר תנו שקל מנכסי לבני בשבת והן ראוין ליטול סלע נותנין להם שקל והשאר מתפרנסין מן הצדקה וחכ"א נזונין והולכין עד שיכלו נכסיו והשאר מתפרנסין מן הצדקה.

 

מסכת כתובות פרק ז

ז,א  עד שלשים יום יעמיד פרנס ובכהנת ג' חדשים דברי ר"מ ר' [יהושע] אומר בישראל חדש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה.

ז,ב  הדירה שלא תטעום אחד מכל המינין בין מאכל רע בין מאכל יפה אפי' לא טעמה אותו המין כל ימיה יוציא ויתן כתובה אמר ר' יהודה רוצות בנות ישראל שלא לטעום תבשיל ופירות ואל [יצא] יום אחד מתחת בעליהן.

ז,ג  הדירה שלא תתקשט באחד מכל המינין אפי' היא ילדה והדירה שלא תלבש בגדי זקנה אפי' היא זקנה והדירה שלא תלבש בגדי ילדה יוציא ויתן כתובה ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה ובעשירות שלשים יום הדירה שלא להשאיל נפה וכברה רחים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה וכן היא שנדרה שלא להשאיל נפה וכברה רחים ותנור תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכונתו.

ז,ד  הדירה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה שלמחר תהא מוטלת ואין כל בריה סופנה היה ר"מ אומר מה ת"ל (קוהלת ז) והחי יתן אל לבו עביד דיעבדין לך לוי דילוון לך ספוד דיספדונך קבור דיקברונך [שנאמר (שם) טוב ללכת אל בית אבל].

ז,ה  הדירה שתהא מטעמת תבשילה לכל אדם או שתהא ממלאה ומערה [לאשפות] ושתאמר לכל אדם דברים שבינו לבינה יוציא ויתן כתובה מפני שלא נהג עמה כדת משה וישראל וכן היא יוצאה וראשה פרוע יוצאה ובגדיה פרומים ולבה גס בעבדיה ובשפחותיה ובשכינותיה יוצאה וטווה בשוק רוחצת ומרחצת במרחץ עם כל אדם תצא שלא בכתובה מפני שלא נהגה עמו כדת משה וישראל ר' יהודה אומר אם היה יודע בה שמדירה ואינה מקיימת אל ישנה וידירה [ר' יהודה אומר] אם היה יודע בה שאינה קוצה לה חלה יוציא ויתקן אחריה איזו היא קולנית כל שמדברת בביתה [ושכיניה] שומעין [את] קולה.

ז,ו  כל אלו נשים שעברו על הדת צריכות התראה ויוצאות שלא בכתובה לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה כל אלו שאמרו יוציא ויתן כתובה אין צריך לומר מאתים לבתולה ומנה לאלמנה יתר על כן אפילו כתובתה מאה מנה איבדה את הכל ונוטלת בלאיות שמוצאה לפניה.

ז,ז  המקדש את האשה ע"מ שאין [לה] נדרים ונמצא עליה נדרים אינה מקודשת הלכה אצל חכם והתיר לה את נדרה הרי זו מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה הלכה אצל חכם והתיר לה הרי זה יקיים ע"מ שאין בה מומין אינה מקודשת הלכה אצל רופא וריפאה הרי זו מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה באלו נדרים אמרו כגון שנדרה שלא [לאכול] בשר ושלא [לשתות] יין ושלא ללבוש בגדי צבעונין.

ז,ח  כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים יתר עליהן הנשים ריח הפה וריח זיעה ושומא שאין לה שער.

ז,ט  האומר לחבירו קדש לי בתך זו ע"מ שאין בה מומין אמר לו בתי זו חולה היא שוטה היא נכפית היא משועממת היא היה בה מום אחד מהן וסנפה בין המומין הרי זה מקח טעות מומין הללו ומום אחר עמהן אין זה מקח טעות מודים חכמים לרבי מאיר במומין שדרכן להוולד עמה שאע"פ שהיא אצל בעלה אביה צריך להביא ראיה כנסה סתם ונמצאו בה מומין ונדרים הרי זה יקיים.

ז,י  ר' שמעון בן גמליאל אומר [אם היה חוגר באחת מרגליו או סומא באחת מעיניו מומין גדולין] הן יוציא ויתן כתובה.  איזהו מקמץ זה בורסי ויש אומרים זה המקמץ צואה מצרף נחושת זה [המתיך נחושת] ר"י בר יהודה אומר בעל פוליפוס זה ריח הפה.

ז,יא  אימתי אמרו יוציא ויתן כתובה בזמן שהוא רוצה והיא אינה רוצה היא רוצה והוא אינו רוצה.  אם היו שניהם רוצים יקיימו [מוכה שחין ואע"פ ששניהם רוצים לא יקיימו] אמר רשב"ג מצאני זקן אחד [ממוכי שחין] סמוך לציפורי ואמר לי כ"ד [מיני שחין ואין לך בכולן שהאשה רעה לו אלא בעלי ראתן בלבד].

 

מסכת כתובות פרק ח

ח,א  אמר ר' יהודה אמרו לפני ר"ג הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל אמר להם [בחדשים] אנו בושים אלא שאתם מגלגלין [עלינו] את הישנים אמר ר' חנניא בן עקביא לא כך השיבן ר"ג אלא כך [אמר להם] לא אם אמרתם בנשואה [שהוא] זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה תאמרו בארוסה שאין זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.

ח,ב  אמרו לו הרי שנפלו לה נכסים עד שלא נשאת ונשאת מהו אמר להם אף זו לא תמכור [אם] מכרה ונתנה קיים אמרו לו הואיל וזו אשתו וזו אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל אמר להם [בחדשים] אנו בושים אלא שאתם מגלגלין [להביא] עלינו את הישנים [ורבותינו] חזרו ונמנו בנכסים שנפלו לה עד שלא נשאת [ונשאת] שאם מכרה ונתנה בטל [ר"ש] חולק בין נכסין לנכסין נכסין הידועין לבעל לא תמכור ואם מכרה ונתנה מכרה בטל שע"מ כן נשאה ושאין ידועין לבעל לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים.

ח,ג  היורד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה אם קדם ותלש מן הקרקע כל שהוא ה"ז זריז ונשכר.  היורד לנכסי [שבוין ושמע שהן ממשמשין ובאין אם קדם ותלש מן הקרקע כל שהוא ה"ז זריז ונשכר אלו] נכסי שבוין כל שהלך אביו או אחיו או אחד מן [היורשין] למדה"י ושמע בהן שמתו וירד לנחלה אלו הן נכסי נטושין כל שלא [שמע בהן] שמתו וירד לנחלה רשב"ג [אומר] שמעתי שהנטושים כשבוין היורד לנכסי רטושין מוציאין מידו.

ח,ד  [וכולן שמין להם בעדית אלו הן רטושין כל שאינו יודע מהיכן הן].

ח,ה  הגנב שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן הגזלן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן הירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן שטף נהר עצים ואבנים וקורות נטל מזה ונתן לזה אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו ואם היו בעלים מרדפין אחריהן או שהיו במקום אחר הרי אלו של בעלים.

ח,ו  הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו אמר לו ר' יהודה והלא אין זמנו של שטר מוכיח עליו אלא משעה שנכתב [אף] הכותב נכסיו לבנו וחזר וקנה נכסים אחרים כל שלא היה בכלל מתנה ראשונה הרי הוא של יורשים.

ח,ז  מכר הבן או שמת האב אם יש שם נכסים מחוברים בקרקע שמין לו.  המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן אם יש שם מחוברים בקרקע שמין לו.  המקבל שדה מחבירו והגיע שנת השמיטה אם יש שם מחוברין בקרקע שמין לו וכולן שמין להם [בעדית].

ח,ח  היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות כשהוא יוצא אומר תן לי עצי ואבני אין שומעין לו וידו על התחתונה כיצד ידו על התחתונה אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו [את] ההוצאה ואם [הוצאה] יתר על השבח נותן לו את השבח.

 

מסכת כתובות פרק ט

ט,א  מי שמת והניח אשתו שומרת יבם אפי' הניח נכסים של מאה מנה אין היורשין יכולין למכור מפני שכל נכסים אחראין לכתובתה כיצד יעשה כונסה ומגרשה ושוברת לו על כתובתה הניח אחיו מעות או שהיה יבמה חייב לבעלה מעות לא יאמר הואיל שאני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

ט,ב  [הרוצה להבריח נכסיה מפני בעלה כותבתן בטפוס לאחר] דברי רשב"ג וחכמים אומרים מצחק [הוא] בה [אלא] כותבתן במתנה מהיום עד שעה שארצה.

ט,ג  ר' יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות רשב"ג ור' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקה אומרים אם מתה יירשנה שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.

ט,ד  מי שמת והניח נכסים ומטלטלין ויצתה עליו כתובת אשה ובעל חוב כל הקודם בהם זכה והוא נקבר מן הצדקה.

ט,ה  אלו הן יורשין הבאין ברשותה כל שמכרה להן או שנתנה להן במתנה כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך [אין] היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בחיי בעלה בד"א בזמן שהלכה מקבר בעלה לבית אביה אבל אם הלכה מקבר בעלה לבית חמיה אפי' כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהם לאחר מיתת בעלה.

ט,ו  אין האיש משביע את אשתו עד שיושיבנה חנוונית או עד שיעשנה אפטרופסא האשה כל זמן שתובעת כתובתה אין היורשין יכולין להשביעה בדברים שנשתמשה בהן לאחר מיתת בעלה דברי ר"ש וחכ"א בין כך ובין כך היורשין משביעין אותה.

ט,ז  אריס כל זמן שהוא אריס ויצא מאריסותו הרי הוא כאחד [מבני] אדם שותף כל זמן שהוא שותף יצא משותפתו הרי הוא כאחד מכל אדם אפטרופוס כל זמן שהוא אפטרופוס יצא מאפטרופוסתו הרי הוא כאחד מכל אדם.

ט,ח  בן בית שאמרו לא זה שנכנס ויוצא אלא מכניס פירות ומוציא פירות שוכר פועלין ופוטר פועלין לוה ממנו בערב שביעית ומוצאי שביעית [שביעית] נעשה לו שותף או אריס [פוטר] אבל נעשה לו שותף או אריס בערב שביעית ולשביעית ולמוצאי שביעית חזר ולוה הימנו מגלגלין עליו את הכל.

ט,ט  הפוחתת כתובה נפרעת שלא בשבועה כיצד היתה כתובתה אלף זוז אמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי ואינה אלא מנה נפרעת שלא בשבועה נכסים משועבדין אין צריך לומר לאחר מיתת בעלה אלא אפי' בחיי בעלה [נכסי] יתומים אין צריך לומר מן הגדולים אלא אפי' מן הקטנים.

ט,י  הוציאה גט ואין עמה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה כתובה ואין עמה גט אין גובה כלום מפני שהיא אומרת אבד גיטי והוא אומר אבד שוברי בראשונה היו אומרים המוציא הכתובה צריכה שתוציא עמה גט [דברי ר"מ וחכ"א] מן הסכנה ואילך התקינו שתהא מקרעתו בב"ד וגובה בו.

ט,יא  שתי כתובות וגט ומיתה גובה שתי כתובות גט וכתובה ומיתה אם הגט קדם את המיתה גובה שתי כתובות אם [כתובה] קדמה את הגט אינו גובה אלא כתובה אחת שהמגרש את האשה [והחזירה] על מנת כתובה הראשונה החזירה אם חדש נוטל מה שחדש.

ט,יב  קטן שהשיאו אביו כתובתו קיימת מת נוטלת כתובתה מנה אם חדש נוטל מה שחדש וכן גר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה ואם חדש נוטל מה שחדש.

 

מסכת כתובות פרק י

י,א  מי שהיה נשוי ב' נשים ומת הראשונה קודמת לשניה ויורשי הראשונה קודמין ליורשי [שניה] גירש את הראשונה והחזירה אליו וחדש לה כתובה ראשונה של ראשונה קודמת לשניה ויורשיה קודמין לכתובה שניה של ראשונה בד"א בכתובה אבל במזונות שתיהן שוות האשה והבנות שתיהן שוות.

י,ב  נשא את הראשונה ומתה [נשא] את השניה ומת הוא והיה שם יתר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ושאר חולקין ואם אין שם יתר דינר שניה ויורשיה נוטלין כתובת אמן והשאר חולקין בשוה.

י,ג  כתב לזון את בת אשתו ואת בן אשתו הרי הן כב"ח וקודמין לכל לא יאמר להן צאו ועשו מלאכה ואני אזון אתכם אלא יושבין ומעלה להן מזונות כתב לזון את בת אשתו ושברה לו לא כל הימנו שזכין לקטן ואין חבין לו.

י,ד  האשה שאמרה מת בעלי או ניזונת או נוטלת כתובתה גרשני בעלי ניזונת עד כדי כתובתה מה בין מיתה לגירושין במיתה אין יכולה להכחיש ובגירושין יכולה להכחיש ושתאמר לו גירשתני.

י,ה  ג' שהטילו לכיס ונגנבו מהן מביאין השאר לאמצע וחולקים שנים שהטילו לכיס זה ק' וזה ר' ועשו פרקמטיא שכרן לאמצע לקח זה בשלו [ולקח זה] בשלו ונתערבו זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו [יצאו] עליהן ג' שטרות כאחד הראשון נשבע לשני והשני נשבע לשלישי רצה שני שלא להשביע את הראשון [שלישי] יכול למחות בידו לוה מאחד ומכר שדהו לב' וכתב [בעל החוב] לשני דין ודברים אין לי [עמך] אין השני יכול לגבות מן הראשון מפני שהניח לו מקום לגבות ממנו.

י,ו  גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו ויצתה עליו כתובת אשה ובע"ח גובין מן האחרון שבהן אין להן גובין משלפניו אין להן גובין משלפני פניו.

 

מסכת כתובות פרק יא

יא,א  אלמנה שתובעת כתובתה והיורשים אומרים לה התקבלת כתובתיך עד שלא נשאת היא צריכה להביא ראיה שלא נתקבלה כתובתה משנשאת צריכים [הם] להביא ראיה שנתקבלה כתובתה מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי אבדה מזונותיה ר"ש אומר אפי' מכרה מקצת אפי' משכנה מקצת אפי' עשתה מקצת [כתובתה] אפותיקי אבדה מזונותיה ואין צריך לומר לאחר מיתת בעלה אלא אפי' בחיי בעלה וכותבת אלו לכתובה מכרתי [אלו] למזונות מכרתי דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר מוכרת סתם [ולכך] כחך יפה.

יא,ב  כשם שאלמנה מוכרת שלא בב"ד כך יורשיה הבאין ברשותה מוכרין שלא בב"ד ר"ש אומר אלמנה מוכרת שלא בב"ד ואין יורשיה הבאין ברשותה מוכרין שלא בב"ד אמר ר"ש מפני מה אמרו אלמנה מוכרת שלא בב"ד ליפות כוחן של יתומים שלא תבזבז את נכסיהם ירדה לשדה העשויה אפותיקי ואכלה והוציאה הוצאות שמין לה מה שאכלה ושמין לזו מה שהוציאה אם שמו לה [בב"ד] מה ששמו שמו.

יא,ג  ג' שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה בטל יחיד במיעוטו אחד אומר במנה ואחד אומר בעשרים וא' אומר בשלשים שמין אותה במנה ר' אלעזר בר' צדוק אומר שמין אותו תשעים דינר אחרים אומרים עושין אותו שומא ביניהן ושמין אותו שליש.

יא,ד  איזו היא אגרת בקורת שום היתומים ל' יום ושום ההקדש ס' יום אפי' [מכרו] שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרה קיים [רשב"ג אומר שום הדיינים שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן קיים].

יא,ה  היא שמכרה שוה מנה ודינר במנה אפי' אומרת אני אחזיר את הדינר ליורשין מכרה בטל רשב"ג אומר מכרה קיים ותחזיר את הדינר ליורשים ובלבד שתשייר מקצת לפיכך אם פחתה או הותירה אין לה [כשער] שמכרה [ר' אליעזר אומר] יתומה יש לה פירות.

יא,ו  בן שמת אביו ואמו אומרת יתגדל אצלי [ויורשים] אומרים יתגדל אצלינו אין מניחין אותו להתגדל אצל מי שראו ליורשו מעשה היה באחד ושחטוהו בער"ה.

יא,ז  האשה שמת בעלה יושבת בבתים כדרך שישבה בהן בחיי בעלה משתמשת בעבדים ושפחות בכלי כסף בכלי זהב כדרך שנשתמשה בהן בחיי בעלה שכך כותב לה תהא יתבא בביתי ומתזני מנכסי כל יומי מגר ארמלותיך [בביתי].

יא,ח  האומר תנו בית ארמלות לבתי בית לפלוני לישב בו ונפל היורשים חייבין לבנותו בית זה בית ארמלות לבתי בית זה לפלוני לישב בו ונפל אין היורשים חייבין לבנותו.  האומר תנו בית [אלמנות] לבתי אין נותנין לה אא"כ קבלה עליה לישב בתוכו ויכולין [יורשין] לעכב על ידה שמא תשכירנו לאחר לפיכך אם מתה הן יורשין אותה.

יא,ט  המלוה את חבירו על גבי חבילה ואבדה חבילה גובה משאר נכסים [אם] אמר לה ע"מ שאין לך פרעון אלא מזה אינו [גובה] משאר נכסים העושה שדה אפותיקי לכתובת אשה ושטפה נהר גובה משאר נכסים [אם] אמר לה ע"מ שאין לך פרעון אלא מזה אין גובה משאר נכסים.

 

מסכת כתובות פרק יב

יב,א  בראשונה כשהיתה כתובתה אצל אביה היתה קלה בעיניו להוציאה התקין שמעון בן שטח שתהא כתובתה אצל בעלה וכותב לה כל נכסים דאית לי אחראין וערבאין לכתובתיך דא.  אין עושין כתובת אשה מן המטלטלין מפני תיקון העולם אמר ר' יוסי וכי מה תקון העולם יש בזו אלא לפי שאין לה קצבה.

יב,ב  מפני מה אמרו הנזקין שמין להם בעידית מפני הגזלנין ומפני החמסנין שיהא כל אחד ואחד אומר מפני מה אני גוזל מפני מה אני חומס שלמחר הרי ב"ד שמין לו שדה יפה שלי וסמכו על המקרא (שמות כב) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם.

יב,ג  מפני מה אמרו ב"ח בבינונית מפני הרמאין שלא יהא כל אחד ואחד נותן עינו [בתוך שדה חבירו יפה בתוך חצר חבירו יפה] ומלוה אותו עליה וקופץ ונוטלה א"כ ישומו [לה] בזבורית שלא לגדור דרך בפני לוין שלא יהא אדם מבקש ללות ואין אדם מלוהו.

יב,ד  כתובת אשה בזבורית דברי רבי יהודה שאמר [משם] ר"ש מפני מה אמרו כתובת אשה בזיבורית יתר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ועוד [בושתה של אשה מרובה יותר מן האיש א"כ לא תהא לה כתובה אלא] שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה והאיש אין מוציא אלא לרצונו.

יב,ה  אין שם אלא עידית כולן גובין מן העידית בינונית כולן גובין מן הבינונית זבורית כולן גובין מן הזיבורית עידית ובינונית הניזקין שמין [להן] בעידית בעל חוב וכתובת אשה בבינונית עידית וזיבורית הנזקין שמין להן בעידית [בעל] חוב וכתובת אשה בזיבורית בינונית וזיבורית הנזקין וב"ח בבינונית וכתובת אשה בזיבורית מכרן לאחד או לג' כאחד נכנסו תחת הבעלים הנזקין שמין להם בעידית [ב"ח] בבינונית וכתובת אשה בזיבורית מכרן לג' זה אחר זה אפי' נזקין מזבורית וכתובת אשה וב"ח מן העידית גובין מן האחרון שבהן אין בהן גובין משלפניו אין בהן גובין משלפני פניו.

יב,ו  רשב"ג אומר העושה שדהו אפותיקי לכתובת כלתו ידה על העליונה רוצה גובה ממנו רוצה גובה משאר נכסים.

יב,ז  אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לעכב על ידה שכך הוא כבודו של בעלה אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא יכולין היורשין לעכב על ידה שכך היא ברכת הבית מרובה.

יב,ח  כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד כ"ה [שנה] שיש בעשרים וחמש [שנה] שתעשה טובה כנגד כתובתה דברי ר"מ שאמר [משם] רשב"ג ר' ישמעאל אומר שלשים שנה וחכ"א כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד כ"ה שנים [כשם שהיא משכרת כתובתה עד עשרים וחמשה שנים כך] יורשים הבאים ברשותה מוכרים כתובתה כ"ה שנים בעלי חוב גובין לעולם אע"פ שאין משכירין.

יב,ט  מי שהלך למדינת הים [ובא] ואשתו תובעת מזונות אם אמר הוציא לה מעשה ידיה למזונותיה הרשות בידו ואם פסקו לה ב"ד מה שפסקו פסקו.

יב,י  אמר ר' יוסי ב"ר יהודה לא נחלקו אדמון וחכמים על מה שפסק לה אביה שהיא יכולה לומר אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור על מה נחלקו על שפסקה היא לעצמה שאדמון אומר יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאבא נותן לי עכשיו שאין אבא נותן לי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור אר"ג רואה אני את דברי אדמון הפוסק מעות לבתו [קטנה] ופשט את הרגל כופין אותו ליתן שזכין [לקטן ואין חבין לו].

יב,יא  ג' ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל בד"א בזמן שהיה מיהודה וארס אשה מיהודה מגליל וארס אשה מגליל אבל אם היה מיהודה וארס אשה מגליל כופין [אותו] לצאת שע"מ כן נשאה אם אמר פלוני מיהודה נשאתי אשה [מגליל] אין כופין אותה לצאת [ובגליל] כופין אותו לצאת.

יב,יב  מוציאין מעיר שרובה עובדי כוכבים לעיר שרובה ישראל ואין מוציאין מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים הוא רוצה לבא לא"י והיא אינה רוצה [לבא] כופין אותה לבא היא רוצה והוא אינו רוצה כופין אותו לבא הוא רוצה לצאת מא"י והיא אינה רוצה אין כופין אותה לצאת היא רוצה והוא אינו רוצה כופין [אותה שלא] לצאת.

יב,יג  המוציא שטר בבל [גובה] עליו כסף בבל בא"י [גובה] עליו כסף א"י היה כתוב סתם מוציאו בבבל גובה עליו כסף בבל בא"י גובה עליו כסף א"י היה כתוב כסף סתם הרי זה גובה כל זמן שירצה משא"כ בכתובת אשה.

יב,יד  נשא אשה בא"י וגרשה בא"י נותן לה כסף א"י בא"י וגרשה בבבל נותן לה כסף א"י בבבל וגרשה בא"י נותן לה כסף א"י רשב"ג אומר כתובת אשה ובעל חוב [במקום] הנישואין ה' סלעים של בן ל' של עבד נ' של אונס ושל מפתה וק' של מוציא ש"ר כולם אע"פ שהן בבבל גובה עליהן כסף א"י כסף שדברה בו תורה בכ"מ זה כסף צורי איזה כסף צורי זה כסף ירושלמי.

 

---

 

מסכת נדרים פרק א

א,א  האומר ימינה הרי זו שבועה שמאלה הרי זו שבועה בשם ה"ז שבועה לשם ה"ז קרבן.

א,ב  כנדבת רשעים לא אמר כלום שאין רשעים מתנדבין כנדבת כשרים ר' יהודה אומר נדר בנזיר שחסידים הראשונים היו [מתנדבין נזירות שאין המקום מפסיק להביא שגגה על ידיהם היו מתנדבין נזירות בשביל שיביא קרבן] ר"ש [ב"ג] אומר [כנדבת כשרין] לא נדר בנזיר שחסידים הראשונים לא היו מתנדבין נזירות [שאם ירצה להביא עולה יביא שלמים יביא תודה וארבעה מיני לחמים יביא לא היו מתנדבין נזירות] מפני שהן צריכין כפרה שנאמר (במדבר ו) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש.

א,ג  האומר [איני] נודר הרי זה מותר כבר הייתי נודר ה"ז אסור קרבן אם טועמו אני מותר לא קרבן ולא טועמו [אני] אסור.

א,ד  רשב"ג אומר האומר [מוהה ודאמר מוהי] הרי אלו כנוין לשבועה.

א,ה  וכן היה רבן שמעון ב"ג אומר שנים שהיו נודרים זה [נגד] זה אמר אחד [מהן] לחבירו ככר זה קרבן אם טועמו אני אמר לו חבירו [אין] קרבן אם טועמו אתה הריני נזיר אם אוכל ככר זו אמר לו חבירו איני נזיר אם [אוכלנו] כל שבטלו דבריו אסור.

א,ו  ר' יהודה אומר האומר [ירושלים] לא אמר כלום עד [שיתכוון וידיר כנגד ירושלים] מודים חכמים לר' יהודה באומר קרבן עולה מנחה חטאת [תודה ושלמים שאיני אוכל לך] שמותר שלא [נתכוון לידור אלא לקרבן עצמו].

א,ז  ירושלים לירושלים [בירושלים] היכל להיכל [בהיכל] מזבח למזבח [במזבח] אימרא לאימרא [באימרא] דירים לדירים [בדירים] עצים לעצים [בעצים] אישים לאישים [באישים] בזיכין לבזיכין [בבזיכין] כולן [שאני אוכל] לך אסור לא אוכל לך מותר חולין [לחולין בחולין] בין שאוכל לך [ובין] שלא אוכל לך [אסור] לא חולין שאוכל לך אסור [חולין שאוכל לך אסור] לא יאכל לך מותר [לא אוכל לך מותר לא לעולה עולה אוכל לך ר' יעקב אוסר וחכמים מתירין] הרי [הוא] עלי אע"פ שלא הזכיר קרבן ה"ז נדר [קרבן] כבשר אמי כבשר אחותי כערלה [וכלאי] הכרם מותר שלא הקדיש כלום.

א,ח  הנודר [מן התורה הרי זה מותר מן הכתוב בתורה אסור מן התורה ומן הכתוב בה] אסור.

א,ט  איזו הוא איסור [הכתוב] בתורה האומר הרי עלי שלא לאכול בשר שלא [לשתות יין כיום שראיתי את ירושלים חריבה וכיום שנהרג בו פלוני] אסור.

א,י  חומר [בנדרים מבשבועות] שהנדרים נוהגין ברשות ובמצוה משא"כ בשבועות [חומר] בשבועות מבנדרים שהשבועות [נוהגת] בדבר שיש בו ממש ובדבר שאין בו ממש משא"כ בנדרים בנדרים כיצד אמר קונם סוכה [שאיני] עושה לולב [שאיני] נוטל תפילין [שאיני] נותן [אסור] בנדרים [ומותר בשבועות] כיצד אמר קונם שאני ישן שאני מדבר [שאיני] מהלך [אסור] בשבועות [ומותר בנדרים].  קונם פי מדבר עמך ידי עושה עמך רגלי מהלכת עמך אסור בנדרים [ואסור בשבועות].

א,יא  סתם נדרים להחמיר מה ראיתה לידור אמר איני יודע [אלא שראיתי] חבריי שהיו נודרין כך אסור מי שנדר ועבר על נדרו אין נשאלין לו עד שינהג איסור כימים שנהג בהן היתר דברי [ר"מ] אמר ר' יוסי במה דברים אמורים [בזמן] שנדרו לזמן מרובה אבל [בזמן שנדרו] לזמן מועט דיו שלשים יום ר' יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר סתם חרמין בגליל אסורין וביהודה מותרין.

 

מסכת נדרים פרק ב

ב,א  ר' אליעזר בן יעקב אומר הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו והלה נדר שלא יאכל אצלו אע"פ ששניהם נודרין זה [נגד] זה הרי אלו נדרי זירוזין.

ב,ב  נדרי הבאי אמר קונם אם לא נמניתי על [פסח] שאליה שלו שוקלת עשרים [ליטרין] אם לא שתיתי יין שלוגו יפה דינר זהב אם לא ראיתי נחש שעוביו כקורת בית הבד כשם שנדרי הבאי מותרות כך שבועות הבאי מותרות.

ב,ג  [תולין] להרגין לחרמין למוכסין לתרומה ולכותי ולבית המלך ואין [תולין] להן לישראל.

ב,ד  הרי [נטועות האלו] קרבן עד [שיקציצו] טלית זו קרבן עד שתשרף פרה זו קרבן עד שתשחט כיון שנקצצו וכיון שנשרפה וכיון שנשחטה יוצא לחולין.

ב,ה  הנודר מישראל אסור בגרים מן הגרים מותר בישראל הנודר מישראל אסור בכהנים ובלוים [מכהנים] ולוים מותר בישראל הנודר מן הכהנים מותר בלוים מן הלוים מותר בכהנים מאוכלי השום ר' יהודה אוסר אף בכותים שישראל נהנין לו לוקח [ביתר] ומוכר [בפחות] ר' יוסי אומר אין שומעין לו.

ב,ו  אינו אומר (שופטים יד) כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים עובדי כוכבים מגלי עריות [שופכי] דמים לא נאמר אלא הערלים וכן מצינו שלא [נתחתם] נז"ד [של עובדי כוכבים אלא] [הערלים שנאמר (יחזקאל לב) כולם ערלים וגו'] ר' או' גדולה מילה שכל מצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים ד"א גדולה מילה שאלמלא היא לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיהו לג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.

ב,ז  אין בין המודר הנאה מחבירו סתם למודר הימנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש [המודר] הנאה מחבירו ומת מביא לו ארון ותכריכין חלילין ומקוננות שאין הנאה למתים [מעדות עדות ממון ועדות נפשות] חולה נכנס לבקרו היה לו חולה אינו נכנס ומבקרו [ושואל בשלומו] היה כהן זורק עליו דם חטאתו ודם אשמו מפני דרכי שלום ורוחץ עמו במרחץ וישן עמו במטה [ר' יהודה אומר על הקטנה בימות החמה ועל הגדולה בימות הגשמים] רוחץ עמו באמבטי גדולה ומזיע עמו במרחץ קטנה.

ב,ח  המודר הנאה מחבירו בפני שביעית [לא] יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנטיעות בשביעית יורד לתוך שדהו [ואוכל] מן הנטיעות.

ב,ט  דבר זה הקדש ואכלה בין הוא בין חבירו ה"ז מעל לפיכך יש [לה] פדיון אם אמר הרי הוא עלי ואכלה מעל בטובת [הנאתו] אכלה אחר ה"ז לא מעל לפיכך אין לה פדיון דברי ר"מ ר"ש אומר זה לא מעל והלה נוטל ואוכל [ר' יוסי אומר שנדרו קודם להפקירו].

ב,י  כשם ששניהם אסורים לדור בחצר כך שניהם אסורין לדור במבוי כשם ששניהם אסורין לגדל תרנגולין כך שניהם אסורין לגדל בהמה דקה.

ב,יא  היה אחד מהן [ראוי] להדיר אחרים הנאה על חלקו כופין את הרגיל למכור את חלקו רחבה שדרך הרבים מפסקתה הרי הוא של [עולי בבל אין דרך הרבים מפסקתה הרי הוא של] אנשי אותה העיר.

ב,יב  המודר הנאה מעירו או מבני עירו ובא אחר וישב [שם] שלשים יום מותר בו מיושבי עירו ובא אחר וישב שם שלשים יום אסור בו המודר הנאה מחבירו בפניו אין נשאלין לו אלא בפניו שלא בפניו נשאלין לו בפניו [ולא] בפניו.

 

מסכת נדרים פרק ג

ג,א  הנודר מן התבשיל אסור בצלי [ובשלקות] ובמבושל ואסור [באימרות] רכות מפני שהחולין אוכלין בהן פתן.

ג,ב  הנודר מן היורד לקדירה מותר ביורד לאלפס [ביורד] לאלפס אסור ביורד לקדרה מן הנעשין בקדירה מותר [בנעשין] באלפס מן [הנעשין] באלפס מותר [בנעשין] בקדירה מן היורד לתנור אין אסור אלא [מן הפת בלבד מן הנעשין בתנור] אסור בכל הנעשין בתנור [הנודר מן הקיים מותר בגבינה מן הגבינה מותר בקיים] הנודר מן הרוטב מותר בקיפה מן הקיפה מותר ברוטב ר' יהודה אומר [אמר קונם בשר שאני טועם] אסור בו [ברוטבו ובקיפה] מן השמן מותר בשמן שומשמין ומקום שמסתפקין בשמן שומשמין [אסור אף בשמן שומשמין].

ג,ג  ר' יהודה בן בתירה אומר כל ששם תולדתו קרויה עליו ונדר [ממנו] אסור כיוצא בו מן היוצא הימנו אסור בו רשב"א אומר את שדרכו לאכול [ודרך] היוצא [ממנו] לאכול ונדר הימנו [מותר] ביוצא הימנו [מן היוצא הימנו מותר בו את] שאין דרכו לאכול [אבל דרך] היוצא ממנו לאכול [ונדר ממנו לא נתכוון זה אלא ביוצא ממנו].

ג,ד  הנודר מן הצמר מותר בפשתן [מן הפשתן] מותר בצמר רשב"א אומר את שדרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות ונדר הימנו אסור ביוצא ממנו מן היוצא הימנו אסור בו [את שדרכו להתכסות ואין דרך היוצא ממנו להתכסות ונדר הימנו מותר ביוצא הימנו מן היוצא הימנו מותר בו] את שאין דרכו [להתכסות אבל דרך היוצא ממנו להתכסות ונדר ממנו לא] נתכוון זה אלא ביוצא ממנו.

ג,ה  הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר [אסור] בראש וברגלים [ובקרבים] ובקנה בעופות ומותר בבשר דגים וחגבים רשב"ג אומר הנודר מן הבשר אסור בכל [מין] בשר ומותר בראש וברגלים [ובקרבים ובקנה] ובעופות [ומותר] בבשר דגים וחגבים <רבן שמעון בן גמליאל אומר הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ומותר בראש וברגלים ובקנה ובעופות ובדגים ובחגבים> וכן היה ר"ש בן גמליאל אומר קרביין לאו בשר ואכליהון לאו אינש ר"ש בן אלעזר אומר [קונם] דג [שאני] טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים דגים שאני טועם אסור בגדולים [ואסור] בקטנים.

ג,ו  הנודר מן הירק בשביעית אסור בירקות [שדה] מן הדלועין אין אסור אלא דלעת יוונית בלבד מן הכרוב אסור באספרגיס מן האספרגיס מותר בכרוב מן הכרישין מקום שקורין לקפלוטות כרישין אסור בקפלוטות מן הקפלוטות מותר בכרישין מן הבצלים אסור בבני בצלין ור' יוסי מתיר [מבני] בצלים מותר בבצלים מן העדשים אסור באשישים ור' יוסי מתיר [מן האשישים] מותר בעדשים מן השום אסור במקפה ור' יוסי מתיר [במקפה] במקפה מותר בשום [ר' יהודה] אומר קונסגריס שאני טועם מותר בחיין ואסור במבושלין חטה שאני טועם מותר לכוס ואסור לאפות חיטין שאני טועם אסור לכוס [ואסור] לאפות.

 

מסכת נדרים פרק ד

ד,א  הנודר מפירות [שנה] אסור בכל פירות [שנה] ומותר [בעגלים ובגדיים] ובטלאים ובחלב ובגוזלות [אם] אמר גידולי שנה [שאני טועם] אסור בכולן הנודר מן הקיץ [אין] אסור אלא מן התאנה בלבד ר' שמעון בן גמליאל אומר ענבים בכלל [הקיץ] הנודר מן [הפרי] אסור בקשואין ובדלועין ובמלפפנות ומותר בפירות האילן הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין הנודר מן התבלין אסור בחיין ומותר במבושלין אם אמר הרי הן על פי והרי הן עלי אסור בהן בין חיין בין מבושלין.

ד,ב  הנודר מן הפת [אין] אסור אלא [מן הפת] הבא מחמשת [מינין] בלבד הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי [לח ומותר ביבש] ומותר באורז ובחליקה ובטרגיס ובטיסני הנודר מן הכסות אסור [בפנדא ופסקא ומותר בסקרטיא באנפילא ובפמליא במכנסיים וכובע].

ד,ג  כיצד [היה ר' מאיר אומר] הכל לפי הנודר היה [טעון] צמר [והצר] ואמר קונם צמר עולה עלי [אסור לטעון ומותר ללבוש היה לבוש צמר והצר ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון].

ד,ד  קונם ככר זה שאני טועם אם אלך למקום פלוני למחר אם אכל הרי הוא לא ילך אם הלך הרי הוא [בלא] יחל דברו אף נדרים שאמרנו מותרין מנין שלא יהא אדם נודר בהן על מנת לבטלן ת"ל (במדבר ל) לא יחל דברו שלא יעשה דבריו חולין דבר אחר לא יחל דברו [שאפילו חכם] אין מפר נדרו לעצמו.

ד,ה  אמר [לה] השאילני [קורדומי] אמר קרדום שאני קנוי קונם נכסים עלי אם יש [לך] קרדום בידוע שאין לו קרדום הנודר [מן] הקיץ בגליל וירד לעמקים אע"פ שהגיע הקיץ בעמקים אסור עד שיגיע הקיץ בגליל.

ד,ו  אמר ר' יוסי בראשונה היו אומרים המודר הנאה מחבירו סתם עד הפסח אסור עד שחיטת הפסח משחרב בית המקדש אמרו כל היום כולו אסור זה הכלל כל שזמנו קבוע [אסור עד פני ר' מאיר אומר אסור עד שיגיע] ר' יוסי אומר אסור עד שיצא עד שיפסקו גשמים עד לילי יום טוב הראשון של [פסח עד שיעקרו סוכות] אסור עד לילי יום טוב אחרון של חג עד אדר הראשון אם היתה [שנה] מעוברת [נותנין לו] עד אדר שני <בספר אחר אסור עד אדר שני>.

ד,ז  האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך <אם> [אי] אתה בא ונוטל לבניך כור אחד חטים וב' חבית [של] יין וארעו אונס או משתה או גשמים מותר ואם לאו לעולם אסור עד שיפר [את] נדרו.  ע"פ חכם דברי ר"מ וחכ"א אף זה יכול להפר את נדרו שלא ע"פ חכם [יאמר] לו כלום אמרת אלא מפני כבודי זהו כבודי וכן האומר לחבירו קונם [שאי אתה נהנה] לי אם [אי] אתה נותן לבני כור [אחד] של חטים וב' חבית של יין.

ד,ח  היה מסרב [בחבירו] שיאכל אצלו [בתוך המשתה] ואמר קונם לביתך שאני נכנס בתוך המשתה אסור לאחר המשתה מותר רבי יהודה אומר היה מסרב בחבירו בתוך הרגל שיאכל אצלו ואמר קונם לביתך שאני נכנס בתוך הרגל אסור לאחר הרגל מותר [היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו במשתה ואמר קונם ביתך שאני נכנס תוך המשתה אסור לאחר המשתה מותר אמר] קונם לביתך שאני נכנס וטיפת צונן שאני טועם לך מותר ליכנס ולרחוץ עמו בצונן [ואסור] לאכול ולשתות.

 

מסכת נדרים פרק ה

ה,א  הנודר מן הבית מן העליה וקודם לנדרו נודע שנפלו לו בירושה או [שניתנו] לו במתנה [אמר] אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר הרי זה מותר מעשה באחד שהדיר את אשתו שלא לעלות לירושלים ובאת והעבירוה על נדרו ועלתה [ובא ושאל] את ר' יוסי אמר [לו] אילו היית יודע שמבטלת את דבריך שלא בפניך מדירה היית [אמר לו לאו] והתירו ר' יוסי ר' ישמעאל בר' יוסי אומר [אומרים לו] אילו אחד היה מפייסך היית נודר [אם אמר] לאו ה"ז מותר ר' יהודה בן בתירה אומר [אומרים לו] אילו [היה לך] לבזה היית נודר [אם אמר] לאו ה"ז מותר.

ה,ב  ר' נתן אומר יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור כיצד נדר מן הכלכלה שהיה בנות [שבע] בתוכה אמר אילו הייתי יודע שבנות [שבע] בתוכה לא הייתי נודר אלא לשאר כלכלה הותר בבנות [שבע ואסור בשאר הכלכלה] נדר מן הבצלים [אמר] אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב לא הייתי נודר אלא משאר בצלים הותר בכופרי [ואסור בשאר בצלים] עד שבא ר' עקיבה ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו.

ה,ג  כיצד אמר קונם [שאני] נהנה לכולכם והותר א' מהן הותרו כולן שאני נהנה לזה ולזה והותר האמצעי הימנו [למטה] מותר הימנו [למעלה] אסור קונם שאני נהנה לפלוני ושהה כדי דבור וחזר ואמר לפלוני אסור בראשון ומותר בשני כמה הוא כדי דבור כדי שאלת שלום הרב לתלמיד.

ה,ד  קונם שאני נהנה לפלוני ועוד לפלוני ופלוני קונם שאני נהנה לו הרי אלו שני נדרים הותר הראשון הותר השני לא הותר הראשון לא הותר השני קונם שאני נהנה לפלוני ולכל מי שנשאלין לו עליו נשאלין [לו] על הראשון וחוזרין ונשאלין [לו] על השני.

ה,ה  נתכוון לידור בעולה ונדר בנזיר בקרבן ונדר בשבועה מותר בעולה ונדר בקרבן בחרם ונדר בנזיר בקרבן ונדר בשבועה פותחין לו פתח אחד על כולם אם אמר נדרתי ואיני יודע באיזה משניהם נדרתי פותחין פתח אחד על כולן.

ה,ו  הנודר מן העיר נשאל לחכם שבעיר ואינו חושש שמא נשאל ע"פ עצמו מישראל נשאל לחכם שבישראל ואינו חושש שמא נשאל ע"פ עצמו ר' יהודה בן בתירה אומר פותחין לו פתח לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו אמר לו ר' ישמעאל זכיתה בה ובכלים שעליה כשמת מה היו אומרים לפניו בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה המלבישכם שני עם עדי [גם המעלה עדי זהב על לבושכן].

 

מסכת נדרים פרק ו

ו,א  ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר בר' שמעון [אומר הפרת נדרים] מעת לעת כיצד היו על אשתו חמשה נדרים או שהיו לו חמש נשים ונדרו כולן ואמר כולן מופרין מופר ליך נדר זה לא הופר אלא נדר זה [לא היפר לה אלא נדר זה] מה ראית שתדורי אי אפשי שתדורי אין זה נדר לא אמר כלום מופר מבוטל זה הרי זה בטל קיים ליך יפה עשית אף אני כמותיך אם לא נדרת [מדירך אני] אין יכול להפר.

ו,ב  אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה [רשות] לאב בזמן שלא שמע [או ששמע והפר או ששמע ושתק שמע והפר] ומת בו ביום אבל שמע [ושתק שמע וקיים] ומת ביום של אחריו אין יכול להפר שמע בעלה ולא הפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זה הוא שאמרו מת [הבעל נתרוקנה רשות לאב שמע אביה ולא הפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב זה הוא שאמרו מת] האב לא נתרוקנה [רשות] לבעל.

ו,ג  שמע בעלה והפר לה ולא הספיק אביה לשמוע עד שמת ה"ז אסורה שאין הבעל מיפר אלא בשותפות האב שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה [לאחר יחזור האב ויפר חלקו של בעלה] א"ר נתן [הרי] הן דברי ב"ש ב"ה אומרים אין יכול להפר.

ו,ד  נערה המאורסה אביה ובעלה [אחרון] מפירין נדריה שמע האב והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה אפילו לעשרה זהו [שאמרו] אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה יחזור [הבעל] השני ויפר חלקו של [ראשון] א"ר נתן הן הן דברי ב"ש ב"ה אומרים אין יכול להפר במה דברים אמורים בזמן [שגרשה] בו ביום והחזירה בו ביום או גרשה בו ביום ונתארסה לאחר אבל אם בגרה ונשאת או ששהתה שנים עשר חודש אין יכול להפר.

ו,ה  שומרת יבם בין יבם אחד בין שני יבמין ר' אליעזר אומר יפר ר' יהושע אומר לאחד ולא לשנים ר' [יעקב] אומר לא לאחד ולא לשנים א"ר אליעזר ומה אם אשה שאין [לי בה חלק] עד שלא באת לרשותו משבאת לרשותו אינו דין [שנגמרה] לו א"ל ר' עקיבה לא אם אמרת באשה [שאין לו בה חלק] שכשם שאין [לי בה חלק] כך אין לאחרים [בה חלק] תאמר באשה [שאין לו בה חלק עד שלא באת לרשותו ומשבאת לרשותו נגמרה לו שכשם שיש לו בה חלק כך יש לאחרים בה חלק] אמר לו ר' יהושע עקיבה דבריך [בין שני] יבמין מה אתה משיב על יבם אחד אמר לו כשם שלא [חלקת לנו] בין יבם אחד לבין שני יבמין בין שעשה בה מאמר [ובין] שלא עשה בה מאמר כך בנדרים ובשבועות לא תחלוק אמר לו אבל [אלו] היית בימי ר"א בן ערך והשבות תשובה זו.

ו,ו  א"ל ר' אליעזר מקוה [יוכיח] שמעלה את הטמאים מטומאתן ואינו מציל הטהורין מלטמא חזר ר"א ודנו דין אחר ומה [אם] במקום שאין מיפר נדרי עצמו עד שלא [ידור] משנדר מפר [הרי הוא מפר] נדרי עצמו עד שלא ידור מקום שמפר נדרי אשתו [משנדרה] אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור אמרו לו [ומה] למפר נדרי עצמו עד שלא ידור שאם רצה להקים [מקיים] יפר נדרי אשתו עד שלא תדור שאם רצה להקים אינו יכול ד"א (במדבר ל) אישה יקימנו ואישה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר [לא] בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר.

ו,ז  שור זה הקדש לכשאקחנו בית זה הקדש לכשאקחנו תנו גט לאשתי לכשאקדשנה לא אמר כלום שור זה מכור לך לכשאקחנו בית זה מכור לך לכשאקחנה לא אמר כלום שור שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום מה שאירש מאבא היום מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין.

 

מסכת נדרים פרק ז

ז,א  כל דבר שיש בו עינוי נפש בין בינו לבינה [או] בינה לבין אחרים יפר דבר שאין בו עינוי נפש בינו לבינה יפר בינה לבין אחרים לא יפר כיצד אמרה קונם שאני עושה לפי אבא לפי אביך לפי אחי לפי אחיך שאני מטילה לבקרך אין יכול להפר מפני [שבינה] לבין אחרים שלא אכחול ושלא אפרכס ושלא אתקשט ושלא אשמש לך מטתי הרי זה יפר מפני [שבינו] לבינה.

ז,ב  שלא אציע לך [מפה] ושלא אדיח לך רגליך ושלא אמזוג לך את הכוס אין צריך להפר [כופה] אותה על כרחה רבן גמליאל אומר יפר משום שנאמר (במדבר ל) לא יחל דברו.

ז,ג  נדרה שלא תטעום אחד מכל המינין בין מאכל רע בין מאכל יפה אפילו לא טעמה אותו המין מימיה יפר אמרה קונם פלפלין [שאיני] טועמת גלוסקין [שאיני] טועמת אפילו לא [היה לה] אותו המין מימיה יפר אמרה קונם פירות א"י עלי אם יש לו בהן חלק יפר [אם] לאו יביא [לה] משאר ארצות אמרה קונם פירות הפרכיא [זו] עלי אם יש לו בהן חלק יפר אם לאו יביא [לה] מהפרכיא אחרת אמרה קונם פירות מדינה זו עלי אם יש לו בהן חלק יפר ואם לאו יביא לה ממדינה אחרת.

ז,ד  אמרה קונם פירות חנווני זו עלי אם יש שם חנות אחרת לא יפר ואם לאו יפר ר' יוסי אומר אפילו היה שם מאה חנויות הואיל ולא היתה פרנסתו אלא [הימנה] ה"ז יפר מפני [שבינו] לבינה.

ז,ה  קונם שאני נהנה לבריות אין יכול להפר [יכולה] ליהנות בלקט בשכחה ובפאה ובמעשר עני.

ז,ו  נדרה אשתו והפר לה וסבור נדרה בתו נדרה בתו [והפר לה] וסבור [אשתו] נדרה ה"ז יקיים ואם רצה מפר נדרה אשתו וקיים לה וסבור בתו נדרה נדרה בתו וקיים לה וסבור [אשתו] נדרה ה"ז יפר ואם רצה להקים מקיים.

ז,ז  נדרה מן התאנים וענבים הפר לתאנים יחזור ויפר לענבים לענבים יחזור ויפר לתאנים לא הפר לתאנים והפר לענבים אסורה לאכול בתאנים [וענבים] הפר לענבים ולא הפר לתאנים אסורה לאכול בענבים [ותאנים] הפר לתאנים וחשיכה אסורה לאכול תאנים וענבים הפר לענבים וחשיכה אסורה לאכול ענבים [ותאנים] אמרה קונם תאנים שאני טועמת ועוד ענבים שאני טועמת הרי אלו שני נדרים מפר איזה מהן שירצה ומקיים איזה מהן שירצה שנאמר (במדבר ל) אישה יקימנו ואישה יפירנו אישה יקימנו לזו ואישה יפירנו לזו.

ז,ח  חומר בהקם שאין בהפר ובהפר שאין בהקם שהשתיקה מקיימת ואין שתיקה מבטלת האיש מקים בלבו ואין האשה [מבטל בלבו] יש בהקם שאין בהפר ויש בהפר שאין בהקם משהקם אין יכול להפר ומשהפר אין יכול להקם.

ז,ט  אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ר' ישמעאל אומר לא יפר ר' עקיבה אומר יפר אלמנה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא ר' ישמעאל אומר יפר ר' עקיבה אומר לא יפר שר' ישמעאל אומר (במדבר ל) ונדר אלמנה וגרושה [כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה] עד שיהא [איסור נודר בשעה שהיא אלמנה וגרושה] ור' עקיבה אומר אשר אסרה על נפשה יקום עליה עד שיהא איסור [שעה שאסרה על נפשה].  [קונם שאני עושה לפיך שנהנה לאבא ולאביך רבן גמליאל אומר יפר וחכמים אומרים לא יפר נטולה היא מן היהודים משמשתך אני יפר חלקו ומשמשתו] רבי נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר.

 

---

 

מסכת נזיר פרק א

א,א  בית שמאי אומרים כינויי כנויין אסורין ובית הלל אומרים כנויי כנויין מותרין ב"ש אומרים אין [מעידין] על בת קול וב"ה אומרין [מעידין על בת קול].

א,ב  האומר נזירות רשב"ג אומר ה"ז נזיר שתים הריני נזיר [ואחד ה"ז נזיר] שתים ועוד [הרי] שלש [אחת ועוד] ושוב [ה"ז נזיר] ארבע סומכוס אומר הריני נזיר טטרגין ה"ז נזיר ארבע [דינין הרי שלש דריגין הריני שתים] הריני נזיר אם לא אגלה משפחות ה"ז נזיר ואל יגלה משפחות.

א,ג  הריני נזיר בשעות יום [בחדשי שנה] ה"ז נזיר שתים עשרה בימות השבת [בשני] שבוע [ובשמיטת] יובל הרי זה נזיר [שבוע] הריני נזיר כימי [החמה] כמנין ימות החמה נזיר שלש מאות וששים וחמש נזירות כמנין ימות החמה כימות הלבנה כמנין ימות הלבנה נזיר שלש מאות [חמשים] וארבע נזירות כמנין ימות הלבנה רבי אומר עד שיאמר [הריני נזיר] נזירות [כימות החמה] כמנין ימות החמה [כימות הלבנה כמנין ימות לבנה].

א,ד  ר' יהודה אומר [אמר] הריני נזיר [כהלקטי קיץ וכשבולי שמיטה ה"ז נזיר לעולם] ומגלח אחד לל' יום עד שיאמר לא לכך נתכוונתי הריני נזיר כשער ראשי כעפר הארץ כחול הים ה"ז נזיר לעולם ומגלח א' לשלשים יום ר' אומר אין זה מגלח אחד לשלשים יום שאין זה נזיר עולם הריני נזיר מכאן ועד התהום מן הארץ ועד לרקיע ה"ז נזיר עולם הריני נזיר כל ימי הריני נזיר עולם ה"ז נזיר עולם מאה שנה או מאתים שנה אין זה נזיר עולם.

א,ה  כשם שכנויי נזירות כנזירות כך כנויי שמשון כשמשון ר' יהודה אומר נזיר שמשון מיטמא למתים ששמשון עצמו טימא למתים ר' שמעון אומר האומר הריני [כשמשון] לא אמר כלום [שלא יצתה] נזירות מפיו עליו.

א,ו  נזירות נוהגת בארץ ובחוץ לארץ בין שיש לו שער בין שאין לו שער אע"פ שנאמר (במדבר ו) ולקח את שער ראש נזרו בין שיש לו כפים ובין שאין לו כפים אע"פ שנאמר (שם) ונתן על כפי הנזיר.

א,ז  המורט ב"ש אומרים צריך להעביר תער על כל בשרו בה"א אין צריך וכן במצורע וכן בלוים.

א,ח  חומר בנזיר שאין במצורע [ובמצורע] שאין בנזיר נזיר אם גלח ביום מלאת סופג את ארבעים משא"כ במצורע מצורע מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו משא"כ בנזיר חומר בנזירות מבשבועות ובשבועות מבנזירות שיש נזיר בתוך נזיר ואין שבועה בתוך שבועה חומר בשבועות ששגגת שבועות אסורה ושגגת נזירות מותרת.

 

מסכת נזיר פרק ב

ב,א  ב"ש אומרים כנויי כינויין [איסור] כיצד אמר הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבלה ב"ש או' נזיר הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומיטמא למתים ה"ז נזיר ובטל תנאו [שהתנה] על מה שכתוב בתורה כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל יודע אני שיש נזירין אבל איני יודע שהנזירין אסורין ביין [שאסור לשתות יין] וליטמא למתים ר"ש אומר אין לך פתח גדול מזה.

ב,ב  הרי עלי לגלח חצי נזיר ה"ז מגלח נזיר שלם דברי ר"מ ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ואם גלח לעצמו לא יצא הרי עלי לגלח חצי נזיר ועלי לגלח נזיר ואם גלח לעצמו לא יצא.

ב,ג  אלו קרבנות שהזיר עליהן לא אמר כלום שנא' (במדבר ו) קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו הרי עלי חטאתו ואשמו של פלוני מדעתו יצא שלא מדעתו לא יצא ה"ז חטאתו ואשמו של פלוני והלך הלה והביא [עצמו] ה"ז כחטאת [ואשם] שכיפרו בעליה.

ב,ד  הריני נזיר [שיהא] לי בן ונולד לו בן ספק שהוא בן קיימא ספק [שאינו] בן קיימא ר' יהודה פוטר ששגגת נזירות מותרת ר"ש מחייב ששגגת נזירות אסורה [ואמר] אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה ע"מ שיהא בכרי זה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ספק היו בו ספק לא היו בו ר"י פוטר [ששגגת נזירות מותרת ור"ש מחייב ששגגת נזירות אסורה ואמר] אם היו כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה.

ב,ה  הריני נזיר לאחר עשרים יום נזיר מעכשיו מאה יום מונה עשרים [וחוזר ומונה] שלשים ומספק מונה שמונים [וחוזר ומונה] שלשים להשלים נזירותו ראשונה.

ב,ו  אמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על שנדר נזיר ל' יום שאם גלח ביום שלשים [לא] יצא על מה נחלקו על שנדר סתם [שב"ש אומרים אם] גילח ביום ל' יצא מי שנזר [וב"ה אומרים אם גלח ליום ל'] לא יצא.

ב,ז  שתי נזירות ראשונה נזירות סתם ושניה נזירות ל' מגלח את הראשונה ביום ל' ואחד ואת השניה ביום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה יום ל' [מגלח] את השניה ביום ששים לא יצא ראשונה נזירות שלשים ושניה נזירות סתם מגלח את הראשונה ביום ל' ואחד [ואת השניה] ביום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה ביום ל' [וגלח את] השניה ביום ששים יצא.

ב,ח  מי שאמר הריני נזיר ונטמא ביום שלשים סותר את הכל ר' יהודה אומר משום ר"א לא סתר אלא שבעה הריני נזיר ל' יום ונטמא יום שלשים סותר את הכל הריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סותר את הכל ר' יהודה אומר [משם] ר"א לא סתר אלא שלשים נטמא ביום מאה ואחד סותר שלשים ר' יהודה אומר [משם] ר"א לא סתר אלא שבעה זה הכלל [שר"י אמר משם] ר"א כל שנטמא ביום שראוי להביא בו קרבן ויש לו לספור סותר ל' יום וכל שנטמא ביום ל' שאין ראוי להביא [בו] קרבן ויש לו לספור לא סתר אלא [שבעת] ימים חוץ מימי טומאתו בלבד.

ב,ט  מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גלח ושתה סופג את [ארבעים מזה ושותה] הטמאין לא עלו לו ואין יום ז' עולה לו מן המנין כל אלו [שיאמרו] אין מתחיל לימנות עד שיטהר אין יום ז' עולה לו כל אלו שאמרו מתחיל [מונה] מיד יום ז' עולה לו מן המנין.

ב,י  מנה נזירותו ולא הביא קרבנותיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים הביא קרבנותיו ולא גלח אסור לשתות יין ולטמא למתים אם גלח ושתה יין ונטמא למתים ה"ז סופג את הארבעים ר"ש אומר כיון שנזרק עליו א' מן הדמים הותר לנזיר לשתות יין ולטמא למתים.

ב,יא  מי שנזר שתי נזירות מנה ראשונה ולא הביא קרבנותיו ואח"כ נשאל על הראשונה לחכם והתיר לו יצתה נזירות שניה בראשונה מנה שתיהן והביא קרבנות שתיהן כאחת לא עלתה בידו אלא אחת הפריש של זו בפני עצמו ושל זו בפני עצמו והלך והקריב של זו בזו [ושל] זו בזו לא יצא.

 

מסכת נזיר פרק ג

ג,א  אמר ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה לא נחלקו ב"ש וב"ה על [שהיו] שתי כיתי עדים [מעידות אותו] שהוא נזיר כקטנה שבה על מה נחלקו על [שהיו שני עדים מעידין אותו] שב"ש אומרים נחלקה [עדות] ואין נזירות וב"ה אומרים יש בכלל חמש שתים [יהא נזיר שתים].

ג,ב  מי שאמר הריני נזיר ושהה כדי דבור ושמע חבירו ואמר ואני הוא אסור וחבירו מותר כמה הוא כדי דבור כדי שאילת שלום.

ג,ג  הריני נזיר ושמע חבירו ואמר פי כפיו ושערי כשערו הרי זה נזיר ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר ידי נזירה ורגלי נזירה [אין נזיר] ראשי נזירה כבידי נזירה ה"ז נזיר זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נזיר דבר שאין הנשמה תלויה בו אין נזיר.

ג,ד  האומר לאשתו הריני נזיר ואת אם אמרה הן שניהם אסורין אם רצה להפר מפר לה מפני שקדם [נדר] להקם [אם] לאו הוא אסור והיא מותרת האומר לאשתו הריני נזיר ואת אם אמרה הן שניהן אסורין ואם לאו שניהן מותרין מפני שתלה נדרו בנדרה אמרה לו אשתו הריני נזירה ואת אמר הן אסורין אם רצה להפר אינו יכול מפני שקדם הקם לנדר [אם] לאו היא אסורה והוא מותר אמרה לו אשתו הריני נזירה ואת אם אמר הן שניהן אסורין ואם לאו שניהן מותרין מפני שתלה נדרה בנדרו האומר לחבירו הריני נזיר ואת אם אמר הן שניהן אסורין ואם לאו הוא אסור וחבירו מותר האומר לחבירו הריני נזיר ואת אם אמר הן שניהן אסורין ואם לאו שניהן מותרין מפני שתלה נדרו בנדרו.

ג,ה  האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ואח"כ בא בעלה של [זו] והפר לה היא מותרת וחברתה אסורה ר' שמעון אומר אם אמרה אף אני לא [נתכוונתי] אלא כמותה [שתיהן] מותרות שבועה [לבית שאיני] נכנסת ושגגה ונכנסה מותרת לשעבר ואסורה לעתיד לבא.

ג,ו  האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר לה ר"מ [ור"י] אומרים הוא נתן [אצבעו] בין שיניה שאם רצה להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה ר"י ור"ש אומרים היא נתנה [אצבעה] בין שיניו שאם רצה להפר אינו יכול [אמר] אי אפשי באשה נזירה תצא שלא בכתובה האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר [לה] בעלה והיתה שותה יין ומיטמאה למתים הרי זו סופגת את ארבעים כשהיה ר' עקיבה מגיע לדבר זה היה אומר ומה [נתכוון] לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ואכלו צריך כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה שצריך כפרה וסליחה.

ג,ז  בד"א בתגלחת [טהורה] אבל בתגלחת [טמאה] יפר שמיפר לעתיד לבא שיכול לומר אי אפשי באשה מגולחת ר' אומר אף בתגלחת [הטהורה] עד שלא גלחה יפר שיכול לומר אי אפשי באשה מגולחת מי שנדר בנזיר והיה שותה יין ומיטמא למתים ואח"כ נשאל לחכם והותר לו אין סופג את ארבעים ר' יהודה אומר אם אין סופג את ארבעים יספוג מכת מרדות.

ג,ח  המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני [שראוין] להביא בכולן שלמים מת מעות סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשין דמי חטאת [ילכו] לים המלח לא נהנין ולא מועלין דמי עולה יביאו עולה [ומועל בהן ושלמים יקרבו] שלמים ונאכלין [ביום] אחד [ואין] טעונין לחם [אלו לעולתו והשאר לשאר מת דמי שלמים יביא בהן שלמים והשאר יפלו לנדבה] אלו [לחטאתו] והשאר לשאר [נזירותו] דמי חטאת [ילכו] לים המלח [לא נהנין ולא מועלין אלו לעולתו ואלו לחטאתו] ואלו לשלמים ונתערבו הרי זה לוקח בהן שלש בהמות בין ממקום אחד בין משלש מקומות ומחלל דמי חטאת על [חטאת] דמי עולה על עולה דמי שלמים על שלמים ונתן לבעלים לא יתנם לבעלים עד שיחללם על כולם.

ג,ט  בית שמאי אומרים אין אדם מדיר את [בנו] בנזיר ובית הלל אומרים מדיר את [בנו] בנזיר הדירו כשהוא קטן וגלח או שהביא שתי שערות בטלה הימנו נזירות אביו אימתי אמרו האיש מגלח על נזירות אביו בזמן שנזר [בחיי אביו] אבל נזר [לאחר מיתת אביו אין מגלח על נזירות אביו דר"מ ר' יהודה ר' יוסי ור' ישמעאל] אומרים בין כך ובין כך [אין זה] מגלח על נזירות אביו אימתי אמרו האיש מגלח על נזירות אביו בזמן שהניח אביו מעות [סתם] לנזירותו ומת אבל הניח מפורשין או בהמה [בין כך ובין כך] אין [זה] מגלח על נזירות אביו.

ג,י  מי שנדר בנזיר ונשאל לחכם ואסר לו ב"ש אומרים מונה משעה ששאל ובית הלל אומרים [מונה] משעה שנדר נשאל לחכם והתיר לו אלו ואלו מודים שאם היתה לו בהמה מופרשת [תרעה] בעדר זו טעות טעה נחום איש המדי כשפתחו בנדר.

ג,יא  היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן אמר אחד הריני נזיר שזה פלוני ואחד אמר הריני נזיר שאינו הוא הריני נזיר שאחד מכם נזיר ואחד אמר הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר הריני נזיר ששניכם נזירים ואחד אמר הריני נזיר שכולכם נזירים ב"ש אומרים כולם נזירים וב"ה אומרים אין נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ויביאו קרבן בשותפות ר"י אומר משום ר' טרפון אין אחד מהם נזיר שלא ניתנה נזירות אלא בהפלאה ר' יוסי אומר היו ב"ש אומרים הריני נזיר שזה יוסף ונמצא יוסף שזה שמעון ונמצא שמעון שהוא נזיר ראה אנדרוגינוס ואמר הריני נזיר שזה איש ואחד [אומר] הריני נזיר שאין איש הריני נזיר שזה אשה ואחד אומר הריני נזיר שאין זה אשה הריני נזיר שזה איש ואשה ואחד אמר הריני נזיר שאין זה איש ואשה הריני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירין שכולכם נזירין הרי כולן נזירין וכולם מונין תשע [נזירות].

 

מסכת נזיר פרק ד

ד,א  נזיר שאכל כל האסורין לו בהתראה אחת אין חייב אלא אחת [מתרין בו ואוכל מתרין בו ושותה] חייב על כל אחת ואחת וכמה שיעורו בכזית כולן מצטרפין בכזית יין וחומץ כיוצא בהן כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית איגורו ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בהן חייב ואם לאו פטור דברי ר' עקיבה ר"א בן עזריה [פטר] עד שישתה רביעית יין בין שמזגו ושתאו בין ששתאו חצאים ר"א אומר נזיר שהניח פיו על [פי] חבית של יין [שתאה כולה בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מתרין בו ושותה] מתרין בו ושותה חייב על כל אחת ואחת וכן היה ר"א אומר נטל אשכול של ענבים ואכל כולו בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מתרין בו ואוכל מתרין בו ואוכל חייב על כל אחת ואחת אכל הימנו ענבים לחים ויבשים או שאכל הימנו שני חרצנין וזג או שסחט [ממנו] כזית יין [ושתה] הרי זה חייב על כל אחת ואחת.

ד,ב  נזיר שמירט או ששפשף או שתלש [בזוב] אפילו כל שהוא הרי זה חייב אבל אין סותר אלא בתער וברוב ראשו ר' שמעון בן יהודה [אמר משם] ר' שמעון כשם שב' שערות [סותרות] בו כך שתי שערות [מעכבות] בו.

ד,ג  חומר בתגלחת שהתגלחת אין לה שיעור ועשה בה את המגלח כמתגלח מה שאין כן בשתיהן כיצד לא הותר [מכלל] היוצא מן הגפן נזיר ששתה יין של תרומה [ויין של] מעשר שני שבועה שאשתה יין ושתה הרי זה חייב על כל אחד ואחד כיצד הותר מכלל תגלחת מצורע מוחלט ה"ז מגלח ואצ"ל מצרעתו אלא אפילו ליתן סימן לנתקו אם פשה ואם לא פשה.

ד,ד  בין שנטמא הוא בין שטמאוהו אחרים בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון סותר את הכל וחייבין קרבן בין שגלח הוא בין שגלחוהו אחרים בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון סותר את הכל [וחייב] קרבן אימתי אמרו תגלחת [סותרות] שלשים יום בזמן שאין לו לספור הא אם יש לו לספור הרי זה אין סותר גילח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וסותר שלשים יום.

ד,ה  הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן [הטמא שבמדינה מפני שהוא נקבר הטמא שבמקדש משלח תחת הדוד של חטאת ושל אשם דברי ר"מ ר' יהודה אומר הטמא כן וכן אין משלח תחת הדוד הטהור כן וכן משלח תחת הדוד] וחכמים אומרים טמא כן וכן וטהור שבגבולין אין משלחין תחת הדוד ואין לך שמשלח תחת הדוד אלא נזיר שגלח בטהרה ובפתח אהל מועד שנאמר (במדבר ו) וגלח הנזיר פתח אהל מועד וגו'.

ד,ו  ר"ש השיזורי אומר האיש משלח תחת הדוד ואין האשה משלחת תחת הדוד מפני פרחי כהונה כיצד משלחו נותן עליו רוטב ומשלח [תחת הדוד של שלמים אם] שלח תחת הדוד של חטאת [ושל אשם] יצא אמר [רבי] שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם [נזירות] אלא אחת מעשה [ובא] אלי אחד מן הדרום [וראיתיו] יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים [נמתי] לו מה ראית לשחת שער זה נאה גם לי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מן המעין [מים] ונסתכלתי [בבוביא] שלי ופחז יצרי עלי ובקש להעבירני מן העולם [נמתי לו רשע לא היה לך להתגרות אלא בדבר שאינו שלך בדבר שעתיד לעשות עפר רמה ותולעה הרי עלי לגלחך לשמים המכתי את ראשי ונשקתיו] ואמרתי כמותך ירבו עושי רצון מקום בישראל עליך [נתקיים זה שנאמר] (במדבר ו) איש [או אשה] כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'.

ד,ז  [נזיר שנטמא וחזר ונטמא וחזר ונטמא מביא קרבן אחד על הכל נטמא ביום הז' שלו וחזר ונטמא ביום הח' שלו מביא קרבן על כל א' ואחד] דברי ר"א ר"ש אומר קרבן אחד על הכל עד שיביא אשמו הביא אשמו ונטמא אשמו ונטמא חייב קרבן על כל אחד ואחד וחכמים אומרים קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו [ונטמאת חייב קרבן על כל אחד ואחד ואין מתחיל למנות עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ולא הביא אשמו מתחיל למנות הביא אשמו ולא הביא חטאתו אינו מתחיל למנות] ר' ישמעאל [ב"ר] יוחנן בן ברוקה אומר כשם שחטאתו [מעכבת] כך אשמו [מעכבת].

ד,ח  מודה ר"ש שאם גלח על חטאתו שלא לשמה ואח"כ הביא קרבנותיו לשמן תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו [גלח על העולה ועל השלמים שלא לשמן ואח"כ הביא קרבנותיו לשמן תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו] הראוי לבא בן שנה והביא בן שתים בן שתים והביא בן שנה או שהיה אחד מהן רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן מחיר שרוע וקלוט תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ושאר שלמי נזיר שהביאן שלא [כמצותיה] נאכלין ליום [ולילה] ואינן טעונין לא לחם ולא זרוע.

ד,ט  מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא ר"א אומר סותר את הכל וחכמים אומרים יביא שאר קרבנו ויטהר מפני שקדש שער בדם מעשה במרים התורמדית שנזרקו עליה אחד מן הדמים ובאו ואמרו לה על בתה [שהיא] מסוכנת והלכה ומצאתה שמתה [ומטמאה] עליה אמרו חכמים תביא שאר קרבנה ותטהר מפני שקדש שער בדם.

ד,י  מי שנזר שתי נזירות מנה ראשונה ולא הביא קרבנותיו אסור לגלח ולשתות יין [וליטמא] למתים נטמא עד שלא גלח ר' אליעזר אומר צריך להביא קרבן טומאה ר' יוסי אומר אין צריך מפני שיצא מכלל ראשונה ולכלל השניה לא בא.

 

מסכת נזיר פרק ה

ה,א  כל אלו שאמרו אין מתחיל לימנות עד שיטהר אם נטמא אין מביא קרבן טומאה כל אלו שאמרו מתחיל ומונה מיד אם נטמא מביא קרבן טומאה.

ה,ב  טומאה שנתונה ע"ג כותל אפילו מחצה על מחצה וכן עדר בהמה חיה ועוף [חיין] שהיו מהלכין זאח"ז [אפי'] ראשו של זה [וראשו של זה] בין רגלו של זה אין [נזיר] מגלח עליהן ואין חייבין [עליה] על טומאת מקדש וקדשיו ר' [אלעזר] אומר בראשונה היו זקנים חלוקין מקצתן אומרים רביעית דם ורובע עצמות ומקצתן אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג [הדם] ב"ד שאחריהן אמרו רביעית דם ורובע עצמות לתרומות [ולקדשים] חצי קב עצמות וחצי לוג דם לנזיר ולמקדש.

ה,ג  אמר רבי אלעזר כשהלכתי לערדסקיא מצאתי [את רבי מאיר ואת רבי יהודה בן בתירה שהיו יושבין ודנין בהלכה רבי יהודה בן בתירא אמר רביעית דם אין נזיר מגלח עליה ואין חייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו אמר לו רבי מאיר לא תהא זו קלה מן השרץ מה שרץ הקל חייבין עליו על ביאת מקדש רביעית דם חמורה אינו דין שיהיו חייבין עליה על ביאת מקדש שתק רבי יהודה בן בתירא לפניו נמתי לו מאיר אל תבזו לי בקי היה לך ביהושע בן ממל אמר לי הן ובעל הלכות היה נמתי לו בלשון הזה אמר לי משום רבי יהושע כל טומאה מן המת שנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת המקדש וכל טומאה מן המת שאין נזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש] ורואה אני את דבריו.

ה,ד  שאלו את רבי שמעון הרי שהיה נזיר ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לנדרו ולצרעתו אמר להן אין מגלח אמרו לו למה אמר להם אלא זה מגלח להעביר שער וזה מגלח להעביר שער יפה [אתה אומר] אלא נזיר מגלח להעביר שער ומצורע מגלח לגדל שער אמרו לו אף אנו אומרין לא תעלה לו בימי גמרו תעלה לו בימי ספרו אמר להם אילו זה מגלח לאחר ביאת מים וזה מגלח לאחר ביאת מים יפה [את אומר] אלא נזיר מגלח לאחר ביאת מים ומצורע מגלח קודם ביאת מים אמרו לו אף אנו אומרים לא תעלה לו [טהור תעלה לו בטמא] אמר להם אילו מגלחים לאחר דמים יפה אתם אומרים אלא נזיר מגלח לאחר דמים ומצורע מגלח לפני דמים אמרו לו תיקון הדבר לא תעלה לו [בימי גמרו לא תעלה לו בימי ספרו לא תעלה לו בטהור לא תעלה לו בטמא נזיר שנצטרע ומצורע שנזר מגלח תגלחת אחת על שתיהן] <ס"א אבל אם היה נזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן>.

ה,ה  שני נזירין שאמר להן אחד ראיתי [את] אחד מכם שנטמא ואיני יודע אי זה מכם סופרין ל' יום [ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה] ואומר אם אני טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך [אם] אני טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך [סופרין] ל' יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי אם אני טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך [מת אחד מהן] אמר רבי יהושע יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר ואומר אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום [סופרין] שלשים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך [אם] אני טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך ספק [סופרין] ל' יום [מביאין] קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך [אם] אני טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך שלשים [יום] הראשונים ושלשים [יום] האחרונים אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים אם גלח ושתה יין ונטמא למתים סופג את הארבעים הוא עצמו על הראשונים חייב ועל [השניים] פטור.

 

מסכת נזיר פרק ו

ו,א  ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור אבל נזיר ודאי <היה> ספק מצורע טמא ספק מצורע טהור אבל מצורע ודאי <היה> אוכל בקדשים אחר [שלשים יום] שותה יין ומטמא למתים לאחר מאה ועשרים יום כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה ואין נזיר טמא מגלח אלא עד שבעה צא ומנה שבעה הזה ושנה גלח והביא קרבן מנה שבעה ובקש לגלח [ואמר] לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא עד שלשים צא ומנה עשרים ושלשה להשלים שלשים גילח והביא קרבן מנה שלשים [ובקשו] לגלח אמרו לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא על הדמים כיצד הוא עושה מביא עולת בהמה ומתנה עליה ואומר אם טהור אני ה"ז חובה ואם לאו ה"ז נדבה כיצד תעשה לו להחמיר עליו מביא פילי של חרס [חדשה] ונותן לתוכה רביעית מים חיים ומביא שתי צפרים ושחט את אחת מהן אל כלי חרס על מים חיים [חפר] וקברה בפניו ואסורה בהנאה ומביא חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא אני חטאת מחובתי ועולה נדבה אם טהור אני עולה מחובתי וחטאת ספק [ומגלח] ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעים מגלחין ומונה שלשים ומביא עולת בהמה אחרת ומתנה עליה ואומר אם טהור הייתי עולה הראשונה חובה וזו נדבה והחטאת [העוף] ספק מחובתי ואם טהור אני עולה הראשונה נדבה וזו חובה וחטאת עוף ספק ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שהמצורעין מגלחין ר"ש אומר למחרת מביא אשמו ולוגו בידו ומעמידן על שערי נקנור ומתנה עליהן [ויאמר] אם מצורע אני ה"ז אשמי ואם לאו ה"ז שלמי נדבה אשם זה נשחט בצפון וטעון מתן בהונות וסמיכה ונסכים [ותנופה] חזה ושוק ונאכל לזכרי כהונה ולא הודו לו חכמים לרבי שמעון שמביא קדשים לבית הפסול להביא חטאת בהמה אין יכול שאין חטאת בהמה באה על הספק להביא חטאת העוף אין יכול שהעשיר שהביא קרבן עני לא יצא כיצד עושה יכתוב נכסיו לאחר [ויביא] קרבן עני נמצא עני [מביא] חטאת העוף ומתנה עליהם ואומר אם מצורע אני ה"ז חטאת אם לאו ה"ז ספקו ואוכל בקדשים מיד אבל לשתות יין ולטמא אין יכול שאין ימי נזרו עולין לו בתוך ימי צרעתו כיצד [תעשה] לו כדברי בן זומא סופר שלשים יום ומביא עולת בהמה ומגלח ומביא חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא אני חטאת מחובתי ועולה נדבה ואם טהור אני עולה מחובתי וחטאת ספק וסופר שלשים יום ומביא קרבנותיו שלמים [ומביא עולה] ומתנה עליה ואומר אם טמא אני עולה הראשונה חובה וזו נדבה והחטאת העוף מחובתי [אם] טהור אני עולה הראשונה [נדבה] וזו חובה והחטאת העוף ספק ומגלח ואוכל בקדשים לאחר ס' יום ושותה יין ומטמא למתים מיד במה דברים אמורים בזמן שנזר שלשים אבל נזר שנים עשר חודש אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ארבעה שנים.

ו,ב  טמא בספק ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ששים ושמונה יום טמא בודאי ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה יום [שותה] יין ומטמא למתים לאחר ע"ד יום טמא בודאי ומוחלט בודאי אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים ושותה יין ומטמא למתים [לאחר] ארבעה וארבעים יום.

ו,ג  כל קרבנות [הצבור והיחיד] הציץ מרצה על טומאת הדם ועל טומאת הגוף חוץ מנזיר ועושה פסח שמרצה לטומאת הדם ואינו מרצה על טומאת הגוף [ואין] נטמא טומאת התהום ה"ז מרצה כיצד היה הולך לשחוט את פסחו ואמר לו מת היה עמך בבית שנכנסת לו תחת אבן שישבת [עליה] ונודע לו בין [בשעשה] פסחו [ובין] עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו [או] תחת אבן שישבת עליה ונודע לו עד שלא עשה פסחו צריך לעשות פסח שני משעשה פסחו אין צריך לעשות פסח שני וכן נזיר שהלך להביא קרבנותיו ואמרו לו מת היה עמך בבית שנכנסת לו או תחת אבן שישבת [עליה] ונודע בין משהביא קרבנותיו [ובין] עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה אבל אמרו לו קבר התהום היה עמך בבית שנכנסת לו תחת [האבן] שישבת [עליה] ונודע לו עד שלא הביא קרבנותיו צריך להביא קרבן טומאה משהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה.

ו,ד  חומר באשתו ובתו שאין בעבדו [ובשפחתו בעבדו] ובשפחתו שאין באשתו ובתו שאשתו ובתו מפר את נדרן ואין [כופן לשתות יין ולטמא למתים אבל עבדו ושפחתו אין מפר את נדרן [אבל כופן] לשתות יין ולטמא למתים ואין שותין אלא בפניו ואין [מטמאין] למתים אלא בפניו ר' יוסי אומר עבד שאמר לו רבו הוי שותה יין שתי שנים [ומטמא למתים שתי שנים] שותה יין בפניו ושלא בפניו ומטמא למתים בפניו ושלא בפניו למה רבו [כופו] לנזירות אבל לא לנדרים ולא לשבועות.

ו,ה  עבד שנזר וגלח ויצא לחירות יצא נזר ולא גלח ויצא לחירות לא יצא נטמא ויצא לחירות מונה משעה שנטמא.

 

---

 

מסכת סוטה פרק א

א,א  ר' יוסי בר' יהודה אמר משום ר' אלעזר מקנא ע"פ עד אחד או ע"פ עצמו ומשקה ע"פ שנים השיבו [על דברי] ר' יוסי בר' יהודה אין [לדבר] סוף אי זו היא עדות הראשונה זו עדות סתירה [שניה] זו עדות טומאה וכמה היא טומאה כדי ביאה וכמה היא כדי ביאה כדי העראה וכמה היא העראה ר' אליעזר אומר כדי חזרת דקל ר' יהושע אומר כדי מזיגת [הכוס] בן עזאי אומר כדי לשתותו ר' עקיבה אומר [כדי שיקשור] הגרדי נימא חנן בן פינחס אומר כדי [שתשוט אצבע לתוך פה פלימו אומר כדי שתפשוט ידה ותטול ככר מתוך הסל אע"פ] שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' (משלי ו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם.

א,ב  ר"י אומר בעלה נאמן [עליה] מק"ו ומה נדה [שחייבים] על ביאתה כרת בעלה נאמן עליה סוטה שאין חייבין על ביאתה כרת אינו דין שיהא בעלה נאמן עליה אמרו לו [וכל] שכן הואיל ואין חייבין על ביאתה כרת לא יהא בעלה נאמן עליה ד"א לא אם אמרת בנדה שיש לה היתר [לאחר] איסורה תאמר בסוטה שאין לה היתר אחר איסורה [וכן הוא אומר] (משלי ט) מים גנובים ימתקו וגו' ר' יוסי אומר הכתוב האמינו עליה שנא' (במדבר ה) והביא האיש את אשתו אל הכהן.

א,ג  מעלין אותה לשערי מזרח [לשער] נקנור ששם משקים את הסוטות [ומטהרין] את היולדות ומטהרין המצורעים שנא' (מלכים א ח) את אשר יחטא איש לרעהו ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו (במדבר ה) וצבתה בטנה ונפלה ירכה ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע היא עומדת מבפנים והכהן עומד מבחוץ שנא' (שם) והעמיד הכהן את האשה לפני ה' ואין כהן לפני ה' וכדרך שמאיימין עליה שתחזור בה מאיימין עליה שלא תחזור בה אומרים לה בתי אם ברור לך שאת טהורה עמדי על בורייך ושתי שאין [המים] הללו דומין אלא לסם יבש שנתון ע"ג בשר חי [ואין מזיקו ולכשמוציאין שם מכה מחלחל ויורד].

א,ד  אין משקין שתי סוטות [כאחד] שלא יהא לבה גס בחברתה ר"י אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנא' (במדבר ה) והקריב אותה הכהן [אותה מקריב ואין מקריב] שתים.

א,ה  כהנים מטילין ביניהם גורלות כל מי שעלה גורלו [אפילו] כהן גדול יוצא ועומד בצד סוטה ואוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו [אם] נפרמו נפרמו עד שמגלה לבה וסותר [את] שערה רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה [סותרו] מפני פרחי כהונה.

א,ו  שלשה צריכין שיראו על המים אפר פרה ועפר סוטה ודם צפור [אפר פרה כדי שיראו על פני המים עפר סוטה כדי שיראה על פני המים דם צפור של מצורע כדי שיראה על פני המים] רוק יבמה כדי שיראה לעיני הזקנים.

א,ז  רשאין הכהנים ליתן בשירי מנחות יין שמן ודבש ואסורין לחמץ כל המנחות שבתורה טעונה שמן ולבונה חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות שנאמר (במדבר ה) לא יצוק עליו שמן ולא יתן עליו לבונה וגו' ר"ש אומר כל [חטאות] שבתורה אין [טעונות] נסכים חוץ מחטאתו ואשמו של מצורע שלא יהא קרבן חוטא מהודר רבי טרפון אומר כל זכרונות שבתורה [נאמרו] לטובה חוץ מזו שנא' (במדבר ה) מנחת זכרון מזכרת עון ר' עקיבה אומר אף זו לטובה שנא' (שם) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע.

 

מסכת סוטה פרק ב

ב,א  היה נוטל את מגילתה ונכנס לו לאולם טבלא של זהב היתה קבועה בכותלו של היכל והיא נראית [מבאולם] ממנה רואה [וכתב] לא חסיר ולא יתיר [יוצא] ועומד בצד סוטה קורא ודורש ומדקדק בכל דקדוקי פרשה ומשמיעה בכל לשון ששומעת כדי שתהא יודעת על מה היתה שותה [וכמה] היתה שותה על מה היתה טמאה ובמה היתה טמאה ואומר לה משביע אני עליך ויבא עליך ויבואו עליך זה אלה משביע עליך זו שבועה ר"מ אומר אמן שלא נטמאתי אמן [שאיני עתידה ליטמא] לא שהמים בודקין אותה מיד אלא אפילו תקלקל לאחר עשרים שנה המים מתעררין עליה שנא' (במדבר ה) מנחת זכרון מזכרת עון נכנס וכותב יוצא ומוחק.

ב,ב  עד שלא נמחקה [מגילה] אמרה איני שותה או שאמרה טמאה אני או שבאו עדים שהיא טמאה המים נשפכין ואין בהן משום קדושה ומגילתה נגנזת תחת צירו של היכל ומנחתה מתפזרת נמחקה המגילה ואמרה אני טמאה המים נשפכין ואין בהן משום קדושה ומגילתה נגנזת תחת צירו של היכל ומנחתה מתפזרת בבית הדשן ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת.

ב,ג  נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ ר' יהודה אומר בצבת של ברזל פותחין פיה של זו ומערערין אותה ומשקין אותה בע"כ אמר לו ר"ע [וכי] למה משקין [את זו] לא לבדקה הרי [היא] בדוקה ומנוולת אלא לעולם יכולה היא שתחזור עד שתקרב מנחתה קרבה מנחתה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה.

ב,ד  ר' אלעזר אומר שתי קנאות האמורות בפרשה קנאה קנאה [אחת] שמקנא לבעל ואחת שמקנא למקום ר' שמעון בן אלעזר אומר [משם] ר' מאיר מה ת"ל (במדבר ה) ואמרה האשה אמן אמן ראויה היתה זו לבא עליה פורעניות גדולות מאלו שהביאה עצמה לידי ספק זה אלא שניקל ניוולה שנאמר (שם) ונקתה נקתה מכל פורעניות [הראויות לבא עליה] ר' יהודה ב"ב אמר [משם] ר"א בן תימא מה ת"ל (שם) ואם לא נטמאה האשה שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדות זכרים מכוערין יולדת נאים שחורים יולדת לבנים קצרים יולדת ארוכים אחד אחד יולדת שנים שנים.

ב,ה  תינוק [העולה לחדשיו] הרי זה מכלה עולם על כל ביאה וביאה [שבעלה בא עליה] הרי הוא חייב עליה.

ב,ו  נטמאה מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות תפדה ותאכל משקדשה בכלי תעובר צורתה ותצא לבית השרפה.  קרבה מנחתה ולא הספיק לקרב הקומץ עד שמת הבעל או שמתה היא שיריים אסורים שעל הספק באת [מתחלה] כיפרה ספיקה והלכה לה קרב הקומץ ואח"כ מתה היא או שמת הבעל שיריים מותרין שעל הספק באתה מתחלה כיפרה ספקה והלכה לה באו לה עדים שהיא טמאה בין כך ובין כך מנחה אסורה נמצאו עדים זוממין בין כך ובין כך מנחתה חולין.

ב,ז  כל הנשואות לכהן בין כהנת בין לויה בין ישראלית אין מנחתה נאכלת מפני שיש לו בה שותפות ואין עולה כולה כליל לאישים מפני שיש לו בה שותפות כיצד הוא עושה הקומץ קרב [בעצמו] ושיריים קרבין בעצמן ר"א ברבי שמעון אומר קומץ קרב בעצמו ושיריים מתפזרין.

ב,ח  כהן עומד ומקריב ע"ג המזבח משא"כ בכהנת האיש זכאי בבתו בקדושיה בכסף [בשטר] ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה משא"כ באשה האיש עובר על מצות עשה שהזמן גרמא משא"כ באשה האיש עובר על בל תקיף ועל בל תשחית ועל בל תטמא למתים משא"כ באשה האיש נידון [בן] סורר ומורה ואין האשה נדונית בן סורר ומורה האיש מעטף ומספר [והאשה מעטפת ואין מספרת] האיש נמכר ונשנה ואין האשה נמכרת ונשנית האיש נמכר עבד עברי ואין האשה נמכרת [עבד עברי] האיש נרצע ואין האשה נרצעת האיש קונה עבד עברי ואין האשה קונה עבד עברי.

 

מסכת סוטה פרק ג

ג,א  היה ר"מ אומר מנין [אתה אומר] שבמדה שאדם מודד מודדין לו שנא' (ישעיהו כז) בסאסאה בשלחה תריבנה אין לי אלא [שמדד בסאה מנין מדד חצי קב תרקב] רובע וחצי רובע תומן ועוכלא ת"ל (ישעיהו ט) כי כל סאון סואן ברעש הרי כאן מדות הרבה [חשבונות הרבה] אין לי אלא דבר הבא במדה מנין שאפי' פרוטות קטנות מצטרפות לחשבון גדול ת"ל (קוהלת ו) אחת לאחת למצוא חשבון וכן [אתה מוצא] בסוטה שבמדה שמדדה בה מדדו לה היא עמדה [לפניו כדי שתהא נאה לפניו לפיכך כהן מעמידה לפני הכל להתראות קלונה שנאמר (במדבר ה) והעמיד הכהן את האשה לפני ה' וגו' היא פרסה לו סדין לכך נוטל כהן צעיפה מעל ראשה ומניח תחת רגליו היא קלעה לו שער לפיכך כהן סותרה היא קשטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות היא כחלה לו עיניה לפיכך עיניה בולטות היא הראתו באצבעה לפיכך צפרניה נושרות היא הראתו את בשרה לפיכך כהן קורע חלוקה ומראה קלונה לרבים היא חגרה לו בפנים לפיכך כהן מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות בא ורואה היא פתחה] לו ירכה לפיכך ירכה נימסית היא קבלתו על כרסה לפיכך כרסה [נופחת] היא האכילתו [מעדנים] לפיכך מנחתה מאכל בהמה היא השקתו [יינות בכוסות משובחין] לפיכך כהן משקה אותה מים [מרים] במקידה של חרס היא עשתה בסתר שנא' (איוב כד) ועין נואף שמרה נשף [לאמר] וגו' ואינה יודעת שיושב בסתרו של עולם [פנים שם עליה] שנא' (שם) וסתר פנים ישים ד"א מלמד שהמקום מוציא סתרה לגלוי שנא' (משלי כז) תכסה שנאה [וגו'].

ג,ב  אנשי [מבול] לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנא' (איוב כא) בתיהם שלום מפחד [וגו'] שורו עבר ולא יגעיל [וגו'] ישלחו כצאן עויליהם [וגו' ישאו בתוף וגו'] יבלו בטוב ימיהם וגו' היא גרמה להם [ויאמרו] לאל סור ממנו מה שדי כי נעבדנו [אמרו אין לו עלינו טרחות אלא שתי טיפות של גשמים הרי שלנו] נהרות ומעיינות שאנו מסתפקין בהם בימות החמה ובימות הגשמים [שנא' (בראשית ד) ואד יעלה מן הארץ] אמר להם המקום בטובה [שהטלתי] לכם בה אתם מתגאים לפני בה אני נפרע מכם מהו אומר (שם) ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ ר' יוסי בן [דורמסקין אומר אנשי מבול] לא נתגאו לפני המקום אלא [בגלגלי] עין שדומה למים שנא' (שם) [ויראו בני האלהים את בנות האדם אף המקום ברוך הוא לא נפרע מהן אלא בגלגל מים שדומה לעין] שנא' (שם) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה [וגו'].

ג,ג  אנשי [מגדל] לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנא' (בראשית י) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וגו' ואין ישיבה אלא אכילה ושתיה שנא' (שמות לב) וישב העם לאכול ושתו וגו' היא גרמה להם [ויאמרו] (בראשית י) הבה נבנה לנו עיר [ומגדל] וגו' [מהו] אומר (שם) ויפץ ה' אותם וגו' אנשי סדום לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנא' (איוב כח) ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר אבניה [וגו'] נתיב לא ידעו עיט [וגו'] אנשי סדום [אמרו] הואיל ומזון יוצא מארצנו וכסף וזהב [יוצא מארצנו] ואבנים טובות ומרגליות [יוצאות] מארצנו אין אנו צריכין שיבאו בני אדם [עלינו אלא לחסרנו נעמוד ונשבית את הרגל מבינותינו] אמר להם הקב"ה כהטיבותי לכם אתם מבקשים לשכח את הרגל מבינותיכם אני אשכח את הרגל מביניכם ואשכח אתכם מן העולם מהו אומר (שם) פרץ נחל וגו' (איוב יב) ישליו אהלים לשודדים וגו' וכן הוא אומר (יחזקאל טז) חי אני נאם ה' אלהים אם עשתה סדום אחותך וגו' הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו'.  מצרים לא נתגאו לפני המקום ב"ה אלא במים שנא' (שמות א) ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד וגו' אף המקום ב"ה לא נפרע מהם אלא במים שנא' (שמות טו) מרכבות פרעה וחילו ירה בים סיסרא לא נתגאה לפני המקום אלא בלגיונות שאין מקבלין שכר (שופטים ה) באו מלכים נלחמו [וגו'] ולא זזו משם ולא ספנוהו מפני שהוא גולייר.

ג,ד  שמשון בעיניו מרד שנאמר (שופטים יד) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אף הוא בעיניו לקה שנא' (שופטים טז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו וגו' רבי אומר תחלת קלקלתו היתה בעזה אף עונשו לא היתה אלא בעזה אבשלום בשערו מרד שנא' (שמואל ב יד) וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו וגו' לפיכך לקה בשערו ר' יהודה הנשיא אומר אבשלום נזיר עולם היה [ואחד לי"ב חודש היה מגלח] שנא' (שמואל ב טו) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה [נא] ואשלם וגו' כי נדר נדר עבדך וגו' ר' נהוראי אומר אחד לשלשים [יום] היה מגלח שנא' (שמואל ב יד) והיה מקץ ימים לימים [וגו'] ר' יוסי אומר כל ערב שבת היה מגלח שכן דרך מלכים לגלח מע"ש לע"ש [כמה שנאמר בכהנים] (יחזקאל מד) וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וגו' ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך [מה שאין בני טבריה ובני ציפורין מגלחים כן] לפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך [נתלו] בו עשר לונביות שנאמר (שמואל ב יח) ויסבו עשרה נערים ולפי שגנב [שלשה גניבות] לב אביו ולב ב"ד ולב כל ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנא' (שם) ויקח שלשה שבטים בכפו וגו'.

ג,ה  סנחריב לא נתגאה לפני המקום אלא ע"י מלאך שנא' (מלכים ב יט) ביד מלאכיך חרפת וגו' אני קרתי ושתיתי מים [זרים] אף המקום ב"ה לא נפרע מהן אלא ע"י מלאך שנא' (שם) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' וכולם מלכים קשורי כתרים בראשיהם.

ג,ו  נבוכדנצר אמר אין באי העולם כדאי לדור ביניהם אלא אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה שנא' (ישעיהו יד) אעלה על במתי עב אמר לו המקום ב"ה (שם) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי וגו' אני מורידך לבאר שחת [מהו אומר] (שם) אך אל שאול תורד וגו' אתה אמרת אין באי העולם כדאי לדור (דנייאל ד) ומן אנשא לך טרדין וגו' בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן בני אנשא טריד כולא מטא על נבוכדנצר לקצת ירחין תרי עשר.

 

מסכת סוטה פרק ד

ד,א  אין לי אלא מדת פורעניות שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו מדת הטוב מנין אמרת מרובה מדת הטוב ממדת [הפורענות] על אחת מחמש מאות במדת [הפורענות כתוב] (שמות לד) עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים במדת הטוב [כתוב] (שם) ועושה חסד לאלפים הוי אומר מרובה מדת הטוב ממדת [פורענות על אחד] מחמש מאות וכן אתה מוצא באברהם שבמדה שמדד בה מדדו לו אברהם רץ לפני מלאכי השרת שלש ריצות שנא' (בראשית יח) וירא וירץ לקראתם וגו' וימהר אברהם האהלה אל שרה וגו' ואל הבקר רץ אברהם אף המקום ב"ה רץ לפני בניו שלש ריצות שנא' (דברים לג) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו' באברהם הוא אומר (בראשית יח) וישתחו אפים אף המקום ב"ה [בישראל] בניו לעתיד לבא שנא' (ישעיהו מט) והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך [וגו'] באברהם הוא אומר (בראשית יח) יוקח נא מעט מים אף המקום ב"ה [בישראל] ונתן לבניו באר במדבר שהיתה שופעת בכל מחנה ישראל שנא' (במדבר כא) באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם מלמד שהולכת פני כל הדרום ומשקה את [כל פני] הישמון שנא' (שם) ונשקפה על פני הישמון באברהם הוא אומר (בראשית יח) והשענו תחת העץ אף המקום נתן לבניו שבעה ענני כבוד במדבר אחד מימינם ואחד משמאלם ואחד לפניהם ואחד לאחריהם ואחד למעלה מראשיהם ואחד לשכינה שביניהם ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם הורג נחשים ועקרבים ושורף סירים וקוצים ואטד [משפיל] להם את הגבוה ומגביה [להם] את השפל ועושה להן דרך מיושר דרך [סרט] מושך והולך שנא' (במדבר י) וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' ובו היו משתמשין כל ארבעים שנה שהיו במדבר שנא' (שם) וענן ה' עליהם יומם וגו' מה ת"ל (שמות יג) לא ימיש עמוד הענן יומם של יום משלים לשל לילה ושל לילה משלים לשל יום באברהם הוא אומר (בראשית יח) ואקחה פת לחם וסעדו לבכם וגו' אף המקום ב"ה נתן לבניו מן במדבר שנא' (במדבר יא) שטו העם ולקטו וגו' לשד השמן כיוצא מן הדד [שמן] מה דד זה עיקר לתינוק והכל טפל כך היה המן עיקר לישראל והכל טפל [להם] ד"א מה הדד [זה] אפי' תינוק יונק [הימנו] כל היום [אין מזיקו כך נעשה] המן שאפילו ישראל אוכלו כל היום כולו [אין מזיקו כך] נעשה למי שאין נחשב עליו אבל מי שנחשב עליו מתהפך בפיו לכל איזה טעם שירצה שנא' (תהילים עח) ויתן להם שאלתם ותאותם יביא להם ולא עוד אלא שירד להם מזון שני אלפים שנה ביום אחד באברהם [הוא] אומר (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם אף המקום ב"ה הגיז לבניו שליו מן הים שנא' (במדבר יא) ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים וגו' שתי אמות היתה גבוה מן הארץ דברי ר"ע ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר (שם) ויטוש על המחנה כדרך יום כה מה ת"ל שוב וכדרך יום כה מלמד שהיתה עולה מן הארץ ועד הרקיע וחופה את גלגל [חמה] ומה ת"ל (שם) וכאמתים על פני הארץ שתי אמות היתה נטולה מן הארץ [כדי שלא יהא מצטער שוחה ונוטל] באברהם מהו אומר (בראשית יח) והוא עומד עליהם וגו' אף המקום ב"ה הגין [את] בניו במצרים שנא' (שמות יב) ופסח ה' על הפתח באברהם מהו אומר (בראשית יח) ואברהם הולך עמם לשלחם אף המקום ב"ה הלוה את בניו ארבעים שנה שנא' (דברים ב) זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך וגו'.

ד,ב  יוסף זכה בעצמות אביו אף הוא לא נתעסק בו אלא משה שנא' (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו מלמד שכל העם היו עסוקין בביזה והוא עוסק במצוה שנא' (משלי י) חכם לב יקח מצות וגו' [אילו] לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו מה ת"ל (יהושוע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל [ממצרים] קברו בשכם אלא כיון שראו ישראל את משה [שהוא] מתעסק בו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים [יותר מן הקטנים] ואילו לא היה משה וישראל [מתעסקין בו] לא היו בניו מתעסקין בו מה ת"ל (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אלא כיון שראו בניו את משה וישראל [שהיו] מתעסקין בו אמרו הניחו לו כבודו במרובין יותר מן המועטין.

ד,ג  מנין היה משה יודע היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר [היתה באותו הדור הלכה ואמרה לו למשה בנילוס נהר] יוסף קבור שעשו לו מצרים שפודין של מתכת וחברום בבעץ [והלך] משה ועמד על נילוס נהר ואמר יוסף יוסף הגיעה [שעה] שהקב"ה גואל את ישראל הרי שכינה מעוכבת לך וישראל מתעכבין לך וענני כבוד מתעכבין לך אם אתה מגלה א"ע מוטב ואם לאו נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו מיד צף ארונו של יוסף לשפת ונטלו משה ובא לו ואל תתמה שהרי הוא אומר (מלכים ב ו) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל וגו' ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה [כך הציף הברזל] משה רבו של אליהו רבו של אלישע על אחת כמה וכמה יש אומרים בקברות מלכים יוסף [היה] קבור והלך משה ועמד על [קברות המלכים] ואמר יוסף יוסף הגיעה שעה שהקב"ה גואל את ישראל [הרי שכינה מעכבת לך וישראל מעוכבין לך וענני כבוד מעוכבין לך] אם אתה מגלה [את] עצמך מוטב ואם לאו נקיים [אנחנו משבועה אשר השבעת את אבותינו מיד הקיץ ארונו של יוסף ונטלו משה ובא לו] והיו שני ארונות מהלכין אחד ארון קודש [וארון] של מת והיו [כל] עוברין ושבין אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו [אמרו להם] אחד ארון קודש ואחד של מת אמרו להם וכי אפשר לארון קודש להלוך עם ארונו של מת.  א"ל מת שבארון זה קיים מה שכתוב ומונח בארון קודש זה.

ד,ד  משה זכה בעצמות אף הוא לא נתעסק בו אלא המקום ב"ה שנא' (דברים לד) ויקבור אותו בגי וגו' מלמד שהיה מוטל [בגופו] של שכינה כארבעה מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד שמת בתוך שדה ראובן שנא' (במדבר לב) ובני ראובן בנו וגו' ומנין שנקבר בתוך שדה נחלתו של גד שנא' (דברים לג) ולגד אמר ברוך מרחיב גד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ומלאכי השרת סופדין ואומרין לפניו (שם) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל וכן הוא אומר בסוטה (במדבר ה) ובאו המים המאררים האלה וגו' ירך מקום שהתחילה בעבירה תחלה משם פורעניות מתחלת לבא עליה ירך [התחילה] בעבירה תחלה ואח"כ בטן לפיכך תלקה [ירך] תחלה ואח"כ בטן שנא' (שם) והשקה את המים וכן אתה מוצא באנשי [מבול] אדם התחיל בעבירה שנא' (בראשית ו) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (בראשית ז) וימח את כל היקום וגו' קטני סדום הן התחילו בעבירה תחלה שנא' (בראשית יט) טרם ישכבו ואנשי העיר וגו' אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (שם) ואת האנשים אשר פתח הבית וגו' [גדולי] מצרים הן התחילו בעבירה תחלה שנא' (שמות א) ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן וגו' הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (שמות ז) ובכה ובעמך וגו'.  מרגלים הן התחילו בעבירה תחלה שנא' (במדבר יג) ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה וגו' הן לקו תחלה [והשאר לא פלטו הן לקו תחלה] דכתיב (במדבר יד) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ והשאר לא פלטו שנא' (שם) אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה.  שכיני ארץ ישראל התחילו בעבירה תחלה שנא' (ירמיהו יב) כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה וגו' אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (שם) הנני נותשם וגו' נביאי ירושלים [הן] התחילו בעבירה תחלה שנא' (ירמיהו כג) כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה לכל הארץ אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (ירמיהו כט) ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל וגו'.

ד,ה  כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל נמצאת אומר בסוטה שנתנה עיניה [בשאין ראוי] לה מה שבקשה לא ניתן לה ומה שבידה ניטל ממנה וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שהיה ערום מכל הבהמה ומכל חית השדה שנא' (בראשית ג) והנחש היה ערום מכל וגו' בקש להרוג את אדם ולישא את חוה אמר לו המקום אני אמרתי תהא מלך על כל בהמה וחיה [עכשיו שלא רצית] ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה אני אמרתי בקומה זקופה תלך כאדם [עכשיו שלא רצית] (שם) על גחונך תלך אני אמרתי תאכל מאכל אדם ותשתה [משתאו של אדם עכשיו שלא רצית] (שם) ועפר תאכל כל ימי חייך אתה בקשת להרוג את אדם ולישא את חוה עכשיו (שם) ואיבה אשית בינך ובין האשה נמצאת אומר מה שבקש לא ניתן לו ומה שבידו ניטל ממנו וכן אתה מוצא בקין [קרח] ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי [אבשלום] ואדוניה והמן שנתנו עיניהם [בשאין] ראוי להם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שבידם [ניטל מהם].

 

מסכת סוטה פרק ה

ה,א  המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו אם משנכנסה נסתרה או שותה או לא נוטלת כתובה הרובא שנשא עקרה וזקנה ויש לו אשה ובנים או [שותה או לא נוטלת כתובה] מעוברת עצמו ומינקת עצמו או [שותה או לא נוטלת כתובה].

ה,ב  כהנת לויה וישראלית שנישאו לכהן ולוי [נתינה לנתין וממזרת לממזר אשת גר ועבד משוחרר ואיילונית או שותה או לא נוטלת כתובה] רשב"א אומר איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה שנא' (במדבר ה) ונקתה ונזרעה זרע [בראויה להזריע יצאת זו שאין ראויה להזריע] אבל המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו ועד שלא כנסה נסתרה לא [שותה ולא נוטלת כתובה] הרובא שנשא עקרה וזקנה ואין לו אשה ובנים לא [שותה ולא נוטלת כתובה] מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא [שותה ולא נוטלת כתובה] ר' אלעזר אומר יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן.

ה,ג  [עם הכל האשה מיטמאת] חוץ מן הקטן [וממי] שאינו איש ר' יוסי אומר ישקנה שמא נתפקח [חרש] ונשתפה [שוטה] והגדיל הקטן או שהלך בעלה למדה"י או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים ישקנה.

ה,ד  [המסולסלת] בבנה קטן והערה בה ב"ש [פוסלין] מן הכהונה וב"ה מכשירין.  עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת או [שותה או לא נוטלת כתובה] ר' יהודה אומר לא כל הימנו [מעד אחד להפסידה מכתובתה] אלא עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת שנים אומרים נטמאת [ואחד] אומר לא נטמאת בטל יחיד במיעוטו.

ה,ה  היה ר"מ אומר כשם שדעות במאכל כך דעות בנשים יש לך אדם שהזבוב עובר ע"ג כוסו מניחו ואינו טועמו זה חלק רע בנשים שנתן עיניו באשתו לגרשה יש לך אדם שהזבוב שוכן בתוך כוסו [זורקו] ואין שותהו כגון פפוס בן יהודה שנעל דלת בפני אשתו ויצא ויש לך אדם שהזבוב נופל בתוך כוסו [זורקו] ושותהו זו מדת כל אדם [שראה] את אשתו שמדברת עם שכניה ועם קרובותיה ומניחה יש לך אדם שהזבוב נופל לתוך תמחוי שלו [נוטלו] ומוצצו וזורקו ואוכל את מה שבתוכה זו מדת אדם רשע [שראה] את אשתו יוצאת וראשה פרוע יוצאת וצדדיה פרומין [גס בעבדיה לבה גס בשפחותיה יוצאה וטוה בשוק רוחצת] ומשחקת עם כל אדם מצוה לגרשה שנאמר (דברים כד) כי יקח איש אשה ובעלה ויצאה מביתו [וגו'] הכתוב קראו אחר שאינו בן זוגו של ראשון הראשון הוציאה מפני עבירה [זה] בא ונתקל בה [השני] אם זכה לשמים מוציאה מתחת ידו אם לאו לסוף [שקוברתו] שנאמר (שם) או כי ימות האיש האחרון [וגו'] כדאי האיש הזה למיתה [שאשה זו כנס לתוך ביתו] הנותן עיניו באשתו שתמות ויירשנה או שתמות וישא את אחותה לסוף שקוברתו וכן היא שנתנה עיניה בבעלה שימות ותנשא לאחר [לסוף] שקוברה.

ה,ו  המקדש את האשה מפני שהוא בוש מאחיה מקרוביה לסוף שקוברתו וכן האשה שנתקדשה לו מפני שהיא בושה מאביו מאחיו מקרוביו לסוף [שקברה] היה ר"מ אומר הנושא אשה שאינה הוגנת לו עובר משום חמשה לאוין משום (ויקרא יט) בל תקום [ומשום] בל תטור אל תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך (ויקרא כה) וחי אחיך עמך ולא עוד אלא שמבטל פריה ורביה מן העולם.

ה,ז  האומרת לבעלה השמים ביני לבינך יעשה דרך בקשה [ביניהן] שכן מצינו [באמנו שרה שאמרה לו לאבינו אברהם] (בראשית טז) ישפוט ה' ביני ובינך אלא כך אמרה לו (בראשית כא) גרש האמה הזאת ואת בנה מלמד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל [בונה] במסין וצד חגבין [ומעלה ומקטיר] לעבודת כוכבים אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך וילך ויעבוד כך ונמצא שם שמים מתחלל בדבר אמר לה לאחר שזכין לו לאדם חבין לו [אחר] שעשינוה מלכה אחר שעשינוה גבירה והכנסנוה לגדולה זו נטרדנוה מתוך בתינו מה הבריות אומרות עלינו לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר אמרה לו הואיל ואתה אומר חילול השם בדבר [זה] יכריע המקום בין דברי לדבריך הכריע המקום בין דבריה לדבריו שנא' (שם) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שאין ת"ל כל ומה ת"ל כל מלמד שהכריע לשניה והכריע לראשונה מה שניה על אודות הגר [אף הראשונה על אודות הגר].

ה,ח  דרש ר"ע (ויקרא יא) וכל כלי חרש וגו' יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים [וללמד על הככר השני] שמטמא את השלישי כיצד תגור תחלה [וככר שני] הנוגע בככר שלישי אמר ר' יהושע כך היה דורש יהודה בן פטירי (במדבר לה) ומדותם מחוץ לעיר וגו' ומקרא אחד אומר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב אי אפשר לומר אלפים באמה שכבר נאמר אלף אמה ואי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים באמה ולמה נאמר אלף אמה ולמה נאמר אלפים באמה אלא אלף אמה מגרש ואלפים תחום שבת ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אלפים אמה תחום ערי [לוים] צא מהן אלף אמה מגרש נמצא רביע מגרש והשאר שדות וכרמים.

 

מסכת סוטה פרק ו

ו,א  ר' יהודה אומר [משם] בן פטירי הרי הוא אומר (איוב כז) חי אל הסיר משפטי וגו' ללמדך שאין אדם נודר בחיי [מלך] אא"כ אוהב את המלך [משם] ר' נתן אומר הרי הוא אומר (איוב יג) גם הוא לי לישועה רבי אומר נאמר ירא אלהים באברהם ונאמר ירא אלהים באיוב מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה [עשה] אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה [עשה] ושאר כל התערומות [האמור בפרשה] לא נאמרה אלא מתוך המורא.

ו,ב  דרש ר"ע בשעה שעלו ישראל מן הים בקשו לומר שירה שרתה עליהן רוח הקודש ואמרו שירה כיצד אמרו שירה כגדול [שמקרא] את ההלל בבית הכנסת [ועונין] אחריו על כל ענין משה אמר (שמות טו) אשירה לה' [וישראל אמרו] אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת יה [וישראל אמרו] אשירה לה' משה אמר ה' איש מלחמה וגו' [וישראל] אמרו אשירה לה' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר כקטן שקורא את ההלל בבית [הסופר] ועונין אחריו על כל דבר ודבר משה אמר אשירה לה' וישראל אמרו אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אמרו עזי וזמרת יה משה אמר ה' איש מלחמה וגו' ר' נחמיה אומר [כבני אדם שקורין] שמע בבית הכנסת שנאמר אז ישיר משה וגו' שאין ת"ל לאמר [ולמה נאמר] מלמד שהיה משה פותח בדבר [תחלה] וישראל עונין אחריו וגומרין עמו משה אמר אז ישיר וישראל אמרו אשירה לה' כי גאה גאה [וגו'] משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אמרו זה אלי ואנוהו משה אמר ה' איש מלחמה וישראל אמרו ה' שמו ר' יוסי הגלילי אומר כיון שעלו ישראל מן הים וראו את אויביהם פגרים מתים ומוטלין על שפת הים אמרו כולם שירה עולל מוטל בין ברכי אמו כיון [שראו] את השכינה הגביה עולל צוארו ותינוק שמט פיו משדי אמו וענו כולם שירה ואמרו זה אלי ואנוהו ר' מאיר אומר מנין שאפילו עוברין [במעי אמותן] אמרו שירה שנאמר (תהילים סח) במקהלות ברכו אלהים [ותינוק] שמט דד מפיו ואמר שירה שנא' (תהילים ח) מפי עוללים ויונקים וגו' באותה שעה הציצו מלאכי השרת [קשרו] קטיגור לפני הקב"ה בשעה שברא אדם הראשון ואמרו לפניו רבש"ע (שם) מה אנוש כי תזכרנו וגו' ותחסרהו מעט מאלהים וגו' [תמשילהו במעשה ידיך צונה ואלפים וגו' צפור שמים וגו'] באותה שעה אמר [להם] הקב"ה למלאכי השרת בואו וראו שירה שבני אומרין לפני אף הן כיון שראו אמרו שירה מה שירה אמרו (תהילים ח) ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ מפי עוללים ויונקים וגו' ה' אדונינו ר' שמעון בן מנסיא אומר לא נאמרה פרשה זו אלא על יצחק בן אברהם לענין עקידה.

ו,ג  אמר ר"ש בן יוחאי ארבעה דברים היה ר"ע דורש ודברי נראין מדבריו דרש ר"ע (בראשית כא) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנא' (שמות לא) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה במסין וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין צחוק האמור כאן אלא גילוי עריות שנא' (בראשית לט) בא אלי העבד וגו' לצחק בי מלמד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל מכבש את [הגנות] ומענה את הנשים ר' ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנא' (שמואל ב ב) ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו [וגו'] ויקומו ויעברו במספר [וגו'] ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק שנא' (משלי כו) כמתלהלה היורה זקים וגו' כן איש רמה [וגו'] ואני אומר חס ושלום שיהיה בביתו של [אותו] צדיק ההוא כך.  אפשר [למי] שנא' עליו (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' יהא בביתו עבודת כוכבים [וגילו] עריות ושפיכות דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין ואומרין נולד בן לאברהם [נולד בן לאברהם] נוחל את העולם ונוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק [בדעתו] ואומר אל תהי שוטים [אל תהי שוטים] אני בכור ואני נוטל שני חלקים שמתשובת הדבר אתה למד [שנאמר] (בראשית כא) כי לא יירש בן האמה וגו' ורואה אני את דברי מדברי ר"ע.

ו,ד  דרש ר"ע (במדבר יא) הצאן ובקר ישחט להם [ומצא להם] וכי מספיק להם [אם] את כל דגי הים [וגו'] וכי הוא מספיק להם כגון שנא' (ויקרא יב) ואם לא תמצא ידה די שה וכי איזה קשה זו או (במדבר כא) שמעו נא המורים הוי אומר זו קשה [יתר] משמעו נא המורים אלא שמחלל שם שמים בסתר מחסכין עליו בגלוי נפרעין ממנו [זה] שבסתר חיסך עליו המקום רשב"א אומר אף [זו] שבסתר לא חיסך עליו המקום שנא' (במדבר יא) עתה תראה היקרך דברי אם לא ואני אומר ח"ו שתעלה על דעתו של צדיק זה שיאמר אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו אפשר למי שנאמר בו (במדבר יב) לא כן עבדי משה וגו' תעלה על דעתו שיאמר אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו והלא כשהיו ישראל במצרים [נילוס] נהר [מספיק להם דגים ולמצרים בהמת מצרים מספקת] להם ולמצרים אלא לענין שנא' (במדבר יא) לא יום אחד תאכלון וגו' עד חדש ימים אמר משה לפני הקב"ה [רבש"ע] כך הגון להם שתתן להם ותמיתם אומרים לאדם טול ככר ורד לשאול אומרים לחמור טול כור שעורין ונחתוך את ראשך [יהיו] אומרים עלי [ולך אין בשרם] מוצאת אמר לו וכי הגון להם שיאמרו אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו אלא יאבד הן ואלף כיוצא בהן ולא תהא ידי קצרה לפני אפילו שעה אחת שנאמר (שם) ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וגו' ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על [תיפלתם] אם תתן להם בשר [בהמה] גסה יאמרו בשר בהמה דקה בקשנו תתן בשר בהמה דקה יאמרו בשר חיה ועוף אנו מבקשים אם תתן בשר חיה ועופות יאמרו בשר דגים וחגבים אנו מבקשים שנאמר (שם) הצאן ובקר ישחט להם השיבתו רוח הקדש (שם) עתה תראה היקרך דברי אם לא ורואה אני את דברי מדברי ר"ע.

ו,ה  דרש ר"ע הרי הוא אומר (יחזקאל לג) בן אדם יושבי החרבות האלה וגו' והלא דברים ק"ו ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ אנו שעובדין אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ.

ו,ו  ר' נחמיה אומר ומה אברהם שלא היה לו אלא בן אחד והקריבו ירש את הארץ אנו [שבנינו ובנותינו מקריבין] לעבודת כוכבים אינו דין שנירש את הארץ ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר ומה אברהם שלא היה לו במי לתלות ירש את הארץ אנו שיש לנו במי לתלות אינו דין שנירש את הארץ [ואני אומר ומה אברהם שלא נצטוה אלא מצוה יחידית ירש את הארץ אנו שנצטוינו על כל מצות אינו דין שנירש את הארץ] תדע שכן תשמע מתשובה שהנביא משיבן אתה למד שנא' (יחזקאל לג) כה אמר ה' על הדם תאכלו וגו' [עמדתם] על חרבכם וגו' [על הדם תאכלו] <ואת הארץ> זה אבר מן החי ועיניכם תשאו אל גלוליכם זו עבודת כוכבים ודם תשפכו זו שפיכות דמים עמדתם על חרבכם זו עינוי [דין] וגזל עשיתן תועבה זו משכב זכור ואיש את אשת רעהו טמאתם [זו] גילוי ערוה והלא דברים ק"ו ומה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח לא עשיתן לפני ואתם אומרים נירש את הארץ ורואה אני את דברי מדברי ר' עקיבה.

ו,ז  דרש ר"ע הרי הוא אומר (זכריה ח) כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' צום הרביעי [זה י"ז בתמוז] שבו הובקעה העיר ולמה נקרא שמו רביעי שהוא רביעי לחדשים צום החמישי [זו] ט' באב יום שנשרף בו [בה"מ] ולמה נקרא שמו חמישי שהוא [חדש] חמישי צום השביעי זה שלשה בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם [שהרגו ישמעאל בן נתניה ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני המקום כחורבן בה"מ] ולמה נקרא שמו שביעי שהוא [בחדש] שביעי צום העשירי זה עשרה בטבת [יום] שבו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים שנאמר (יחזקאל כד) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי וגו' בן אדם כתב לך [וגו' ואני אומר] צום העשירי זה חמשה בטבת שבו באתה שמועה לבני גולה שנאמר (יחזקאל לג) ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמישי לחדש לגלותינו בא אלי הפליט [וגו' שמעו] ועשו יום שמועה כיום שרפה [והלא זה ראוי לכתב ראשונה למה נכתב באחרונה להסדיר חדשים כסדרן ורואה אני את דברי מדברי ר"ע שר"ע אומר על ראשון אחרון ועל אחרון ראשון ואני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון].

 

מסכת סוטה פרק ז

ז,א  שבועות העדות והדיינים [נאמרה] בכל לשון [ששומעים] ואמרו לו אמן הרי אלו חייבין שבועת הדיינין [באיזה צד] הרי מי שנתחייב שבועה לחבירו אומרין לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע [ביום שנאמר] (שמות כ) לא תשא את שם ה' אלהיך [וגו' כל] עבירות שבתורה כתוב בהן ונקה [וזו כתוב בה] לא ינקה [כל] עבירות שבתורה נפרעין ממנו וזו ממנו [ומכל העולם ויהא עון העולם כולו תלוי בו שנאמר (הושע ד) אלה וכחש וגו' על כן תאבל הארץ כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וזו ממנו ומקרוביו] שנאמר (קוהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין בשרו אלא קרובו שנאמר (ישעיהו נח) ומבשרך אל תתעלם [כל] עבירות שבתורה תולין לו לשנים ושלשה דורות וזו לאלתר שנאמר (זכריה ה) הוצאתיה נאם ה' צבאות הוצאתיה מיד ובאה אל בית הגנב זה [משביע לשקר ויודע שאין לו בידו] וגונב דעת הבריות ואל בית הנשבע בשמי לשקר כמשמעו [כל עבירות שבתורה בממונו זה בממונו ובגופו שנאמר] (שם) ולגר בתוך ביתו בא וראה דברים שאין האש [אוכלתן] שבועת שקר [מבלה] אותן.

ז,ב  אם אמר איני נשבע פוטרין אותו ואם אמר [נשבע אני] אומרים זה לזה (במדבר טז) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה.

ז,ג  [משביעין] אותו בשבועה האמורה בתורה שנאמר (בראשית כד) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אומרין לו הוי יודע שלא על [תנאי שבלבך] אנו משביעין אותך אלא על [תנאי שבלבנו וכן] מצינו כשהשביע [משה] את [בני] ישראל [בערבות מואב] אמר להם [לא על תנאי שבלבבכם אני משביע אתכם אלא על תנאי שבלבבנו שנאמר] (דברים כט) ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה [וגו'] אין לי אלא אתכם מנין לדורות הבאים אחריכם ולגרים שנתוספו עליכם תלמוד לומר [ולא אתכם לבדכם אלא] (שם) ואת אשר איננו פה עמנו היום [אין] לי אלא מצות [שנצטוו ישראל על הר סיני מנין לרבות מקרא מגילה] ת"ל (אסתר ט) קימו וקבלו וגו' ולא יעבור.

ז,ד  ברכת הלל ושמע ותפלה נאמרין בכל לשון רבי אומר אומר אני שאין שמע נאמר אלא בלשון הקדש שנאמר (דברים ו) והיו הדברים האלה וגו'.

ז,ה  ברכת כהנים אלו בשעה שהכהנים אומרים על מעלות האולם הכל כשרין לעלות במעלות האולם בין תמימים בין בעלי מומין בין במשמר שלו בין במשמר שאינו שלו חוץ ממי שיש בו מום בפניו בידיו וברגליו [שלא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו] וכשם שנשיאות כפים במקדש כך נשיאות כפים בגבולין.

ז,ו  מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר <בן> חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני ר' יהושע מפקיעין אמר להם ר' יהושע מה חדוש היה בבית המדרש היום אמרו לו רבי תלמידך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אי אפשר [שלא יהא חדוש בבית המדרש] שבת של מי היתה אמרו לו של ר' אלעזר בן עזריה אמר להם [היכן] היתה הגדה אמרו לו (דברים לא) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אמר להם מה דרש בה אמרו לו כך דרש בה אם אנשים באו ללמוד נשים באו לשמוע טפלין למה [הן באין] כדי ליתן שכר למביאיהן ועוד אחרת דרש (דברים כו) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקב"ה לישראל כשם שעשיתם אותי חטיבה אחת בעולם הזה אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא.

ז,ז  ועוד דרש (קוהלת י) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים מה דרבן זה מכוין את הפרה להביא חיים לעולם אף דברי תורה [אינן אלא חיים לעולם] שנאמר (משלי ג) עץ חיים היא אי מה דרבן זה מיטלטל יכול אף דברי תורה כן ת"ל [וכמסמרות נטועים או אינן חסירין ולא יתירין] ת"ל נטועים מה נטיעה פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שנכנסין ויושבין אסופות ואומרים על טמא טמא ועל טהור טהור על טמא במקומו ועל טהור במקומו שמא יאמר אדם בדעתו הואיל וב"ש מטמאין וב"ה מטהרין איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר [למה] אני למד תורה מעתה [ת"ל דברים הדברים אלה הדברים כל הדברים נתנו מרועה אחד כלם אל אחד בראן פרנס אחד נתנן רבון כל המעשים ברוך הוא אמרן אף אתה עשה לבך חדרי חדרים והכניס בו דברי ב"ש ודברי ב"ה דברי המטמאין ודברי המטהרין] אמר להן אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו.

ז,ח  בימה של עץ היו עושין לו בעזרה [ויושב] עליה ר' אליעזר בן יעקב אומר בהר הבית שנאמר (נחמיה ח) ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום וגו' ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לו לדבר וגו' ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם וגו' ויברך עזרא את ה' האלהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן וגו' ואומר (דברי הימים ב כג) ותרא והנה המלך עומד על עמודו במבוא והשרים והחצוצרות.  אותו היום כהנים [עומדים] בגדרים ובפרצות וחצוצרות של זהב בידיהם [תוקעין] ומריעין ותוקעין כל כהן שאין בידו חצוצרות אומרין דומה זה שאין כהן [הוא] שכר גדול היה לאנשי ירושלים שמשכירין חצוצרות בדינר זהב בו ביום ראה ר' טרפון חיגר עומד ומתריע בחצוצרות משם אמרו חיגר תוקע במקדש [משם ר' נתן אמרו נתחייבו ישראל כליה שחנפו] לאגריפס המלך.

ז,ט  קורא מתחלה (דברים א) אלה הדברים עד שמע והיה אם שמוע תשמעו עשר תעשר וכי תכלה לעשר רבי אומר לא היה צריך להתחיל מראש הספר אלא שמע והיה אם שמוע [תשמעו] עשר תעשר וכי תכלה לעשר ופרשת המלך עד שגומר את כולה ודרשיות נדרשות בה וגו' עד סוף (דברים כ) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם זה השם שנתון בארון שנאמר (במדבר לא) וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס מגיד שפינחס משוח מלחמה וכלי הקדש זה הארון שנאמר (במדבר ד) ולא יבאו לראות כבלע וגו' וי"א אלו בגדי כהונה שנאמר (שמות כט) ובגדי הקדש וגו' ר' יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו אחד שיוצא עמהן למלחמה ואחד ששרוי עמהן במחנה זה שיוצא עמהן למלחמה היה בו ס"ת שנאמר (במדבר י) וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' וזה ששרוי [עמהן] במחנה זה שהיה בו שברי לוחות שנא' (במדבר יד) וארון ברית ה' ומשה לא משו מן המחנה.

ז,י  פעמים יוצא ומדבר עמהם א' בספר וא' במערכי המלחמה שבספר [מהו] אומר ילך וישמע דברי כהן במערכי מלחמה מה הוא אומר (דברים כ) מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו נפל [ביתו] ובנאו ה"ז חוזר ר' יהודה אומר אם חדש בו דבר חוזר ואם לאו אין חוזר ר"א אומר אנשי שרון לא היו חוזרין לבתיהן מפני [שמחדשין] אותן פעם אחת בשבוע.

ז,יא  (דברים כ) ומיה איש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו אחד הנוטע את הכרם ואחד חמשה אילני מאכל מחמשת המינין אפילו בחמש עיירות ה"ז חוזר ר' אליעזר בן יעקב אומר אין לי במשמע אלא כרם.

ז,יב  (דברים כ) ומי האיש אשר ארש אשה אחד [מארס] ואחד [מייבם] אפילו שומרת יבם לחמשה אחין ואפי' חמשה אחין ששמעו שמת אחיהם במלחמה כולן חוזרין ובאין אין לי אלא בנה ביתו ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה בנה בית וחנכו ולא שהה שנים עשר חדש נטע כרם וחללו ולא שהה שנים עשר חדש ארס אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר חדש מנין שאין זזין ממקומן ת"ל (דברים כד) כי יקח איש אשה חדשה דבר זה בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה זה מיוחד שארס אשה ולקחה ולא שהה י"ב חדש שאין [זזין ממקומן] אף כולן כן.

ז,יג  [כי] למדה תורה דרך ארץ [נתמנתה לאדם פרנס] יקח [לו] בית חזר [נתמנתה] לו יקח לו שדה חזר [נתמנתה] יקח לו אשה שנאמר (דברים כ) מי האיש אשר בנה ומי האיש אשר נטע ומי האיש אשר ארש [אשה] וכן שלמה אמר בחכמתו (משלי כד) הכן בחוץ מלאכתך וגו' הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה זה שדה אחר ובנית ביתך זו אשה.  ד"א הכן בחוץ מלאכתך זו מקרא ועתדה בשדה לך [אלו] משנה אחר ובנית ביתך זה מדרש.  ד"א הכן בחוץ מלאכתך [זה משנה] ועתדה בשדה לך זה מדרש אחר ובנית ביתך אלו הלכות.  ד"א הכן בחוץ מלאכתך זה מדרש ועתדה בשדה לך אלו הלכות אחר ובנית ביתך אלו אגדות.  ד"א הכן בחוץ מלאכתך אלו הלכות ועתדה בשדה לך אלו אגדות אחר ובנית ביתך זו תלמוד ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הכן בחוץ מלאכתך [זה תלמוד] ועתדה בשדה לך [זה מעשה הטוב] אחר ובנית ביתך בא דרוש [וטול שכר].

ז,יד  (דברים כ) ויספו השוטרים וגו' הירא ורך הלבב [שמתירא מן העבירה] שבידו שנאמר (תהילים מט) למה אירא בימי רע דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר מי האיש הירא [ודאי] מה ת"ל שוב ורך הלבב שאפי' גבור שבגבורים וחזק שבחזקים והיה רחמן היה חוזר שנאמר (דברים כ) ולא ימס את לבב אחיו כלבבו ר' שמעון אומר כל השומע דברי כהן במערכות [המלחמה] ואינו חוזר לסוף שהוא נופל בחרב ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם ובאין אחרים ויושבין בארצם שנא' (שם) ואיש אחר יקחנה יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן אחר מה אחר האמור להלן עובד כוכבים אף [אחר האמור] כאן עובד כוכבים שמע שמת אחיו במלחמה עד שלא נתן במשא חוזר משנתן במשא אין חוזר.

ז,טו  יש יוצאין וחוזרין יוצאין ואין חוזרין ויש שאין יוצאין כל עיקר כל אלו שאמרו יוצאין וחוזרין נותנין [פסי] העיר ומספקין מים ומזון למלחמה ומתקנים את הדרכים ושאר כולן אין חוזרין כל אלו שאמרו אין יוצאין כל עיקר הבונה בית וחנכו ולא שהה שנים עשר חדש נטע כרם וחללו ולא שהה שנים עשר חדש ארס אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר חדש הללו אין נותנין פסי העיר ואין מספקין מים ומזון למלחמה ואין מתקנים את הדרכים ר' יהודה היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה אבל מלחמת חובה הכל יוצא אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה.

 

מסכת סוטה פרק ח

ח,א  ברכות וקללות אלו שאמרו ישראל בשעה שעברו [ישראל] את הירדן שנאמר (דברים כז) והיה ביום אשר תעברו את הירדן כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום [היה] ארון נוסע אחר שני דגלים והיה נוסע תחלה שנאמר (יהושוע ג) הנה ארון הברית אדון [וגו'] בכל יום [היו] לוים נושאין את הארון והיום נשאוהו כהנים שנאמר (שם) והיה כנוח כפות רגלי הכהנים וגו' ר' יוסי אומר בשלשה מקומות [נשאו כהנים] את הארון [אחת] כשעברו [ישראל] את הירדן ואחת כשסבבו את יריחו ואחת כשהחזירוהו למקומו.

ח,ב  וכיון שהוטבלו מקצת רגלי הכהנים [בירדן עמדו מי הירדן] שנאמר (יהושוע ג) ויעמדו המים וגו' [צרתן] שנים עשר מיל על שנים עשר מיל [היה גובהן של מים] דברי רבי יהודה אמר ר' אלעזר בר"ש וכי איזה קל אדם או מים הוי אומר מים קלין יותר מבני אדם מלמד שהיו מגדשין ועולין למעלה כיפין על גבי כיפין כשלש מאות מיל עד שראו אותם כל מלכי האומות שנאמר (יהושוע ה) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה [וגו'] וכן רחב [אומרת] לשלוחי יהושע (יהושוע ב) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם וגו' ונשמע וימס לבבנו [וגו'].

ח,ג  עודם [בעברם] הירדן אמר להם יהושע על מנת כן אתם נכנסין לארץ שתורישו את יושביה שנאמר (במדבר לג) והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם [ואבדתם] וגו' [ואם לא תורישו והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם] ואם אין אתם מקבלין באין מים ושוטפין אתכם.  עודם בירדן אמר להם יהושע (יהושוע ד) הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל (שם) והנחתם אותם [וגו'] תחת מצב רגלי הכהנים סימן לבנים שעברו [אבותם בירדן] עודם בירדן אמר להם יהושע (שם) שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים [וגו'] ר' יהודה אומר [ר' חלפתא ואלעזר] בן מתיא וחנניא בן [חכינאי] עמדו על אותן אבנים ושיערו כל אחת ואחת משאו ארבעים סאה מכאן אתה מחשב כמה היה באשכול וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מי הירדן למקומן שנאמר (שם) וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו [נמצא] ישראל לצד אחד וארון ונושאיו לצד אחר נשא ארון את נושאיו והעבירן בירדן.

ח,ד  נמצאת אומר שלשה מיני אבנים הן אחד [שהעמיד] משה על שפת הירדן בערבות מואב [ואחד] שנתן תחת מצב רגלי הכהנים [ואחד שהעבירו עמהן].

ח,ה  ר' יהודה אומר על אבני [המזבח כתבום אמרו לו] האיך למדו [אותם] עובדי כוכבים את התורה אמר [להם] מלמד שנתן [המקום] בלב כל אומה ומלכות והשיאו את הכתב מגבי האבנים בשבעים לשון באותה שעה נתחתם גזר דינן של עובדי כוכבים לבאר שחת ר"ש אומר על הסיד כתבו כיצד כידוהו וסידוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בע' לשון וכתבו [מלמטה] (דברים כ) למען אשר לא ילמדו אתכם וגו' אם אתם חוזרין בכם אנו מקבלין אתכם.

ח,ו  בא וראה כמה נסים נעשו לישראל באותו היום עברו [מי] הירדן ובאו [אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שאצל אלוני מורה שנאמר (דברים יא) הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש יותר מששים מיל ולא עמד איש בפניהם וכל שעמד] בפניהם מיד נתרז שנא' (שמות כג) את אימתי אשלח לפניך [וגו'] ואומר (שמות טו) תפול עליהם אימתה ופחד וגו' עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראוין היו ישראל ליעשות להם [נסים] כדרך שנעשה על הים אלא [שחטאו] ואח"כ הביאו [את האבנים] ובנו את המזבח והעלו עליו עולות ושלמים וישבו ואכלו ושתו [ונטלו אבנים] ובאו ולנו במקומן שנאמר (יהושוע ד) והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון יכול [בכל מלון] ת"ל (שם) במלון אשר תלינו בו הלילה [ונאמר] (שם) ואת שתים עשרה האבנים האלה [וגו'] הא למדת שבגלגל העמידום.

ח,ז  כיצד אמרו ישראל ברכות וקללות ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל [כהנים ולוים וארון] עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים [וישראל מכן וכן] שנאמר (יהושוע ח) וכל ישראל וזקניו מה ת"ל חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל מלמד ששלוחי הר גריזים מרובין משלוחי הר עיבל מפני שמקצת שבטו של לוי למטה ר"א בן יעקב אומר [אי אתה יכול] לומר לוי למטה שכבר נאמר [לוי] למעלה [ואי אתה יכול] לומר לוי למעלה שכבר נאמר [לוי] למטה אמור מעתה זקני כהונה ולויה למטה ושאר למעלה רבי אומר הראוין לשרת עומדין למטה [ושאין ראוין לשרת עומדין למעלה] הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש והיו אלו ואלו עונין ואומרין אמן הפכו פניהם [כלפי] הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כז) ארור האיש אשר יעשה וגו' והיו אלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר גריזים פתחו בברכות ברוך אשר יקים את דברי התורה כלפי הר עיבל פתחו [בקללות] (שם) ארור האיש אשר לא יקים [וגו'] ארור בכלל ארור בפרט ללמוד וללמד לשמור ולעשות [ארבע על ארבע הרי ח' על ח' הרי שש עשרה על שש עשרה] ושלש [כריתות] עם כל אחת ואחת הרי ארבעים ושמונה [כריתות] וכן בערבות מואב ר' שמעון מוציא של הר גריזים [ושל הר עיבל ומביא] של אהל מועד ואין לך כל דבר [ודבר שלא נכרתו עליו בארבעים ושמונה כריתות ר"ש בן יהודה איש כפר עכו אמר משם ר"ש אין לך כל דבר ודבר בתורה שלא נכרתו עליו חמש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים כריתות כיוצאי מצרים] א"ר [אם] לדברי ר"ש בן יהודה איש כפר עכו שאמר [משם ר"ש אין כל דבר ודבר בתורה שלא נכרתו עליו שלש עשרה כריתות ויש עם כל אחת ואחת מהן שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים].

 

מסכת סוטה פרק ט

ט,א  נמצא בעבר הירדן היו עורפין שנאמר (דברים כא) כי ימצא חלל וגו' לרבות עבר הירדן ר' אליעזר אומר בכולן אם [הוא] חלל היו עורפין אמר [לו] ר' יוסי בר' יהודה [אינו אלא חנוק ומושלך בשדה שמא עורפין היו] לכך נאמר חלל א"כ למה נאמר נופל אלא שאפילו הרוג ותלוי באילן לא היו עורפין [נמצא בעליל העיר לא היו עורפין שמצות עיסוק במדידה].

ט,ב  כיצד עושין [לו] שלוחי ב"ד יוצאין ונוטלין סימנים וחופרין וקוברין אותו ומציינין [את] מקומו עד שיבואו לב"ד שבלשכת הגזית [וימודו].

ט,ג  נמצא סמוך לספר בעיר שיש בה עובדי כוכבים או בעיר שאין בה ב"ד אם היה עיר עובדי כוכבים בינתים או סמוכה לירושלים לא היו מודדין אלא [מניחין] אותה ומודדין חוצה [לה].

ט,ד  מקום גיתה ותפיסתה [הרי זו] אסורה כמה היא תפיסתה ארבעים רבי אומר חמשים אמה.

ט,ה  הזקנים אומרים (דברים כא) ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו כהנים אומרים (שם) כפר לעמך ישראל אשר פדיתה ה' וגו' ורוח הקדש אומרת (שם) ונכפר להם הדם ג' דברים מי שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר יג) באנו אל הארץ אשר שלחתנו אמר יהושע כלב אמר (שם) עלה נעלה וירשנו אותה מרגלים אמרו (שם) אפס כי עז העם היושב בארץ ג' דברים זה בצד זה מי שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית לח) [ותאמר] הכר נא למי החותמת וגו' אמרה תמר (שם) צדקה ממני אמר יהודה ורוח הקדש אומרת (שם) ולא יסף עוד לדעתה ג' זה בצד זה מי שאמר זה לא אמר זה [ומי שאמר זה לא אמר זה] כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל א ד) אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה אמרו כשירין שבהן רשעים שבהן אמרו (שם) אלה הם האלהים המכים [וגו'] [לישנא אחרת] עשר מכות היו לו ושלמו [שלמו] עשר מכותיו [במדבר] גבורים שבהן אמרו (שם) התחזקו והיו לאנשים [פלשתים] ג' דברים זה בצד זה כיוצא בדבר אתה אומר (שופטים ה) בעד החלון נשקפה [וגו'] אמרה אמו של סיסרא (שם) חכמות שרותיה [וגו'] הלא ימצאו יחלקו [וגו'] כן יאבדו כל אויבך [וגו'] אמרה רוח הקדש שלשה דברים זה בצד זה [וגו'] כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיהו כו) מיכה המורשתי היה נביא בימי חזקיה מלך יהודה ומה היה מתנבא (שם) ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ההמת המיתוהו חזקיה מלך יהודה וכל יהודה הלא ירא את ה' ויחל את פני ה' וינחם ה' על הרעה אשר דבר עליהם ואנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו אומרים כשרים שבהם רשעים שבהן אמרו (שם) וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיהו מקרית היערים ויתנבא על הארץ הזאת ועל העיר הזאת ככל דברי ירמיהו [וישמע המלך יהויקים וכל גבוריו וכל העם את דבריו ויבקש המלך המיתו] וישמע אוריהו וירא ויברח ויבא מצרים וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים [אל נתן בן עכבור ואנשים אתו אל מצרים ויוציאו את אוריהו ממצרים] ויביאוהו אל המלך יהויקים ויכהו בחרב [וישלך את נבלתו אל קברי בני העם] אמרו כשם שאוריהו נתנבא ונהרג כך ירמיהו חייב ליהרג שנאמר (שם) אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו כל פרשה זו ערובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומר (נחום א) משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי אל קנא ונוקם ה' [נוקם] וגו' ה' ארך אפים וגדל כח וגו' נוער בים וגו' כל פרשה זו ערובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומר (תהילים נח) למנצח אל תשחת לדוד מכתם האומנם אלם צדק וגו' [אף בלב עולות וגו'] זורו רשעים מרחם וגו' כל הפרשה זו ערובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומר (שיר השירים ח) תחת התפוח עוררתיך אמרה רוח הקדש (שם) שימני כחותם על לבך וגו' אמרה כנסת ישראל (שם) כי עזה כמות אהבה אמרו עובדי כוכבים <ג' דברים זה בצד זה [וכו']>.

 

מסכת סוטה פרק י

י,א  בזמן [שהצדיקים] באין לעולם טובה באה לעולם ופורעניות מסתלקת מן העולם וכשנפטרים מן העולם פורעניות באה לעולם וטובה מסתלקת מן העולם בזמן שהרשעים באין לעולם פורעניות באה לעולם וטובה מסתלקת מן העולם [כשמסתלקין] מן העולם טובה באה לעולם [ופורענות] מסתלקת מן העולם ומנין שכשהצדיקים באין לעולם טובה באה לעולם [ופורענות] מסתלקת מן העולם שנאמר (בראשית ה) ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו וגו' ומנין [שכשנפטרין] מן העולם פורענות באה לעולם וטובה מסתלקת מן העולם שנאמר (ישעיהו נז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואומר (שם) יבא שלום ינוחו על [וגו'] הולך שלום אל הקבר ואומר (שם) ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף וגו' ומנין [שכשהרשעים] באין לעולם [פורענות] באה לעולם וטובה מסתלקת מן העולם שנאמר (משלי יא) בבא רשע בא גם בוז וגו' ומנין שכשמסתלקים מן העולם טובה באה לעולם [ופורענות] מסתלקת מן העולם שנאמר (שם) ובאבוד רשעים רנה ואומר (דברים יג) למען ישוב ה' מחרון אפו וגו' כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף [בעולם] אבדו מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם ולא שהצדיקים תולין לעולם בחייהן בלבד אלא אף [במותם] שנאמר (בראשית ז) ויהי לשבעת הימים ומי המבול וגו' ומה טיבן של שבעת הימים הללו אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק [שעיכב את הפורענות] מלבא לעולם לכך נאמר ויהי לשבעת הימים [ד"א מה טיבן של שבעת הימים הללו מלמד שנתן להם המקום ז' ימים לאחר גזירה שמא יעשו תשובה ולא עשו לכך נאמר ויהי לשבעת הימים ד"א ויהי לשבעת הימים מה טיבן של שבעת הימים הללו מלמד ששינה להם המקום סידורו של עולם והיתה חמה יוצאת במערב ושוקעת <במערב> [במזרח] לכך נאמר ויהי לשבעת הימים] ד"א מה טיבן של שבעת הימים הללו מלמד שנתן להם המקום שבעת ימים מאכל ומשתה וישבו ואכלו ושתו והראם מעין העולם כל כך למה כדי [שיראו ויכירו] וידעו מה אבדו.

י,ב  כל זמן שהיה אברהם קיים היה שובע שנאמר (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל משמת אברהם (שם) ויהי רעב בארץ בא יצחק היה שובע שנאמר (בראשית כו) ויזרע יצחק וגו' כל זמן [שהיה אברהם] קיים היה [בארות] נובעות מים משמת אברהם מה הוא אומר (שם) וכל הבארות אשר חפרו וגו' אמרו הואיל ואין נובעות מים אינם אלא תקלה לנו מפני [גייסות] עמדו וסתמו בא יצחק [והיו בארות] נובעות מים שנאמר (שם) וישב יצחק ויחפור את בארות המים [וגו'] ויחפרו עבדי וגו'.

י,ג  כל זמן שהיה יצחק קיים היתה ברכה לזרע שנאמר (בראשית כו) ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו' עד שלא ירד יעקב לארם נהרים לא נתברך ביתו של לבן הארמי שנאמר (בראשית ל) כי מעט אשר היה לך לפני <ויפרוץ לרוב ויברך ה' אותך לרגלי> ואומר (שם) נחשתי ויברכני ה' [וגו'] עד שלא ירד יוסף למצרים לא נתברך ביתו של פוטיפר משירד מהו אומר (בראשית לט) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף עד שלא ירד יעקב למצרים היה רעב שנא' (בראשית מה) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ וגו' משירד מהו אומר (בראשית מו) הא לכם זרע וזרעתם את האדמה א"ר יוסי כיון שמת יעקב אבינו חזר הרעב ליושנו שנא' (בראשית נ) ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם [ואת טפכם וגו'] נאמר כאן כלכול ונאמר להלן כלכול מה כלכול האמור להלן רעב אף כלכול האמור כאן רעב כל זמן [שהיה יוסף ושבטים] היו ישראל מתנהגין בגדולה וכבוד שנא' (שמות א) ובני ישראל פרו וישרצו וגו' משמת מהו אומר וימת יוסף וגו' ויקם מלך חדש וגו' ויאמר אל עמו וגו' הבה נתחכמה לו וגו'.

 

מסכת סוטה פרק יא

יא,א  כל זמן שהיתה מרים קיימת היתה באר מספקת את ישראל משמתה מרים [מה] אומר (במדבר כ) ותמת שם מרים וגו' ולא היה מים לעדה שנסתלקה הבאר כל זמן שהיה אהרן קיים עמוד [ענן] מנהיג את ישראל משמת אהרן מהו אומר (במדבר כא) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב וגו' נעשו ידים לאותו רשע ובא ונלחם את ישראל [אמר] איה הלך התייר [שלהם] המכביש [להם] את הארץ.

יא,ב  כל זמן שהיה משה קיים [היה] מן יורד להם לישראל משמת משה מהו אומר (יהושוע ה) וישבות המן ממחרת ולא שהמן היה תולה להם בחייו אלא אף במיתתו שמן המן שלקטו ביום שמת משה אכלו הימנו משבעה באדר ועד ששה עשר בניסן שלשים וט' ימים עד שהקריבו את העומר בגלגל שנא' (שמות טז) ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת שאין ת"ל עד בואם [מה] ת"ל עד בואם [אל קצה ארץ כנען] אלא מלמד שמן המן שלקטו ביום שמת בו משה אכלו הימנו משבעה באדר ועד ששה עשר בניסן שלשים וט' יום עד שהקריבו [עומר] בגלגל לא פסק המן [ולא] רצו לאכול מתבואת ארץ כנען ר' אליעזר בן עזריה אומר משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לעבדו מזוג לי בחמין אמר לו אין כאן חמין אמר לו אם לאו מזוג לי [בצונן] להודיעך כמה [היה] יפה [להם] לישראל שאילו ירד מן לישראל לא אכלו מתבואת ארץ כנען.  שנה שיצאו בה ישראל ממצרים בט"ז באייר ירד מן לישראל ובשבעה באדר פסק מלירד אותו היום מת משה ובט"ז בניסן כלה מה שבידן שנאמר (שם) ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא ד"א מה ת"ל (שם) ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה והלא חסרין ל' יום אלא שאכלו עוגות מצות שהוציאו בידן ממצרים שהיה יפות להם כמן.

יא,ג  ומנין שבשבעה באדר נולד משה שנאמר (דברים לא) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום מלמד שהיום מלאו שנותיו ד"א מה ת"ל היום מלמד שהן מאה ועשרים שנה מכוונות מיום ליום ד"א מה ת"ל היום מלמד שהקב"ה משלים שנותן של צדיקים ברצון ובשמחה שנאמר (שמות כג) את מספר ימיך אמלא ומנין שבשבעה באדר מת משה שנאמר (דברים לד) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וגו' (יהושוע א) ויהי אחרי מות משה עבד ה' [וגו'] ועתה קום עבור וגו' ויצו יהושע את שוטרי העם לאמר עברו בקרב המחנה וגו' ואומר (יהושוע ד) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון וגו' צא [ממנו] שלשים ושלשה למפרע ואתה מוצא שבז' באדר מת משה.

יא,ד  ר' יוסי בר' יהודה אומר כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן ג' פרנסים טובים [אלו] הן משה ואהרן ומרים בזכותן נתנו להם שלש מתנות באר ועמוד ענן ומן באר בזכות מרים עמוד [ענן] בזכות אהרן מן בזכות משה מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו שנאמר (זכריה יא) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וגו' והצרעה לא עברה את הירדן אלא עמדה על שפת הירדן וזרקה בהן מרה.

יא,ה  כל זמן שהיו יהושע והזקנים קיימים [לא עמד] שיקרא [בבני] ישראל ולא הזיקו עובדי כוכבים את ישראל שנאמר (שופטים ב) ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע משמת יהושע והזקנים מהו אומר (שופטים ג) ויעבדו [בני ישראל] את כושן רשעתים שמונה שנים למה נקרא שמו רשעתים שעשה שתי רשעות אחת שנשתעבד בהם בישראל ואחת שעבר על השבועה.

יא,ו  כל זמן שהיה שמואל קיים היו פלשתים נופלים ביד ישראל שנאמר (שמואל א ז) ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל משמת שמואל מהו אומר (שמות כה) וימת שמואל (שמות כח) <ויאספו> [ויקבצו] פלשתים את מחניהם לצבא להלחם עם ישראל כתוב אחד אומר ושמואל מת וגו' וכתיב וימת שמואל וגו' אלא שמואל מת זו מיתה [ודאי] וימת שמואל לענינו של שאול ר"א אומר הרי הוא אומר (שם) ויאמר לה מה תארו ותאמר איש [זקן] עולה שלא תעלה על דעתך שלא מת שמואל אלא מת הוא ואומר (שמות כח) ויספדו לו כל ישראל ויקברוהו ברמה בעירו וכי אין אנו יודעין שהרמה עירו אלא מלמד שספדו לו כל ישראל [כדרך שספדוהו] ברמה.

יא,ז  כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל א י) בלכתך היום מעמדי וגו' בצלצח [היכא] מצינו שנקברה רחל בגבול בנימין בצלצח והלא לא נקברה אלא בבית לחם [חלקו] של יהודה שנאמר (בראשית לה) ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת ואין אפרת אלא חלקו של יהודה שנאמר (מיכה ה) ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה אלא אמר לו עכשיו שאני מדבר עמך הנם על קברות רחל אתה הולך והן באין ומוצא אתה אותן בגבול בנימן בצלצח כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל א כב) ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וחניתו בידו אם בגבעה אין ברמה ואם ברמה אין בגבעה אלא מי מעמיד רגלי של שאול בגבעה בית דינו של שמואל הרמתי כיוצא בדבר אתה אומר (תהילים קכב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים אפשר לומר כן אלא מי מעמיד רגלינו במלחמה בתי דינין של דוד שיושבים בשערי ירושלים כיוצא בדבר אתה אומר (זכריה יד) יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלים והלא נגב ירושלים מישור היה וגבע ורמון מקום טרשין [וקפקסין] אלא מה גבע ורמון עתידות להיות מישור נגד ירושלים כך כל ארצות עתידות להיות מישור נגד ירושלים.

יא,ח  כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל ב כא) ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל [וגו'] המחולתי היכן מצינו שנתנה מיכל לעדריאל המחולתי והלא לא נתנה אלא לפלטי בן ליש אשר מגלים שנאמר (שמואל א כה) ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש אלא מקיש נשואי מיכל לנשואי מרב מה נשואי מרב בעבירה אף נשואי מיכל [לפלטי בן ליש] בעבירה [היה].

יא,ט  שאלו תלמידיו את ר' יוסי האיך נשא דוד אחות אשתו אמר להן לאחר מיתת מרב נשאה ר' יהושע בן קרחה אומר שלא היו קדושיו קדושין גמורים שנאמר (שמואל ב ג) תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי וגו' כשם שלא היו קדושיו קדושין גמורים כך לא היו נשואיו נשואין גמורים כתוב אחד אומר (שמואל ב כא) ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל [וגו'] המחולתי וכתוב אחד אומר (שמואל ב ו) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה כיצד [יתקיימו] שני כתובין הללו אמור מעתה בנים של מרב היו ילדה מרב [וגדלה מיכל אותן ונקרא] על שמה שנאמר (רות ד) ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי ואומר (במדבר ג) ואלה תולדות אהרן ומשה וגו'.

 

מסכת סוטה פרק יב

יב,א  (דברי הימים ב טז) בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה [וגו'] אי אפשר לומר כן והלא אסא קבר את בעשא בשנת עשרים ושש למלכותו מה ת"ל בשנת שלשים ושש נגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה במלך מצרים ונגד שלשים ושש שנה שנגזרה גזירה על מלכות בית דוד שתתחלק ובאחרונה עתידה שתחזור להם וכנגד ל"ו שנה שנגזרה גזירה על מלכי ארם שיהיו שוטנין על ישראל ובאחרונה עתידין ליפול ביד בני דוד לכך נאמר בשנת ל"ו שנה למלכות אסא.

יב,ב  (מלכים ב א) וימת כדבר ה' אשר דבר אליהו וימלוך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה אפשר לומר כן והלא יהושפט מלך אחריו ה' שנים אלא כיון שהלך יהושפט מלך יהודה עם אחאב מלך ישראל לרמות גלעד נגזרה גזירה על יהושפט ליהרג שנאמר (מלכים א כב) ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט וגו' ראוי ליהרג באותה שעה אלא מלמד שבשכר זעקה שזעק תלה לו הכתוב שבע שנים והיה [מונין] לבנו.

יב,ג  (דברי הימים ב כא) בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנה מלך בירושלים ובאחזיהו בנו מהו אומר (דברי הימים ב כב) בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלים ובמקום אחר הוא אומר (מלכים ב ח) בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו אמר ר' יוסי וכי האיך אפשר לבן שיהא גדול מאביו כ' שנים אלא כיון שהשיא אסא מלך יהודה את בתו של עמרי מלך ישראל ליהושפט בנו לאשה נגזרה על מלכות דוד שתכלה עם בית אחאב שנאמר (דברי הימים ב כב) ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו וגו' ונפלו שניהם בו ביום זה עם זה.

יב,ד  כיוצא בו (דברי הימים א ה) כולם נתיחסו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל אפשר לומר כן והלא עזיה קבר את ירבעם ועוד שלשה מלכים אחריו אלא כל אותן עשרים וחמש שנה שהיה עזיה המלך מצורע (דברי הימים ב כו) יותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ.

יב,ה  עד שלא נגנז אליהו היתה רוח הקדש מרובה בישראל שנאמר (מלכים ב ב) ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי ה' שלחני [עד] בית אל מהו אומר (שם) ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע וגו' מהו אומר (שם) ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' כי ה' שלחני הירדנה [וגו'] מהו אומר (שם) וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק <וחנו עמו> [ושניהם עמדו] על הירדן יכול מפני שהן מועטין ת"ל וחמשים איש [וגו'] יכול מפני שהן קטנים ת"ל ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך אדונינו לא אמרו אלא אדוניך מלמד שכלם חביריו של אליהו היו והיו שקולין כנגד אליהו ומנין שנסתלקה [מהן] רוח הקדש שנא' (שם) ויאמרו אליו הנה נא יש את עבדיך <חמשה> [חמשים] אנשים בני חיל וגו' אפשר [לבני אדם] אמש אומרים הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך ועכשיו אומרים ילכו [נא] ויבקשו את אדוניך אלא מלמד שנסתלקה [מהן] רוה"ק (שם) ויפצרו בו עד בוש ויאמר שלחו מה ת"ל עד בוש מלמד שהיה בוש מהם ד"א [עד בוש] מה ת"ל עד בוש כלומר שנתבייש מהם כדי שלא יאמרו [אינו] רוצה להקביל פני רבו כל זמן שהיה אלישע קיים לא היו גדודי ארם באין בגבול ישראל שנאמר (מלכים ב ו) ולא יספו גדודי ארם לבא בארץ ישראל משמת אלישע [מהו אומר (מלכים ב יג) וימת אלישע] ויקברוהו וגדודי [מואב יבואו] בארץ ישראל.

 

מסכת סוטה פרק יג

יג,א  משנבנה בית ראשון נגנז אוהל מועד ונגנז עמו [קרסיו] קרשיו ובריחיו ועמודיו ואדניו [ואעפ"כ] שלא היו משתמשין אלא בשלחן שעשה משה ומנורה שעשה משה לא היתה צריכה שמן המשחה שקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.

יג,ב  משנגנז [ארון] נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה פרחיה וארגז שהשיבו פלשתים דורון לאלהי ישראל כלם היו בבית [קדש הקדשים ומשנגנז ארון נגנז עמו דבריה ומי גנזו] יאשיה המלך [גנזו] מה ראה כיון שראה שכתוב בתורה (דברים כח) יולך ה' אותך ואת מלכך וגו' פקד ללוים וגנזוהו שנאמר (דברי הימים ב לה) ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל [הקדשים לה'] תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה מלך ישראל אין לכם משא בכתף אמר להם גנזו אותו שלא יעלה לבבל כשאר כל הכלים [שתחזירהו למקומן] שנאמר (שם) עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל מיד גנזו ר"א אומר ארון גלה לבבל שנאמר (שם) לא יותר דבר אמר ה' ואין [דבר] אלא דברות שבו רש"א הרי הוא אומר (דברי הימים ב לו) לתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' זהו ארון ר' יהודה בן לקיש אומר ארון במקומו נגנז שנאמר (מלכים א ה) ויאריכו הבדים ויראו וגו' ויהיו שם עד היום הזה.

יג,ג  משחרב בית המקדש [בטלה מלוכה מבית דוד ובטלו אורים ותומים ופסקו ערי מגרש] שנאמר (עזרא ב) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ותומים כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים או עד שיבא [אליהו].

יג,ד  [משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקדש מישראל ואעפ"כ היו משמיעין להם על בת קול מעשה שנכנסו חכמים לעלית בן גוריא ביריחו יצתה בת קול ואמרה להן יש כאן אדם ביניכם שראוי לרוה"ק אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן בשעת מיתתו היו אומרים אי עניו אי חסיד תלמידו של עזרא].

יג,ה  [שוב מעשה שנתכנסו חכמים ביבנה ויצאת בת קול ואמרה להן יש כאן אדם שראוי לרוה"ק אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו הא עניו הא חסיד תלמידו של עזרא שוב פעם אחת היו יושבין ביבנה ושמעו בת קול אומר יש כאן אדם שראוי לרוח הקדש אלא שאין הדור ראוי לכך ונתנו עיניהם בשמואל הקטן בשעת מיתתו מה היו אומרים אי עניו אי חסיד תלמידו של הלל הזקן אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לקטלא ושאר חברוהי לחרבא ושאר עמא לביזא ועקן רברבן יהויין לאחר דינא בלשון ארמי אמרן אף על ר' יהודה בן בבא התקינו שיהיו אומרין עליו הא עניו הא חסיד תלמידו של שמואל הקטן אלא שנטרפה שעה].

יג,ו  יוחנן כהן גדול שמע דבר מבית קדש הקדשים נצחין טליא דאזלי לאגחא קרבא באנטוכת וכתבו אותה [שעה] ואותו היום וכוונו ואותה שעה היתה שנצחו שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים בטילת עבידתא דיאמר סנאה [לתתאה] להיכלא ונהרג גסקלנוס ובטלו גזירותיו ובלשון ארמי שמע.

יג,ז  כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים [היתה] נר מערבי תדיר משמת הלכו ומצאוהו שכבה מכאן ואילך מוצאין אותה פעמים כבה פעמים [דולק] כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים היתה מערכה תדירה כשמסדרין אותה בשחרית היתה מתגברת והולכות כל היום כולו והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהן ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גזרי עצים עם תמיד של בין הערבים כדי לקיים מצות [עצים] שנאמר (ויקרא ו) ובער עליה הכהן משמת שמעון הצדיק תשש כחה של מערכה כשמסדרין אותה [משחרית] לא היו נמנעין מלהוסיף עליה עצים כל היום כולו כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים ברכה נכנסת בשתי [הלחם] ובלחם הפנים שתי הלחם מתחלקת בעצרת לכהנים ולחם הפנים ברגל לכל המשמרות [לאנשי משמר] יש מהן שאוכלין ושובעין ויש שאוכלין ומותירין ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כזית משמת שמעון הצדיק לא היתה ברכה נכנסת לא בשתי הלחם ולא בלחם הפנים הצנועין מושכין ידיהן והגרגרנין חולקין ביניהם ולא עלה ביד כל אחד ואחד אלא כפול.  מעשה בכהן אחד מצפורי שנטל חלקו וחלק חבירו ואעפ"כ לא עלה בידו אלא כפול והיו קורין אותו בן [חמסן] עד היום.

יג,ח  שנה שמת בה שמעון הצדיק [אמר להם בשנה זו אני] מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם כל ימות הכפורים היה זקן [אחד לובש] בגדים לבנים ומתכסה לבנים נכנס עמי [ויוצא] עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת משמת שמעון הצדיק פסקו מלברך בשם <ס"א> [נמנעו אחיו מלברך בשם].

יג,ט  מעוררין אלו הלוים [שאומר] על הדוכן (תהילים מד) עורה למה תישן ה' [וגו'] אמר להן ר' יוחנן בן זכאי וכי יש שינה לפניו והלא כבר נאמר (תהילים קכא) הנה לא ינום ולא יישן אלא כל זמן שישראל שרוין בצער ועובדי כוכבים [שרוין בשלוה כביכול] עורה למה תישן נוקפין אלו [שמכין את העגל] בין קרניו כדרך שעושין לעבודת כוכבים אמר להם יוחנן [כהן גדול] עד מתי אתם מאכילין [את המזבח טריפות].

יג,י  עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים בחולו של מועד אף הוא גזר על הודאי וביטל את הדמאי לפי ששלח [לכל עיירות ישראל מצאן שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד מעשר ראשון ומעשר שני מקצתן מפרישין ומקצתן אין מפרישין אמר להם יוחנן כהן גדול הואיל ותרומה גדולה עון מיתה ותרומת מעשר טבל עון מיתה יהא אדם קורא שם לתרומה תרומת מעשר ונותנן לכהן ומעשר שני מחללו על המעות והשאר מעשר ומעשר עני] המוציא מחבירו עליו הראיה.

 

מסכת סוטה פרק יד

יד,א  רבי יוחנן בן זכאי אומר משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה לפי [שאין עגלה ערופה באה אלא על הספק עכשיו רבו ההורגין בגלוי משרבו המנאפין פסקו מי מרים לפי שאין מי מרים באין אלא על הספק עכשיו כבר רבו הרואין בגלוי משרבו בעלי הנאות בא חרון אף לעולם ובטל כבוד תורה משרבו לוחשי לחישות בב"ד נתעותו המעשים ונתקלקלו הדינין ופסקה השכינה מישראל משרבו רואין לפנים בטל (דברים א) לא תכירו פנים במשפט ולא תגורו מפני איש ופרקו מהן עול שמים והמליכו עליהם עול בשר ודם משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השוחד והוטה המשפט והיו] לאחור ולא לפנים ועליהם נאמר כעל בני שמואל (שמואל א ח) לא הלכו בניו בדרכיו [וגו'] וכי לקחו שוחד ומשפט הטו ר' מאיר אומר חלקם שאלו בפיהם ר' יהודה אומר מלאי הטילו על בעלי בתים ר"ע אומר [מתנות] נטלו בזרוע ר' יוסי אומר [קופה של מעשרות לקחו] בזרוע אע"פ שלא קלל עלי את שמואל אלא על תנאי ראה האיך דבקה בו משרבו [מקבל אני] טובתך [ומחזיק אני] טובתך רבו איש הישר בעיניו יעשה [וטרחה כל מלכות כולה ואזלא ונוולה ומשרבו איש הישר בעיניו יעשה שפלים הוגבהו וגבוהים הושפלו וטרחה כל מלכות אזלא ונוולה משרבו צרי עין וטורפי טרף הן הן שופכי דמים רבו אומצי הלב וכל אחד ואחד קופץ ידו מחבירו ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וגו' משרבו מושכי הרוק נתמעטו התלמידים ובטל כבוד התורה משרבו הולכי אחר בצעם רבו (ישעיהו ה) האומרים לרע טוב ולטוב רע משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע נתמלא כל העולם כולו הוי הוי משרבו היהירים התחילו בנות ישראל לינשא ליהירים לפי שבדורינו אין רואין אלא לפנים משרבו נטויות גרון ומסקרות עינים רבו מי מרים אלא שפסקו משרבו זהיהי הלב רבו מחלוקת בישראל והן שופכי דמים משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן הרבו מחלוקת בישראל ונעשית התורה כשתי תורות משרבו מקבלי צדקה מן עובדי כוכבים כביכול שהתחילו] עובדי כוכבים להתמעט וישראל להתרומם <איפכא> ואין נוח בעולם לישראל.

 

מסכת סוטה פרק טו

טו,א  משחרב בית המקדש בטל שמיר ונופת צופים אמר ר' יהודה מה טיבו של שמיר זה [בריה היתה מששת ימי בראשית משנותנים אותו על גבי אבנים על גבי קורות מתפתחות לפניו כלוחי פנקס ולא עוד אלא כשנותנין אותו ע"ג ברזל הוא בוקע ויורד מלפניו ואין כל דבר יכול לעמוד בו כיצד עושין לו כורכין אותו במוכין של צמר ונותנים אותו לתוך מני של עופרת מלא סובין של שעורין ובו בנה שלמה את בית המקדש שנא' (מלכים א ו) ומקבות והגרזן כל כלי ברזל וגו' דברי ר' יהודה ר' נחמיה אומר מגוררת במגרה היה מבחוץ שנאמר (מלכים א ז) כל אלה אבנים יקרות כמדות גזית מגררות במגרה מבית ומחוץ מה ת"ל מבית ומחוץ בבית לא היו נשמעין אלא מתקנין אותו מבחוץ ומכניסין אותו לפנים] אמר ר' נראין דברי ר' יהודה באבני מקדש ודברי ר' נחמיה באבני ביתו.

טו,ב  אמר ר' שמעון בן גמליאל תדע שנתאררו [טללים שבראשונה] כשהיה טל יורד על גבי תבן ועל גבי [הקשין] מלבין שנאמר (שמות טז) והנה על פני המדבר דק מחוספס [ועכשיו] משחיר בראשונה כל עיר שהיו טללין מרובין מחברותיה פירותיה [היו] מרובין עכשיו ממועטין רשב"ג משום ר' יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד טל לברכה וניטל טעם [פירות] וראשון ראשון עומד ר' יוסי אומר אף ניטל שומן [פירות] ר' שמעון בן אלעזר אומר טהרה נטלה את הטעם ואת הריח מעשרות [נטלו את השמן ואת הדגן] משמת ר' אליעזר בטל כבוד [תורה] משמת ר' יהושע בטלו אנשי עצה ופסקה מחשבה מישראל משמת ר"ע בטלו [זרוע תורה] ופסקו מעיינות [חכמה] משמת ר"א בן עזריה בטלה עטרת [חכמים] שעטרת חכמים עשרם משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת ר' חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה מישראל משמת אבא יוסי בן [קטנות] איש קטנתא נתקטנה חסידות מישראל [למה] נקרא שמו איש קטנתא שהוא [קוטנה של חסידות] משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גובאי ורבו צרות משמת רבי נכפלו צרות רשב"ג אומר אין לך כל צרה שבאה על הצבור שאין ב"ד מבטלין שמחה כנגדה.

טו,ג  משבטלה [סנהדרין בטל שיר מבית המשתאות] וכי מה היתה סנהדרין מועלת להן לישראל אלא לענין שנאמר (ויקרא כ) ואם העלם יעלימו עם הארץ וגו' בראשונה כשהיה אדם חוטא [כשהיתה] סנהדרין קיימת נפרעין ממנו עכשיו ממנו ומקרוביו שנאמר (שם) ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו' משלו משל למה הדבר דומה לאחד שסרח בעיר ומסרוהו לרוצען ורצעו היה קשה מן [הרוצען מסרוהו לבעל זמורה וחבטו היה קשה מבעל זמורה מסרוהו לקטרין וחבשו היה קשה מקטרין מסרוהו לשלטון והטילו לקמין אף כן ישראל צרות האחרונות] משכחות את הראשונות.

טו,ד  בפולמוס של אספסיינוס גזרו על [עטרת] חתנים ואלו הן [עטרות] חתנים של מלח ושל גפרית אבל של ורד ושל הדס התירו בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות [אלו זהורית מזוהבות אבל יוצאה היא בכפה של מלח ושלא ילמד את בניו] יונית התירו להם לבית ר"ג ללמד בניהם יונית מפני שהן קרובין למלכות ושלא לסוד [את] ביתו בסיד בביצת הסיד [אם ערב בו תבן או חול] מותר ר"י אומר ערב בו חול ה"ז טרכסיד ואסור אם ערב בו תבן מותר פולמוס האחרון גזרו על חופת חתנים אלו הן חופת חתנים [ואלו של זהב] אבל עושה [הוא] אפיפירות ותולה בה כל מה שירצה ושלא תצא כלה באפיריון בתוך העיר ורבותינו התירו [שתצא באפריון בתוך העיר] אף על פלייטין גזר ר' יהודה בן בבא ולא הודו לו חכמים.

טו,ה  א"ר ישמעאל מיום שחרב בהמ"ק דין הוא שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין אלא שאין ב"ד גוזרין על הצבור [דברים שאין יכולין לעמוד בהן] הוא היה אומר הואיל ועוקרין את התורה מבינותינו [נגזר על העולם שיהא שמם שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים ושלא להקים שבוע הבן עד שיכלה זרעו של אברהם מאליו אמרו לו מוטב להן לצבור] שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין משחרב בית [האחרון] רבו פרושין בישראל שלא [היו אוכלין בשר ולא שותין] יין נטפל להם ר' יהושע אמר להם מפני מה [אין] אתם אוכלים בשר אמרו לו נאכל בשר שבכל יום היה [תמיד קרב לגבי מזבח ועכשיו בטל אמר להם לא נאכל ומפני מה אין אתם שותים יין אמרו לו יין נשתה שבכל יום היה מתנסך ע"ג המזבח ועכשיו בטל אמר להם לא נשתה אמר להם א"כ לחם לא נאכל שממנו היו מביאין שתי הלחם ולחם הפנים מים לא נשתה שמהן היו מנסכין מים בחג תאנים וענבים לא נאכל שמהן מביאין בכורים] בעצרת שתקו אמר להם בני להתאבל יותר מדאי אי אפשר [ושלא להתאבל כלל אי אפשר] אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט זכר לירושלים עושה אדם [עסקי סעודה] ומשייר דבר מועט [זכר לירושלים] עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירה דבר מועט זכר לירושלים שנאמר (תהילים קלז) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי וכל המתאבלים עליה בעוה"ז שמחים עמה לעוה"ב שנא' (ישעיהו סו) שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וגו'.

 

---

 

מסכת גיטין פרק א

א,א  המביא גט מסוריא כמביא מחוצה לארץ צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם מעבר הירדן כמביא מארץ ישראל ואין צריך [לומר] בפני נכתב ובפני נחתם.

א,ב  המביא גט ממדינת הים [ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אם יכול לקיים בחותמיו כשר ואם לאו פסול הוי אומר לא אמרו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם להחמיר אלא להקל עליו].

א,ג  המביא גט ממדה"י ולא נכתב [בפניו] ולא נחתם בפניו ה"ז מחזירו למקומו ועושה לו ב"ד ומקיימו בחותמיו ומביאו [ואומר] שליח ב"ד אני בא"י שליח עושה שליח רשב"ג אומר אין [השליח] עושה שליח בגיטין.

א,ד  בראשונה היו אומרים ממדינה למדינה חזרו לומר משכונה לשכונה רשב"ג אומר אף מהגמוניא להגמוניא.

א,ה  חומר במדה"י שאין בא"י ובא"י שאין במדינת הים שהמביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אם יש [עוררין עליו] יתקיים בחותמיו המביא גט מא"י אין יכול לומר בפנ"כ ובפנ"ח אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו.

א,ו  כיצד אמרו יתקיים בחותמיו עדים שאמרו כתב ידינו הוא זה [כשר] אבל אין אנו מכירין לא את האיש ולא את האשה כשר אין כתב ידינו זה אבל אחרים מעידין בהם שהוא כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר כשר.

א,ז  ר' מאיר אומר עכו ותחומיה כא"י לגיטין וחכ"א עכו ותחומיה כח"ל לגיטין מעשה באחד מכפר ססי שהביא לפני ר' ישמעאל [גט אשה] אמר לו אף אתה צריך [שתאמר] בפנ"כ ובפנ"ח [ולא נזקק] לעדים לאחר שיצא [אמר לפניו ר' אלעי רבי כפר ססי תחומה של א"י קרובה] לצפורי יותר מעכו אמר לו הואיל ויצא [מעשה] בהיתר יצא.

א,ח  [ר' יהודה אומר אע"פ ששני עדים כותים כשר] א"ר יהודה מעשה [והביאו לפני רבן] גמליאל בכפר [עותני] גט אשה והיו עדיו כותים והכשירו.

א,ט  כל שטרות העולים בערכאות [של עובדי כוכבים] אע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים ר"ע מכשיר בכולן וחכמים פוסלין בגיטי נשים ובשחרורי עבדים אמר ר"א בר' יוסי כך אמר [להם ר"ש בן גמליאל לזקנים] בצידן [לא נחלקו ר"ע וחכמים] על [שטרות] העולים בערכאות של עובדי כוכבים [שאף] ע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים [שהם] כשרים [על מה נחלקו על] שנעשו בהדיוט שר' עקיבה מכשיר [בכולן] וחכמים פוסלין [בגיטי נשים ובשחרורי] עבדים רשב"ג אומר אף [גיטי נשים ושחרורי עבדים] כשרים במקום שאין ישראל חותם.

א,י  אמר ר' אלעזר אמרנו לר' מאיר מפני מה [זכין לעבדים שלא בפניו] אמר לנו [אינו אלא] חוב הוא שאם היה עבד כהן [נמצא] פוסלו מן התרומה אמרנו לו [והלא אם רצה] שלא לזונו ושלא לפרנסו הרשות בידו אמר לנו [והלא] עבד כהן שברח [ואשתו של] כהן שמרדה [הרי אלו] אוכלין בתרומה אבל אשה אינה כן אלא [חבין לה מזונות ופוסלין אותה מן התרומה].

א,יא  האומר תן מנה לפלוני שאני חייב לו [תן מנה זו לפלוני פקדון שיש לו בידי] הולך מנה [זו] לפלוני פקדון שיש לו בידי [אם רצה לחזור לא יחזור וחייב באחריותו עד שיקבל את שלו הולך מנה זו לפלוני] תן מנה [זו] לפלוני <הולך מנה זו לפלוני> הולך שטר מתנה [זו] לפלוני תן שטר מתנה לפלוני אם רצה [לחזור יחזור] הלך ומצאו שמת יחזור לנותן אם מת מחזיר ליורשיו התקבל מנה זו לפלוני זכי במתנה זו לפלוני התקבל שטר מתנה זו לפלוני זכי בשטר מתנה זו לפלוני אם רצה לחזור לא יחזור הלך ומצאו שמת [יחזור לנותן לו] ואם לאחר מיתה יחזור [ליורשים שאין זכין למת אחר מיתה] שא מנה [זו] לפלוני טול מנה [זו] לפלוני יהא מנה [זו] לפלוני בידך [ומת אם רצו יורשים לכופו אין יכולין] ואין צריך לומר באומר [זכי] לו ובאומר התקבל לו.

 

מסכת גיטין פרק ב

ב,א  המביא גט ממדה"י ונתנו לה ולא אמר לה בפנ"כ ובפנ"ח הרי זה מקבלו הימנה אפילו לאחר שלש שנים ויחזור ויתננו לה ויאמר [לה] בפנ"כ ובפנ"ח.

ב,ב  נאמנת אשה שתאמר זהו גט שנתת לי נקרע כשר נתקרע פסול נקרע בו קרע של ב"ד פסול ר"ש בן אלעזר אומר מדבק את הקרעים ונותן לה ואומר לה בפנ"כ ובפנ"ח.

ב,ג  אחד אומר בפנ"כ ואחד אומר בפנ"ח פסול שנים אומרים בפנ"כ ואחד אומר בפנ"ח ר' יהודה מכשיר בזה.

ב,ד  ר"ש אומר אפילו כתבו היום וחתמו למחר כשר כתבו בעיר זו לא יחתמנו בעיר אחרת ואם חתמו כשר כתבו בארץ וחתמו בח"ל צריך שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח כתבו בחו"ל וחתמו בארץ [ישראל] אין צריך שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח.

ב,ה  כתבו בקליפי אגוזים [ובקליפי] רמונים בדם הקרוש [בחלב] הקרוש על עלי זית על עלי דלעת על עלי חרוב על [כל] דבר שהוא של קיימא כשר על עלי חזרין על עלי כרשין על עלי בצלים על עלי ירקות על כל דבר שאינו של קיימא פסול [זה הכלל כתב דבר שהוא של קיימא על גבי דבר שאינו של קיימא] או [דבר] שאינו של קיימא על [גבי] דבר [שהוא] של קיימא פסול עד שיכתוב בדבר שהוא של קיימא [על] דבר שהוא של קיימא.

ב,ו  המקרע על העור כתבנית כתב פסול הרושם על העור כתבנית כתב כשר רבי יוסי הגלילי אומר מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים יצא דבר שיש בו רוח חיים ר' יהודה בן בתירה אומר מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יצא דבר המחובר [בקרקע] כתב על קרן הצבי וחתכו וחתמו ונתנו לה פסול שנא' (דברים כד) וכתב ונתן מה נתינה בתלוש אף כתיבה בתלוש כתב על קרן [הפרה] ונתן לה [את] הפרה על היד של עבד ונתן לה את העבד זכתה בהן.

ב,ז  אמר לה [ה"ז גיטיך והשאר כתובתיך נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה] הרי זה גיטיך ע"מ [שתחזירי] לי את הנייר ה"ז מגורשת ע"מ שהנייר שלי או שנתנו לה הנייר עצמו או שכתבו על ידה אינה מגורשת.

ב,ח  הכל כשרין לקבל [לה] גיטה חוץ מחרש שוטה וקטן הכל נאמנים להביא לה גיטה אפילו בנה אפילו בתה [ואף] חמש נשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה ר"ש בן אלעזר אומר [משם] ר"ע אשה עצמה [מביאה גיטה] מק"ו ומה צרתה שאין נאמנת לומר מת בעלה נאמנת להביא גיטה היא שנאמנת לומר מת בעלה אינו דין [שתהא נאמנת] להביא גיטה דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה [צרתה צריכה שתאמר] בפנ"כ ובפנ"ח אף היא [עצמה שהביאה] צריכה שתאמר בפנ"כ ובפנ"ח.

ב,ט  גט שכתבו שלא לשמה פסול שנאמר (דברים כד) וכתב לה לשמה שחרור עבד שכתבו שלא לשמו פסול שנאמר (ויקרא יט) או חופשה לא נתן לה ולהלן הוא אומר וכתב לה מה לה האמור להלן לשמה אף לה האמור כאן לשמה.

ב,י  מגילת סוטה שכתבה שלא לשמה פסולה שנאמר (במדבר ה) ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת שיהיו כל מעשיה לשמה כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אע"פ שכתבוהו וחתמוהו [ונתנוהו] לה פסול עד שיאמר לסופר [כתבו] ולעדים חתומו ולא עוד אלא אפילו כתב בכתב [ידו] לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוהו [וחתמוהו] ונתנו לה פסול עד שישמעו [את] קולו שיאמר [הוא] לסופר כתוב ולעדים חתומו.

ב,יא  לוה ממנו אלף דינר בשטר ופרע לו ומבקש ללות ממנו שניה ה"ז לא יחזיר לו שטר הראשון מפני שמריע [כח הלקוחות משכן לו בית משכן לו שדה ופרע לו ומבקש ללות ממנו שניה ה"ז לא יחזיר לו שטר הראשון מפני שמריע] כח הבאין אחריו א"ר יהודה מעשה בבן קדירה שהיה כותב טפוסי גיטין בערב ובא מעשה לפני חכמים ופסלו את כולן ר' אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנאמר (דברים כד) וכתב לה לשמה.

ב,יב  גט שאבד ממנו ומצאו לאחר זמן אע"פ שמכיר את [סימניו] פסול שאין סימן לגיטין איזהו [אחר] זמן כדי שילך אחר לאותו מקום אבל נתנו בשידה ובתיבה ובמגדל ונעל בפניו אבד אע"פ שמצאו לאחר זמן [כשר].

ב,יג  ועוד שלשה הוסיפו [גררתו חיה או ששטפו נהר או] שנפל עליו מפולת נותנין [עליה] חומרי חיים וחומרי מתים בת כהן לישראל ובת ישראל לכהן [אין אוכלין] בתרומה עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה הרי אלו אוכלין בתרומה לא יצא הרוצח חוץ לגבול עיר מקלטו בחזקת שכהן גדול קיים.

ב,יד  הולך גט לאשתי ע"מ שתתן לאבא ולאחי מאתים [זוזין] יכול לעשות שליח על מנת שתתן לך מאתים זוז אין יכול לעשות שליח שלא האמין לכל אדם אלא לו אמר לו הולך גט זה לאשתי יכול לעשות שליח את הולך גט זה לאשתי אין יכול לעשות שליח שלא האמין לכל אדם אלא לו.

 

מסכת גיטין פרק ג

ג,א  המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני ומת צריך ליטול רשות מן היורשין אלו הן היורשין רבי אומר כל שירשו ר' אליעזר בן יעקב אומר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בפני ב"ד ומתו מפריש עליהן ברשות אותו שבט המלוה מעות את העני ומת מפריש עליהם ברשות כל עניים ר' אחא אומר ברשות [עניי ישראל].

ג,ב  המלוה מעות את העני והעשיר אין מפרישין שאין מפרישין על האבוד זכה עני במה שבידו המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני [מפריש] עליהן כשער הזול [ואין שמיטה משמטתו אם רצה לחזור לא יחזור אם נתיאשו מהן אין מפרישין עליהן] שאין מפרישין על האבוד.

ג,ג  האומר הילך מנה ותן לפלוני בן לוי מחלקו אם רצה לחזור לא יחזור [קח מנה זו] מדמי מעשר שיש לך בידי והילך דמיו [הרי זה אינו חושש] לתרומת מעשר כור מעשר יש לך בידי והלך ונתנו לאחר אין לו עליו אלא תרעומת.

ג,ד  [הניח] פירות להיות מפריש עליהן [תרומה] ומעשרות מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימים ואינו חושש שמא הרקיבה [תבואה] ושמא החמיץ [יין] ושמא החלידו [מעות] הלך ומצאן שירקיבו ושהחמיץ ושהחלידו ה"ז חושש לתבואה כדי שתרקב וליין כדי שיחמיץ ולמעות כדי [שיחליד] אבדו ה"ז חושש מעת לעת דברי ר' אליעזר ר' יהודה אומר בשלשה פרקים בודקין את היין.

ג,ה  קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח [אמר] לה גט ששלחתי לך אי אפשי [שתתגרשי] בו [ה"ז] בטל בראשונה היה עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו [אם] בטלו מבוטל [מבטלו] דברי רבי רשב"ג אומר אין יכול לבטלו [ולהוסיף על תנאו].

ג,ו  אמר לשנים תנו גט לאשתי יכול [לחזור בו ולבטלו] זה שלא בפני זה [דברי רבי] רשב"ג אינו יכול [לבטלו] אלא זה בפני זה [אם אמר לזה בפ"ע ולזה בפ"ע יכול לבטלו אפילו זה שלא בפני זה].

ג,ז  עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד ורבו נותן דמיו לשם בן חורין לא ישתעבד ואין רבו נותן דמיו ר' שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד ורבו נותן דמיו כשם שמצווין ישראל לפדות בני חורין כך מצווים לפדות [עבדיהן].

ג,ח  איזהו נדר שצריך חקירת חכם אמר קונם אם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי שהכתה את בני [נודע] שלא הכתו [ונודע שלא] גנבה ר' אליעזר אומר אף בזה לא יחזיר מפני תיקון העולם בד"א בזמן שנדר ואח"כ גרש אבל גרש ואח"כ נדר מותר נדר לגרש ונמלך מותר נדר בנזיר [בקרבן] ובשבועה מותר.

ג,ט  מפני מה אמרו המוציא [את] אשתו משום שם רע לא יחזיר שהמוציא [את] אשתו משום שם רע ונשאת לאחר וילדה ואח"כ נמצאו דברים בדאים אמר אילו הייתי יודע שהדברים בדאין אפילו נתנו לי מאה מנה לא הייתי מגרשה נמצא גט [פסול] והולד ממזר ומפני מה אמרו המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר שהמוציא [את] אשתו משום נדר ונשאת לאחר וילדה ואח"כ נמצא נדר בטל [אמר] אילו הייתי יודע שהנדר בטל אפי' נתנו לי מאה מנה לא הייתי מגרשה נמצא גט פסול והולד ממזר.

ג,י  ר' אלעזר בר' יוסי אומר מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות אומרין לה הוי יודעת שהמוציא את אשתו משום שם רע אין יכולה היא שתחזור מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בנדרים אומרים לה הוי יודעת שהמוציא את אשתו משום נדר אין יכולה היא שתחזור.

ג,יא  המוציא את אשתו משום איילונית ונשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה מן הראשון משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים לה שתיקותיך [יפה] מדבוריך ר' אליעזר בר' יוסי אומר משום איילונית נותנים לה כתובתה בחזקת שהיא כשרה.

ג,יב  אין מבליעין דנרי זהב במלחמה מפני סכנות נפשות רשב"ג אומר אין מבריחין את השבויין מפני [תקון שבויים] בראשונה היו אומרים המטמא [והמדמע] חזרו לומר אף [המנסך] בשוגג פטור במזיד חייב [מפני תקון העולם].

ג,יג  כהנים שפגלו במקדש שוגגין פטורין מזידין חייבין מפני תקון העולם שליח ב"ד שהכה ברשות ב"ד והזיק בשוגג פטור במזיד חייב מפני תקון העולם רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק בשוגג פטור במזיד חייב מפני תקון העולם המחתך את העובר במעי אשה ברשות ב"ד והזיק בשוגג פטור במזיד חייב מפני תקון העולם.

ג,יד  ארץ יהודה אין בה משום סקריקין מפני ישוב המדינה בד"א בהרוגין שנהרגו לפני [מלחמה ובשעת מלחמה] אבל הרוגין שנהרגו מן המלחמה ואילך יש בו משום סקריקין גליל לעולם יש בה משום סקריקין.

ג,טו  הלוקח מן הסקריקין וחזר ולקח מבעה"ב מקחו קיים מבעה"ב וחזר ולקח מסקריקין מקחו בטל ואם עשה לו בעה"ב אחריות מקחו קיים זו משנה ראשונה ב"ד שאחריהן אמרו הלוקח מן הסקריקין נותן לבעלים רביע [רביע בקרקעות רביע במעות] ויד בעלים על העליונה אם יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם רבי הושיב בית דינו [שם] שאם שהתה בפני סקריקין שנים עשר חדש כל הקודם [ליקח] נותן לבעלים רביע רביע [בקרקעות] רביע במעות יד בעלים על העליונה אם יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם.

ג,טז  האריסין והחבורות והאפטרופסין אין בהם משום סקריקין [היורד לשם חוב לשם] אנפרות אין בהם משום סקריקין [אנפרות] עצמה ממתנת לבעלים [כל] שנים עשר חדש.

ג,יז  ר' שמעון בן אלעזר אומר [הלוקח] מן האשה [בכתובתה] וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אם עשתה לו אשה אחריות בכתובתה מקחה קיים הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אבל לא בקרקעות רשב"ג אומר לא אמרו פעוטות אלא בהווה עני שנוטל בידו ומשליך אחת אחת מה שתחתיו גזל גמור.

ג,יח  עיר שיש בה ישראל ועובדי כוכבים הפרנסין גובין מישראל ומעובדי כוכבים מפני דרכי שלום ומפרנסין עניי עובדי כוכבים [ועניי] ישראל מפני דרכי שלום [מספידין] וקוברין מתי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום [מנחמין] אבילי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום.

 

מסכת גיטין פרק ד

ד,א  האשה שאמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הוליך לה התקבל לה וזכי לה אם רצה לחזור לא יחזור הבא לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי הילך הולך לה ותן לה התקבל לה וזכי לה אם רצה לחזור יחזור דברי רבי רשב"ג אומר הולך לה ותן לה אם רצה לחזור יחזור התקבל לה וזכי לה אם רצה לחזור לא יחזור רבי אומר בכולם לא יחזור עד שיאמר אי [אפשר] שתקבל אלא הולך ותן לה.

ד,ב  הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי התקבל לי [גיטי] ואשתך אמרה הבא לי גיטי הולך לה ותן לה התקבל לה וזכי לה אם רצה לחזור יחזור שא לי גיטי טול לי גיטי יהא גיטי לי בידך האומרת תתקבל לי הולך גט אשתך גט בתך גט אחותך והלך ונתנו לה [כשר אמרו לו נכתוב גט לאשתך הולך גט אשתך גט בתך גט אחותך והלך ונתנו לה] פסול אפילו הן הראשונים הן האחרונים אין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים אפילו שני אחים ואחד מצטרף עמהן.

ד,ג  קטנה שיודעת לשמור את גיטה ה"ז מתגרשת אבל אין עושה שליח עד שתביא שתי שערות איזו היא קטנה שיודעת לשמור את גיטה כל [שנותנין לה גיטה או דבר אחר ומחזירתו] לאחר שעה.

ד,ד  האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבל לה במקום אחר פסול ור"א מכשיר הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר בכולם אין מגורשת עד שיאמר אי אפשי שתקבלנו לה אלא במקום פלוני האומר תרכו את אשתי כותבין ונותנין לה ה"ז גיטך ואמרה תנוהו לפלוני אין מגורשת שיקבלנו לי ה"ז מגורשת.

ד,ה  [אמר] לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי [כותבין ונותנין לה] ואם אינם יודעים ילמדו מכירין את האיש ואין מכירין את האשה כותבין ונותנין מכירין את האשה ואין מכירין את האיש כותבין ואין נותנין אמר [כתובו] ולא אמר תנו אע"פ שמכירין את שניהם כותבין ואין נותנין היה צורח וצווח מראש ההר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו.

ד,ו  בריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל כותבין ונותנין לה כל זמן שיש בו נשמה רשב"ג אומר אם מעצמו נפל הרי זה גט אם לאחר זמן נפל כותבין ואין נותנין שאני אומר שמא הרוח דחפתו.

ד,ז  אמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין לי שתי שנים וחזר ואמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתתן לי מאתים זוז לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים אלא הרשות בידה רצתה תמתין רצתה תתן אמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין לי שתי שנים וחזר ואמר לשנים תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין לי שלש שנים בטלו דבריו האחרונים את הראשונים ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין לתת לה גיטה.

ד,ח  ה"ז גיטך ע"מ [שלא תבעל] לפלוני ה"ז גט ואינו חושש שמא תלך ותבעל ע"מ שתבעל ותנשא לאבא ולאחי ה"ז לא תנשא ולא תצא ע"מ שתבעלי לפלוני אם נבעלה ה"ז גט ואם לאו אינו גט.

ד,ט  ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר ואם היתה זרה ע"מ שתאכלי תרומה ואם היתה נזירה ע"מ שתשתי יין אם אכלה ושתתה ה"ז גט ואם לאו אינו גט.

ד,י  האומר לאשתו הולך גיטך שעה אחת לפני מיתתי וכן האומר לשפחתו הולך גט שחרורך שעה אחת לפני מיתתי הרי אלו לא יאכלו בתרומה שמא ימות לאחר שעה.

ד,יא  [אמר לעשרה תנו גט לאשתי אחד מוליך ע"י כולן כולכם הוליכו אחד נותן במעמד כולם] לפיכך אם מת אחד מהן הרי הגט פסול.

 

מסכת גיטין פרק ה

ה,א  היה צלוב ומגוייד ורמז לכתוב גט לאשתו כותבין ונותנין לה כל זמן שיש בו נשמה היה חולה ומשותק אמרו נכתוב גט לאשתך הרכין בראשו בודקין אותו שלש פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן דבריו קיימין וכשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למקחות ולמתנות ולירושות ולעדות.

ה,ב  [זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה אם מתי מחולי זה ה"ז גיטך מהיום דבריו קיימין] זה גיטך מהיום אם מתי מחולי [נפל עליו בית ונשכו נחש אינו גט שלא מת מאותו חולי] אם לא [עמדתי] מחולי זה נפל עליו בית ונשכו נחש ה"ז גט [שלא עמד מאותו חולי].

ה,ג  [האומר לאשתו] ה"ז גיטך מהיום ולאחר מיתה רבי אומר גט וחכ"א אינו גט [אם מת חולצת ולא מתיבמת] וכן האומר לשפחתו הילך גט שחרורך מהיום ולאחר מיתה רבי אומר גט וחכ"א שחרור עבדים כגיטי נשים האומר עשו [פלוני עבדי] בן חורין מהיום ולאחר מיתה לא אמר כלום וכופין את היורשין לקיים דברי המת.

ה,ד  זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ימים שבינתים זכאי במציאתה במעשה ידיה ובהפרת נדריה דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר [ספק] ר' יוסי אומר [בעילתו תלויה] וחכ"א מגורשת [לכל דבר] ובלבד שימות לא תתיחד [עמו] אפילו בנה הקטן לפי שאינה בושה לשמש כנגדו ראוה שנתיחדה עמו באפילה או [שישבה] עמו במרגלות המטה אפילו הוא ער והיא ישנה הוא ישן והיא ערה אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר [ואין חוששין משום ביאה] ואין חוששין משום קדושין ראו שנים שנתיחדה עמו צריכה הימנו גט שני אחד אינה צריכה הימנו גט שני אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ובא ושאל ר' אליעזר בן תדאי לחכמים ואמרו אחד הן ואין צריכה [ממנו] גט שני.

ה,ה  ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת אם נתנה אין זקוקה ליבם ואם לאו זקוקה רשבג"א תתן לאביו ולאחיו או לאחד מן היורשים ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתקרע [גט או אבד ה"ז גט שהאומר ע"מ כאומר מעכשיו ולא תנשא עד שעה שתתן לכשתתני לי מאתים זוז ונתקרע גט או אבד אם נתנה ה"ז גט אם לאו אינו גט] ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים [זוז] וחזר ואמר [לה] ה"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו מידה ויחזור ויתננו לה.

ה,ו  ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא וע"מ שתניקי את בני שמשתו שעה אחת והניקתו שעה אחת ה"ז גט ע"מ שתניקי את בני עשרים וארבעה חדש דברי ר"מ ר' יהודה אומר שמונה עשר חדש רשב"ג אומר מונין לתינוק משעת לידתו ע"מ שתשמשי את אבא וע"מ שתניקי את בני [ה"ז מגורשת מיד עד שיאמר לא תשמשי ולא תניקי] דברי ר"מ וחכ"א אם נתקיים התנאי [מגורשת ואם לאו אינה מגורשת] רשב"ג אומר אין תנאי בכתובין שאינו כפול.

ה,ז  ע"מ שתשמשי את אבא וע"מ שתניקי את בני ומת [הואיל ולא נתקיים התנאי] אינו גט דר"מ וחכ"א יכולה היא שתאמר לו [הבא] אביך ואשמשני [הבא] בנך ואניקנו ע"מ שתשמשי את אבא ואמר האב אי אפשי שתשמשנו הואיל ולא נתקיים התנאי אינו גט רשב"ג אומר אם בהקפדה אמר אינו גט אם ברצון אמר ה"ז גט.

ה,ח  ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וע"מ שתניקי את בני שתי שנים ונתקרע [גט] או אבד אפילו בתוך שתי שנים ה"ז גט שהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי לכשתשמשי את אבא שתי שנים לכשתניקי את בני שתי שנים ונתקרע הגט או שאבד בתוך שתי שנים אינו גט לאחר שתי שנים ה"ז גט ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וע"מ שתניקי את בני שתי שנים ומת יתקיים התנאי אפילו לאחר מיתה.

ה,ט  [כפר עותני בגליל אנטיפטרס] ביהודה בינתים מטילין אותו לחומרא מגורשת ואינו מגורשת שאני הולך מיהודה לגליל והגיע [לאנטיפטרס] וחזר בטל התנאי שאני הולך מגליל והגיע לכפר [עותני] וחזר בטל התנאי שאני הולך למדה"י והגיע לעכו וחזר בטל התנאי שאני מפרש [בים] הגדול והגיע למקום שהספינות מפרשות וחזר בטל התנאי.

ה,י  ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מכנגד פניך שלשים יום היה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה ה"ז גט ולא תנשא עד שיעבור מכנגד פניה ל' יום.

ה,יא  ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש לא תנשא ורבותינו התירו לה לינשא ואם נתקרע גט או אבד בתוך י"ב חדש אינו גט לאחר י"ב חדש ה"ז גט ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה הרי הן מחולין לך לא אמר כלום כיצד יעשה יטלם ממנה ויחזור ויתנם לה ויאמר הרי הן מחולין לך.

ה,יב  ה"ז גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם ע"מ שלא תשתי יין לעולם אינו גט שמא תלך ושמא תשתה ע"מ שלא תלכי לבית אביך מכאן ועד שלשים יום ע"מ שלא תשתי יין מכאן ועד שלשים יום ה"ז גט ואינו חושש שמא תלך ושמא תשתה.

ה,יג  ה"ז גיטך ע"מ שלא תעלי באילן זה וע"מ שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן נסתר הכותל ה"ז גט ע"מ שתעלי באילן זה ושתעלי בכותל זה ונקצץ האילן ונפל הכותל אינו גט ע"מ שלא תפריחי באויר וע"מ שלא תעברי את הים הגדול ברגליך ה"ז גט ע"מ שתפריחי באויר וע"מ שתעברי את הים הגדול ברגליך ה"ז אינו גט ר"י בן תימא אומר כזה גט כלל א"ר יהודה בן תימא כל תנאי שאי אפשר לה לעשות והתנה עמה לא נתכוין זה אלא להפליגה בין שאמר בפה ובין שאמר בשטר כללו של דבר כל תנאי המתקיים בפה נתקיים בשטר כל תנאי שאין מתקיים בפה אין מתקיים בשטר.

 

מסכת גיטין פרק ו

ו,א  ר"א אומר אפי' קרוב לה מיל ובא כלב ונטלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת היה הוא מבפנים והיא מבחוץ [וזרקו] לה כיון שיצאה מאסקופה ולחוץ ה"ז מגורשת היה הוא מבחוץ והיא מבפנים וזרקו לה כיון שנכנס מאסקופה ולפנים ה"ז מגורשת.

ו,ב  אמר לה כנסי שט"ח זה או שמצאתו [מאחריו] והרי הוא גיטה ואח"כ אמר לה הא גיטך רבי אומר גט ר"ש בן אלעזר אומר אינו גט עד שיאמר לה בשעת מתנה הא גיטך נתנו בידה והיא ישנה ננערה [קוראה והרי הוא גיטה] ואח"כ אמר [לה] הא גיטך רבי אומר גט ר"ש בן אלעזר אומר אינו גט עד שיאמר בשעת מתנה הא גיטך.

ו,ג  היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף ה"ז מגורשת.

ו,ד  הרי זה גיטך ונטלתו מידו והטילתו לים או לנהר חזר ואמר לה שטר פסול נייר חלק הוא לא כל הימנו לאוסרה.

ו,ה  ב"ה אומרים אין אדם פוטר את אשתו בגט ישן שלא יהא גיטה גדול מבנה.

ו,ו  כתב לשם הפרכין לשם הורכינוס או שהיה שם שני מלכים עומדים וכתב לשם אחד מהם כשר לשם אבי אביו כשר לשם אבי משפחה פסול אם היו נקראין על שמו כשר גר ששינה שמו כשם העובד כוכבים כשר וכן אתה אומר בגיורת גיטין הבאין ממדה"י אע"פ ששמותיהן כשמות הכותים כשרין מפני שישראל שבמדה"י שמותיהן כשמות הכותים.

ו,ז  [יש] לו שתי נשים אחת [ביהודה] ואחת [בגליל] ולו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל גירש אשתו שביהודה [בשמו] שבגליל ואשתו שבגליל [בשמו] שביהודה פסול [אם] אמר אני פלוני [מיהודה] עם השם שיש לי בגליל [ונשוי אני אשה מגליל] או שהיה במקום אחר [וכתב למקום לשם] אחד מהם כשר ר"ש אומר אפילו כתב [עמו שמו ביהודה בגליל ושמו שביהודה] כשר.

ו,ח  כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו צרות אלו ונישאו ונמצאו אלו איילונית תצא ושלש עשרה [דבר] בה דברי ר"מ שאמר משום ר"ע וחכ"א אין ממזרים ביבמה הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו איילונית תצא [היא] מזה ומזה ושלשה עשר [דבר] בה דברי ר"מ שאמר [משם] ר"ע וחכ"א אין ממזרים ביבמה.

ו,ט  הנותן גט לאשתו ולא סיהדו בש"א פסלה מן הכהונה הוליך אשתו אצל לבלר ונטל גיטה ונתנו לה ולא אמר לה הא גיטך ר' יוסי אומר אם עסוקין באותו ענין מגורשת ואם לאו אין מגורשת אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי שאין צריכה הימנו גט שני על מה נחלקו על [שבעל].

ו,י  גט פשוט שכתוב בו ע"א מקושר שכתוב בו שני עדים עדיו מתוכו תצא [היא] ושלש עשרה דבר בה דברי ר"מ שאמר משום ר"ע וחכ"א אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם.

ו,יא  איזהו גט קרח כל שיש בו שבעה קשרים וששה עדים ששה קשרים וחמשה עדים חמשה קשרים וארבעה עדים ארבעה קשרים ושלשה עדים שלשה קשרים ושני עדים פחות מכאן אין משלימין עליו אלא קרובין הראוין להעיד במקום אחר.

 

מסכת גיטין פרק ז

ז,א  המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני רבי אליעזר מתירה [לינשא] לכל אדם חוץ מאותו האיש ומודה ר' אליעזר שאם נשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לינשא זה [שנאסרה עליו] לאחר [מיתתו] של ר' אליעזר נכנסו ארבעה [זקנים] להשיב על דבריו [ר' טרפון ור' יוסי הגלילי] וראב"ע ור"ע.

ז,ב  [אמר] ר' טרפון [הלכה] ונשאת לאחיו ומת בלא [ולד] היאך זו מתיבמת לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה [וכל המתנה על מה שכתוב בתורה] תנאו בטל הא למדנו דאין זה כריתות [אמר] ר' יוסי הגלילי היכן מצינו [ערוה בתורה שמותרת לאחד ואסורה לאחר אלא המותרת מותרת לכל אדם והאסורה אסורה לכל אדם] הא למדנו שאין זו כריתות.

ז,ג  [ר' אלעזר בן עזריה אומר כריתות דבר הכורת בינו לבינה הא למדנו שאין זו כריתות] א"ר יוסי רואה אני את דברי ראב"ע [נענה ר"ש בן אלעזר ואמר הרי שנשאת לאחר וגרשה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם היאך זה מתיר מה שאסר הראשון הא למדת שאין זו כריתות ר"ע אומר היה זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצאת אלמנה לו וגרושה לכל אחין הכהנים הא למדנו שאין זו כריתות].

ז,ד  [ד"א את מי החמירה תורה כלל גרושה או כלל אלמנה חמורה גרושה מאלמנה מה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה גרושה חמורה אינו דין שתאסר מן המותר לה הא למדנו שאין זו כריתות].

ז,ה  [ד"א הלכה ונשאת לאחר והיו לו בנים הימנה ומת כשהיא חוזרת לזה שנאסרה עליו לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים הא למדנו שאין זו כריתות] ר"ש בן אלעזר אומר הלכה ונשאת לאחר וגרשה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם היאך זה מתיר מה שאסר הראשון הא למדנו שאין זו כריתות.

ז,ו  [גט שאין בו זמן] אבא שאול אומר אפילו כתוב בו אני היום גרשתיך כשר כתבו ביום שקרע פלוני שטרותיו כשר גט שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים [כשר משם] ר' אליעזר אמרו מביא [עדיו] לב"ד וא"צ להביא את הגט וגובה מנכסים משועבדים.

ז,ז  גט שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר אם החזירו מלמטה אפילו [בגופו] כשר גט שחתמו עליו עדיו אחר שאלת שלום פסול שלא חתמו אלא על שאלת שלום החזיר בו דבר אחד או שני דברים מענינו של גט כשר.

ז,ח  כתבו בדף זה וחתמו עדיו בדף שני פסול החזיר בו דבר אחד או שני דברים מענינו של גט כשר.

ז,ט  הרחיק את העדים מן הכתב מלא שתי שיטין פסול פחות מכן כשר כמה ירחיק את העדים מן הכתב ויהא כשר כדי שיהו נקרין עמו דברי ר' ר"ש אומר מלא שיטה אחת ר' דוסתאי בר' ינאי אומר מלא חתימת ב' עדים.

ז,י  גט שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובין או פסולין תתקיים עדות בשאר עדים גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות פסול נקרע כשר נתקרע פסול נקרע בו קרע של ב"ד פסול נימוק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר נמחק או שנטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול לקרות כשר אם לאו פסול.

ז,יא  אני עד חתמתי עד אם היה כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר ואם לאו פסול רשב"ג אומר תקנה גדולה התקינו שיהו העדים משימין את שמן בגיטין.

 

---

 

מסכת קידושין פרק א

א,א  האשה נקנית בשלש דרכים וקונה א"ע בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר בביאה.  בכסף כיצד נתן לה כסף או שוה כסף אמר לה הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאינתו ה"ז מקודשת אבל נתנה היא לו כסף או שוה כסף ואמרה לו הריני מאורסת לך הריני מקודשת לך הריני לך לאינתו אינה מקודשת ובשטר כיצד צ"ל בשטר שיש בו ש"פ והלא היא מקודשת בדבר שיש בו ש"פ אלא אפילו כתב על חרס ונתן לה על נייר ונתן לה ה"ז מקודשת ובביאה כל ביאה שהיא לשם קדושין מקודשת שאינה לשם קדושין אינה מקודשת.

א,ב  לא ישא אדם אשה עד שתגדל בת אחותו או עד שימצא את ההגון לו שנא' (ויקרא יט) ומלאה הארץ זמה זמה היא ר"א אומר זה פנוי [הבא] על הפנויה שלא לשם אישות ר"א אומר מנין שענוש לפני [מקום כבא] על אשה ואמה נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה שנאמר (ויקרא כ) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא וגו' ר"א בן יעקב אומר מתוך שבא על נשים הרבה ואין ידוע על [איזו מהן בא והיא שקבלה מאנשים] הרבה ואין ידוע מאיזו מהן קבלה [נמצא זה נושא את בתו וזה נושא את אחותו] נמצא כל העולם מתמלא ממזרין לכך נאמר ומלאה הארץ זמה ר"י בן בתירא אומר הרי הוא אומר (ויקרא כ) ולא תזנה הארץ מזנין הן הפירות זה מזה [הוא] לא כהן ולא לוי ולא ישראל הכריעו חכמים לסייע דברי ר"י בן בתירא שנאמר (ירמיהו ג) שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שוגלת וגו' וימנעו רביבים וגו'.

א,ג  איזהו גרעון כסף רצה לפדות א"ע בתוך השנים האלו מחשב את המעות ואת השנים ונותן לרבו מפני שיד העבד על העליונה איזו היא חזקת קרקעות נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה איזו היא חזקת עבדים נעל לו סנדלו [והתיר] לו סנדלו [והוליך אחריו כלים למרחץ ה"ז חזקה הגביהו ר"ש אומר] אין [לך] חזקה גדולה מזו.

א,ד  וקונה א"ע בראשי אברים וקונה א"ע בכסף ע"י אחרים ובשטר על ידי עצמו מפני שהוא כנותן משמאלו לימינו דברי ר"מ וחכ"א בכסף ע"י עצמו בשטר ע"י אחרים ובלבד שיהא [כסף] של אחרים ואומר לו ע"מ שאין לך רשות אלא לפדות בו רשב"א [אמר] משום ר"מ אף בשטר ע"י אחרים אבל לא ע"י עצמו.

א,ה  ספינה נקנית במשיכה ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר איזו היא משיכה בין שמשך בין שהנהיג בין שקרא לה ובאת אחריו ה"ז משיכה איזו היא מסירה כל שמסר לו פרומביא ומוסרה ה"ז מסירה אימתי אמרו מטלטלין נקנין במשיכה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם ברשות הלוקח כיון שקבל עליו קנה ברשות המוכר עד שיגביה או עד שיוציא מרשות הבעלים ברשות זה המופקדים אצלו עד שיקבל עליו או עד שישכיר לו את [מקומו].

א,ו  החליף עמו קרקעות בקרקעות מטלטלין במטלטלין קרקעות במטלטלין מטלטלין בקרקעות כיון שזכה [בו] נתחייב זה בחליפיו.

א,ז  רשות [גבוה] בכסף כיצד גזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין קנה הקדש בכ"מ שהוא [אבל בהדיוט] לא קנה עד שעה שימשוך אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כיצד שור זה [הקדש] ובית זה הקדש אפילו מכאן ועד סוף העולם קנה [הקדש בכ"מ שהוא אבל בהדיוט] לא קנה עד [שיחזיק].

א,ח  איזו היא מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ולולב ותפלין איזו היא מ"ע שלא הזמן גרמא כגון אבידה ושילוח הקן [מעקה] וציצית ר"ש פוטר את הנשים מן הציצית מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא איזו היא מצות הבן על האב מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מוציא ומכניס ומרחיץ את פניו ידיו ורגליו אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש סיפק בידו לעשות ואשה אין סיפק בידה לעשות מפני שיש רשות אחרים עליה איזו היא מצות אב על הבן למולו ולפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אשה וי"א אף להשיטו בנהר ר' יהודה אומר כל שאין מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו לסטות.

א,ט  ר"ג אומר כל שיש בידו אומנות למה הוא דומה לכרם שמוקף גדר ולחריץ שהוא מוקף סייג וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה לכרם שאין מוקף גדר ולחריץ שאין מוקף סייג ר' יוסי אומר [משם] ר"ג כל שבידו אומנות למה הוא דומה לאשה שיש לה בעל בין שהיא מתקשטת ובין שאינה מתקשטת אין הכל מסתכלין בה ואם [אין] מתקשטת [היא] לא תהא לה מורא <בס"א ונראה> וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה לאשה שאין לה בעל בין מתקשטת בין שאינה מתקשטת הכל מסתכלין בה ואם [אין] מתקשטת [היא לא תהא לה מורא] ר' יוסי בר"א אומר משום ר"ג כל שבידו אומנות למה הוא דומה לכרם גדור שאין בהמה וחיה נכנסין [לתוכו] ואין עוברין ושבין נכנסין [לתוכו] ואין רואין את מה שבתוכו וכל שאין בידו אומנות למה הוא דומה לכרם פרוץ שבהמה וחיה נכנסין [לתוכו] ועוברים ושבים נכנסין [לתוכן] ורואין מה שבתוכו.

א,י  ר"א בר"ש אומר כל מצוה שנתחייבו בה ישראל [עד שלא באו לארץ] נוהגת בארץ ובח"ל ושלא נתחייבו בה אלא משבאו לארץ אין נוהגת אלא בארץ חוץ מהשמטת מלוה וגאולת ממכר ושילוח עבד עברי שאע"פ שלא נתחייבו בהן אלא משבאו לארץ נוהגת בארץ ובח"ל.

א,יא  העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין [לו] את ימיו ונוחל את הארץ וכל העובר עבירה אחת מריעין לו ומקצרין את ימיו ואינו נוחל את הארץ ע"ז נאמר (קוהלת ט) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בחטא יחידי שחטא זה איבד ממנו טובות הרבה לעולם יהא אדם רואה את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה ע"ז נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה [בחטא] יחידי [שעשה זה] איבד ממנו טובות הרבה ר"ש בר"א אומר משום ר"מ לפי שהיחיד נידון אחר רובו והעולם נידון אחר רובו לעולם יהא אדם רואה [את] עצמו חציו זכאי וחציו חייב ואת העולם חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה וע"ז נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה [בחטא יחידי שחטא זה איבד ממנו ומן העולם טובות הרבה] ר"ש אומר היה אדם צדיק כל ימיו ובאחרונה מרד איבד את הכל שנא' (יחזקאל לג) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו היה אדם רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה המקום מקבלו שנא' (שם) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וגו'.  כל העוסק [בשלשתן] במקרא במשנה ובדרך ארץ על זה נאמר (קוהלת ד) והחוט המשולש לא במהרה ינתק.

 

מסכת קידושין פרק ב

ב,א  כשם שאין האיש מקדש לבנו בו ובשלוחו כך אין האשה מקדשת את בתה בה ובשלוחה.

ב,ב  [האומר לאשה הרי את מקודשת לי] ע"מ שאני יוסף ונמצא יוסף ושמעון ע"מ שאני בסם ונמצא בסם ובורסי ע"מ שאני בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך ה"ז מקודשת שאיני אלא יוסף ונמצא יוסף ושמעון שאיני אלא בסם ונמצא בסם ובורסי שאיני אלא בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך אינה מקודשת.

ב,ג  התקדשי לי בזו ובזו היתה אוכלת ראשונה אם נשתייר בידו ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת התקדשי בכוס זה ובמה שבתוכו אם יש בו ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ולא זכתה אלא [בו] במה שבתוכו בלבד.

ב,ד  ע"מ שאני עני והיה עני והעשיר ע"מ שאני עשיר והיה עשיר והעני ע"מ שאני בסם והיה בסם ונעשה בורסי ע"מ שאני בורסי והיה בורסי ונעשה בסם ע"מ שאני בן עיר והיה בן עיר ונעשה בן כרך ע"מ שיש לי בנים והיו לו בנים [ואח"כ מתו] ע"מ שאין לי בנים ולא היה לו בנים ואח"כ נולדו לו ה"ז מקודשת.

ב,ה  שאיני אלא עני והיה עשיר והעני שאיני אלא עשיר והיה עני והעשיר שאיני אלא בסם שאיני אלא בורסי והיה בסם ונעשה בורסי שאיני אלא בן עיר והיה בן כרך ונעשה בן עיר שאיני אלא בן כרך והיה בן עיר ונעשה בן כרך שאין לי בנים והיו לו בנים ואח"כ מתו שיש לי בנים ולא היו לו ואח"כ נולדו אינה מקודשת זה הכלל כל שמתקיים בשעת קדושין אע"פ שבטל לאחר מכן ה"ז מקודשת וכל שאין מתקיים בשעת קדושין אע"פ שמתקיים לאחר מכן אינה מקודשת.

ב,ו  התקדשי לי בסלע זו ומשנטלתו מידו אמרה סבור הייתי שאתה כהן ואין אתה אלא לוי שאתה עשיר ואין אתה אלא עני ה"ז מקודשת זה הכלל כיון שנפלו קדושין לתוך ידה בין שהטעה בין שהטעתו היא ה"ז מקודשת ר"ש אומר אם הטעה לשבח ממון ה"ז מקודשת כיצד בדינר זה של כסף ונמצא של זהב רוצה היא בשל זהב יותר משל כסף עני ונמצא עשיר רוצה היא [בעשיר] יותר מבעני מודה ר"ש שאם הטעה לשבח יוחסין שאינה מקודשת.

ב,ז  התקדשי לי בסלע זו בפרה זו בטלית זו כיון שלקחה את הסלע ומשכה את הפרה והחזיקה [בטלית] ה"ז מקודשת.

ב,ח  כנסי לי סלע זו ובשעת מתנה אמר הרי את מקודשת [משנטלתו מידו רוצה מקודשת רוצה אין מקודשת הילך סלע זו שאני חייב לך בשעת מתנה אמר הרי את מקודשת לי רוצה מקודשת רוצה אין מקודשת] אם משנטלתו מידו אע"פ ששניהם רוצין אינה מקודשת.

ב,ט  התקדשי לי בסלע שיש לי בידך אינה מקודשת כיצד יעשה [יטלנו הימנו] ויחזור [ויתנו] לה ויאמר לה הרי את מקודשת לי התקדשי לי בסלע זו משנטלתו מידו הטילתו לים או לנהר אינה מקודשת התקדשי לי ואמרה לו תנוהו לפלוני אינה מקודשת נתן לה קידושיה ולא אמר לה הרי את מקודשת לי ר' יהודה אומר אינה מקודשת ר' יוסי אומר אם עסוקין באותו ענין מקודשת.

ב,י  התקדשי לי במנה זה ונמצא מנה חסר דינר אינה מקודשת היה בו דינר רע יחליף היה מונה ומשליך לתוך ידה ראשון ראשון יכולה היא שתחזור בו עד שעה שיגמור.

ב,יא  זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה [וקדשו] אם האיש תבע את האשה יעשו דברי האשה ואם האשה תבעה את האיש יעשו דברי האיש וכן המוכר חפץ לחבירו והיה מונה לתוך ידו יכול לחזור בו עד שיגמור זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זא"ז אם הלוקח תבע את המוכר יעשו דברי מוכר ואם המוכר תבע את הלוקח יעשו דברי [לוקח].

 

מסכת קידושין פרק ג

ג,א  האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפקדון שיש לי בידך הלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר בידה ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובמלוה אע"פ שנשתייר בידה ש"פ אינה מקודשת ר"ש בר"א אומר מלוה כפקדון אם נשתייר בידה ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת.

ג,ב  האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל ונתן לה ש"פ ה"ז מקודשת מיד עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר"מ וחכ"א אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רשב"ג אומר אין תנאי בכתובים שאינו כפול.

ג,ג  ע"מ שאדבר עליך לשלטון אם דבר עמה כדרך המדברים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת [במה שאדבר עליך לשלטון אם דבר עמה בש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת].

ג,ד  [במה שאעשה עמך כפועל] אם עשה עמה בש"פ מקודשת בפעולה שאעשה עמך אם עשה עמה בש"פ מקודשת ואם לאו אין מקודשת ע"מ שאעשה עמך בפעולה למחר עשה עמה בש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת.

ג,ה  ע"מ שיש לי מאתים זוז ה"ז מקודשת שמא יש לו בסוף העולם ע"מ שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת [ע"מ שיש לי ביד פלוני אע"פ שאמר אין לו בידי מקודשת שמא עשו קנוניא עד שיאמר יש לו בידי אם אמר יש לו בידי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת].

ג,ו  [ע"מ שאראך מאתים זוז אם הראה על השולחן אינה מקודשת שלא אמר להראותן אלא משלו] ע"מ שיש לי בית כור עפר ה"ז מקודשת שמא יש לו בסוף העולם ע"מ שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ע"מ שאראך בית כור עפר אם הראה בבקעה אינה מקודשת שלא אמר להראות אלא משלו.

ג,ז  ע"מ שירצה פלוני אע"פ שאמר איני רוצה מקודשת שמא ירצה לאחר שעה עד שיאמר רוצה אני אם אמר רוצה אני מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ע"מ שירצה אבא אע"פ שלא רצה האב ה"ז מקודשת [שמא יתרצה האב לאחר שעה מת האב מקודשת שמא] נתרצה האב שעה אחת לפני מיתתו מת הבן זה היה מעשה ובאו ולמדו את האב שיאמר איני רוצה.

ג,ח  כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל כיצד הריני חולצך ע"מ שירצה אבא אע"פ שלא רצה האב ה"ז מקודשת הריני בועלך ע"מ שירצה אבא אע"פ שלא רצה האב מקודשת רשב"א אומר [משם] ר"מ רצה האב מקודשת לא רצה אינה מקודשת שלא היתה בעילה אלא מחמת תנאי הראשון כלל ארשב"א כל תנאי שאפשר לעשות בה ובשלוחה והתנה עמה תנאו קיים וכל שא"א לעשות אלא בגופה והתנה עמה תנאו בטל כיצד הריני מגרשך ע"מ שירצה אבא רצה האב מגורשת [לא רצה האב] אינה מגורשת הריני מקדשך ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת.

ג,ט  ע"מ שאם מתי לא תהא זקוקה ליבם ה"ז מקודשת ובטל תנאו שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ע"מ שאין ליך עלי שאר כסות ועונה ה"ז מקודשת ותנאו קיים זה הכלל כל המתנה על מ"ש בתורה בדבר שהוא של ממון תנאו קיים בדבר שאינו של ממון תנאו בטל.

ג,י  ע"מ שאני עשיר אין אומרים כעשיר שבעשירים אלא כל שבני עירו [נוהגין כן] ע"מ שאני ת"ח אין אומרים כשמעון בן עזאי ולא כשמעון בן זומא אלא כל שבני עירו [נוהגין כן] בדינר זה של כסף ונמצא של זהב אינה מקודשת כיצד יעשה [יטלו] הימנה ויחזור [ויתננו] לה ויאמר הרי את מקודשת לי.

 

מסכת קידושין פרק ד

ד,א  הנותן רשות לשלשה לקדש לו אשה ר' נתן אומר בית שמאי אומרים יכולין שנים להעשות עדים ואחד שליח ב"ה אומרים שלשתן שלוחין ואין יכולין להעיד.

ד,ב  האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית ממקום פלוני הלך וקדש [ממקום] אחר אינה מקודשת הרי היא במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר ה"ז מקודשת ר"א אומר בכולן ה"ז מקודשת עד שיאמר אי אפשי שתקדשנה [לי] אלא במקום פלוני.

ד,ג  האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית הלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני מעכשיו [לאחר] שלשים יום ובא אחר וקדשה [לאחר] שלשים [יום] מקודשת לשני כיצד יעשו אחד נותן גט ואחד כונס אם היו שני אחים נפסלה מזה ומזה.

ד,ד  המקדש בטעות ובפחות מש"פ וכן קטן שקדש אע"פ ששלח סבלונות לאחר [מכן] אינה מקודשת שמחמת קדושין הראשונים שלח ואם בעל קנה ר' שמעון בן יהודה אומר [משם] ר"ש אע"פ שבעל לא קנה שלא היתה בעילה אלא מחמת קדושין הראשונים.

ד,ה  המקדש בגזילה ובפקדון או שחטף ממנה סלע וקדשה בו ה"ז מקודשת אמר לה התקדשי לי בסלע שיש בידך אינה מקודשת כיצד יעשה יטלנו [הימנה] ויחזור [ויתננו] לה ויאמר הרי את מקודשת לי.

ד,ו  המקדש בבשר מעשר אפילו לאחר שחיטה אינה מקודשת בעצמיו בגידיו בקרניו בטפליו בדמו בחלבו ובעורו ובגיזתו ה"ז מקודשת המקדש בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת בהקדש במזיד קידש מפני שמעל בשוגג לא [מעל] דברי ר"מ ר' יהודה אומר אם יש לו בהן טובת הנאה ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת א"ר נראין דברי ר' יהודה בהקדש ודברי ר"מ במעשר שני.

ד,ז  המקדש ביין נסך ובעבודת כוכבים [בעיר] הנדחת ויושביה בעורות לבובין באשירה ופירותיה בבימוס ומה [שעליו] במרקוליס ומה שעליו ובכל דבר שחל עליו איסור עבודת כוכבים כולם אע"פ שמכרן וקדש בדמיהן אינה מקודשת במי חטאת ובאפר חטאת מקודשת ר' יהודה אומר אם יש לו בהן טובת הנאה ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת.

ד,ח  האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר [לאחר] שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותך או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך בכולם אע"פ שנתקיים התנאי אינה מקודשת.

ד,ט  קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה בא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן לכונסה אם משכנסה בא אחד ואמר אני קדשתיה לא כל הימנו לאסרה קדשתי את בתי הקטנות בכלל [ולא הגדולות בכלל נתקדשה בתי אין הקטנות בכלל] גרשתי את בתי הקטנות בכלל ואין הגדולות בכלל נתגרשה בתי אין הקטנות בכלל נשבית ופדיתיה או שנבעלה לאחד מן הפסולין לא כל הימנו לאוסרה קדשתי את בתי והיה לו עשר בנות כולן אסורות מן הספק אם אמר גדולה לא נתקדשה אלא גדולה ואם אמר קטנה לא נתקדשה אלא קטנה.

ד,י  ב' אחים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע לאיזו קדש וזה אינו יודע לאיזו קדש שניהם אסורין מן הספק אם היו עסוקין בגדולה לגדול ובקטנה לקטן אומר אני גדולה לא נתקדשה אלא לגדול וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן.

ד,יא  קדשתיך והיא אומרת לא נתקדשה אלא בתי הוא אסור בקרובות גדולה והגדולה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות קטנה וקטנה אסורה בקרוביו קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו.

ד,יב  כהנת ולויה וישראלית שנשאו לגר הולד גר לעבד משוחרר הולד עבד משוחרר כותי ועבד שבאו על בת ישראל והולידה בן הולד ממזר ר"ש בן יהודה [אמר משם] ר"ש אין ממזר אלא מן האשה שאיסורה איסור ערוה וחייבין עליה כרת.

 

מסכת קידושין פרק ה

ה,א  גירי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי וכל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה דברי ר"מ ר' יהודה אומר ד' קהלות הן קהל כהנים קהל לוים קהל ישראל קהל גרים והשאר מותרים לבא זה בזה וחכ"א שלש קהלות הן קהל כהנים קהל לוים קהל ישראל ר' אליעזר אומר כל האסורין בקהל ודאן בודאן מותר ודאן בספקן ספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור.

ה,ב  אלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי וכן היה ר' אליעזר אומר ממזר לא ישא את [הממזרת וכותי] לא ישא את [הכותית] וכן שתוקי ואסופי כיוצא בהן.

ה,ג  גר ועבד משוחרר [מותר] בממזרת והולד ממזר דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר גר לא ישא [את הממזרת] גר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת איזו היא עיסה כל שאין בה לא [משם נתינה] ולא [משם] ממזרת ולא [משם] עבדי מלכים אמר רבי מאיר שמעתי כל שאין בה אחד מכל אלו כשרה לכהונה רשב"א אומר [משם] רבי מאיר וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו מפני מה אמרו עיסה פסולה לכהונה מפני שספק חללים שנטמעו בה מכירין ישראל נתינין וממזרין שביניהן ואין מכירין חללים שביניהן.

ה,ד  בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר ופסולה מן הכהונה עיסה פסולה [לכהונה] נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה גיורת וחללה פסולה לכהונה נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה שבויה פסולה לכהונה נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה שפחה פסולה לכהונה נשאת לישראל בתה כשרה לכהונה נמצאו ישראל מקוה לכהנים ושפחה מקוה לכל הפסולין.

ה,ה  נתינין וממזרין טהורין לעתיד לבא דברי ר' יוסי ר"מ אומר אין טהורין אמר לו ר' יוסי והלא כבר נאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם אמר לו ר"מ (שם) מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם א"ר יוסי מה ת"ל אטהר אתכם אפילו מן הנתינות ומן הממזרות.

ה,ו  מצרי שנשא מצרית אדומי שנשא אדומית ראשון ושני אסור ושלישי מותר א"ר יהודה בנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבה ואמר אני גר מצרי ונשאתי [אני] אשה גיורת מצרית והריני הולך להשיא אשה לבני בת גיורת מצרי כדי [שיהא] בן בני כשר לבא בקהל שנא' (דברים כג) דור שלישי יבא להם בקהל ה' אמר לו ר"ע בנימין טעית הלכה משעלה סנחריב ובלבל את כל האומות לא עמונים [ומואבים] במקומן [ולא מצרי ואדומי במקומן] אלא עמוני נושא מצרית ומצרי נושא עמונית ואחד מכל אלו נושא אחת מכל משפחות האדמה ואחד מכל משפחות האדמה נושא אחת מכל אלו הכל הולך אחר הולד.

ה,ז  לויה וישראלית מוסיפין עליהם עוד אחת הרי שתים עשרה בדק את האם אין צריך לבדוק את הבנים בדק את הבנים א"צ לבדוק את האם בדק את הגדולים אין צריך לבדוק את הקטנים בדק את הקטנים אין צריך לבדוק את הגדולים בד"א באשה אחת אבל בשתי נשים בדק את האם צריך לבדוק את הבנים את הבנים צריך לבדוק את האם בדק את הגדולים צריך לבדוק את הקטנים את הקטנים צריך לבדוק את הגדולים.

ה,ח  האומר בני זה ממזר אין נאמן בני זה בן גרושה או בן חלוצה על הקטן נאמן על הגדול אין נאמן דברי ר' יהודה וחכ"א אפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה ממזר אין נאמנים.

ה,ט  מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצתה עמי למדה"י הרי היא זו ואלו בניה אין צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים מתה ואלו בניה [מביא] ראיה על הבנים ואין צריך להביא ראיה על האשה נאמנת אשה שתאמר אלו בני אשה שנשאתי במדה"י הרי היא זו ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים ומביא ראיה על הגדולים ואינו מביא ראיה על הקטנים.

ה,י  מתיחדת אשה אחת עם שני אנשים אפילו שניהם כותים אפילו שניהם עבדים אפילו א' כותי וא' עבד חוץ מן הקטן שאינה בושה לשמש כנגדו אחותו [חמותו] ושאר כל עריות שבתורה לא יתיחד עמהן אלא ע"פ שנים אבל היא לא תתיחד אפילו עם מאה עובדי כוכבים ר' אלעזר אומר אף מי שיש לו אשה ובנים ואין שרוין אצלו לא ילמד סופרים ר' יהודה אומר רווק לא ירעה בהמה דקה ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת וחכמים מתירין אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך.

ה,יא  היה ר' מאיר אומר יש איש ואשה שמולידין חמש אומות כיצד עובד כוכבים שיש לו עבד ושפחה ולהם שני בנים נתגייר אחד מהם נמצא אחד גר ואחד עובד כוכבים נתגייר רבן וגיירן לעבדים והולידו בן הולד עבד נשתחרר אחד מהן והולידו בן הולד ממזר נשתחררה שפחה ובא עליה אותו עבד והולידו בן הולד משוחרר נשתחררו שניהם והולידו בן הולד עבד משוחרר יש שמוכר את אביו ליתן לאמו כתובה כיצד מי שיש לו עבד ושפחה והולידו בן שיחרר שפחתו ונשאה וכתב כל נכסיו לבנה זה הוא שמוכר אביו ליתן לאמו כתובה.

ה,יב  כל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים כגון [הסדידין והסריקות והגרדין והרוכלין והחייטין והספלין והכובסין והנקורות] ר' [מאיר] אומר אין לך אומנות [שעברה מן העולם אלא אוי לו לאדם] שרואה את הוריו באומנות פגומה ר' אומר לעולם [ישתדל אדם וילמד את בנו] אומנות נקייה וקלה [ויתפלל] לפני מי שהעושר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניות ועשירות להודיעך שאין עושר ועוני מן האומנות.

ה,יג  [אמר] רשב"א [הראית מימיך] ארי סבל צבי קייץ שועל חנוני זאב מוכר קדרות ובהמה חיה ועוף שיש להם אומנות והם מתפרנסין שלא בצער והן לא נבראו אלא לשמשני ואני לשמש את קוני והלא דברים ק"ו [ומה הם] אלו שלא נבראו אלא לשמשני הרי הן מתפרנסין שלא בצער אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתי.

ה,יד  ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שאוכלין [שכר עמלה] בעולם הזה והקרן קיימת להם לעולם הבא לפי שכל אומנות שבעולם אין עומדין לאדם אלא בנערותו בזמן שכחו עליו אבל אם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי מדת היסורין אין עושה מלאכה לסוף שמת ברעב אבל תורה משמרתו לאדם מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מהו אומר (ישעיהו מ) וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים וגו' [בזקנותו מהו אומר (תהילים צב) עוד ינובון בשיבה וגו'] וכן אתה מוצא באברהם אבינו שברכו המקום בזקנותו יתר מנערותו שנא' (בראשית כד) ואברהם זקן בא בימים (שם) וה' ברך את אברהם בכל רמ"א שלא היתה לו בת [ר' אומר משם] ר' יהודה שהיתה לו בת ר' אלעזר המודעי אומר זו אצטגנינות שהיתה [בידו] של אברהם אבינו שהכל היו באין לפניו ר"ש בן יוחאי אומר זו מרגלית טובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל [הרואה אותה מיד נתרפא] משמת אברהם אבינו נטלה המקום ותלאה בגלגל חמה [מדה שניה] שלא מרד עשו בימיו [מדה שלישית] שעשה ישמעאל תשובה בימיו אחרים אומרים בת היה לאברהם ובכל שמה וברכו המקום בזקנותו יתר מנערותו וכל כך למה מפני שעשה את התורה עד שלא באת שנא' (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי תורתי לא נאמר אלא ותורותי מלמד שנתגלו לו טעמי תורה ודקדוקיה.

---

Index              Poster